הכל על דלקת חיידקית בנרתיק

הפרשה נרתיקית אינה מעידה תמיד על בעיה, אך כאשר הגורם לה הוא דלקת חיידקית בנרתיק היא מלווה בדרך כלל בריח רע, גרד באזור העריה, צריבה במתן שתן וכאב בעת קיום יחסי מין. פרופ' זיידמן מסביר (חלק א')
דניאל זיידמן
| 04/10/2009 |
צפיות: 36,062
דירוג: 5.0 מתוך 2 הצבעות
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע 5.0 מתוך 5
הסיבה השכיחה ביותר לביקור נשים במרפאת הרופא הינה הפרשה נרתיקית (לדנית) חריגה או מוגברת.

הפרשה זו אינה מעידה תמיד על בעיה, אך כאשר הגורם לה הוא דלקת בנרתיק היא מלווה בדרך כלל בתסמינים נוספים כמו ריח, גרד וגירוי באזור העריה, צריבה במתן שתן וכאב בעת קיום יחסי מין.

בנרתיק קיימת הפרשה נורמלית המורכבת בעיקר מריר המופרש מבלוטות המצויות באזור הפה החיצון של צוואר הרחם ומתפליט שמופרש מדפנות הנרתיק.

הפרשות נוספות מקורן במבוא הנרתיק ובפות, מבלוטות הברטולין ומבלוטות פארה-אורטרליות. הבלוטות הללו פעילות בעיקר בעת קיום יחסי מין ומפרישות חומר מסכך המקל את החדירה לנרתיק.

מקור נוסף להפרשה נורמלית הן בלוטות חלב וזיעה הנמצאות בפות. במהלך המחזור החודשי ולקראת הביוץ, מתרבה ההפרשה של ריר צוואר הרחם.

תקופה זו של המחזור הנשי מתבטאת בהתגברות הכמות והמימיות של ההפרשה הנרתיקית, ההפרשה לרוב רירית וצלולה ואינה מלווה בתלונות כגון; גירוי, צריבה, או ריח בלתי נעים. כאשר תתבצע בדיקה מיקרוסקופית או תרבית מהפרשות אלו הן תימצאנה תקינות וללא מאפייני זיהום.

למידע נוסף על איידס ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום איידס
פורום מחלות מין
פורום מחלות עור ומין
פורום זהות מינית, תפקוד מיני
פורום מין וסקסולוגיה

הנרתיק מכיל אוכלוסיה גדולה ומגוונת של חיידקים שמהווים חלק ממנגנוני ההגנה הטבעיים על אחד מפתחי הגוף העיקריים.

הפלורה החיידקית הנורמלית של הנרתיק כוללת חיידקים אנארוביים פקולטטיביים, קוליפורמים וחיידקים אנארוביים אמיתיים.

בנוסף, ניתן לבודד בנרתיק גם מיקרואורגניזמים שאינם חיידקים, כולל קנדידה לבנה, מיקופלזמה הומיניס ואוריאפלזמה אוריאליטיקום.

מנגנוני ההגנה של הנרתיק. לנרתיק, בהיותו אחד הפתחים הטבעיים של הגוף, מספר מנגנוני הגנה חשובים מפני חדירת חיידקים.

ראשית קיים מחסום פיזי שכולל תאי אפיתל שחוסמים בעד חדירת מחוללי זיהום. שנית, למערכת החיסונית בנרתיק תפקיד חשוב, בעזרת תאי חיסון, נוגדנים וחומרי טווח דלקתיים שמצויים בשפע בהפרשות הנרתיק. שלישית, החומציות הנמוכה בלדן פוגעת ומונעת התרבות של מחוללי מחלה זיהומיים.

בנוסף, החיידקים בלדן, ובעיקר הלקטובאצילים, מסייעים לשמור על הפלורה הנורמלית ועל חומציות הנרתיק.

למיקרופלורה הטבעית חשיבות רבה בשמירה על בריאות הנרתיק. כאמור תפקיד מרכזי יש ללקטובצילוס אצידופילוס, שבין היתר מייצר חומצת חלב שמסייעת לשמור על רמת החומציות בנרתיק, מייצר את החומר המחמצן hydrogen peroxide, ומדכא את גדילת החיידקים האנאירוביים.

גורמים לזיהום בנרתיק. כאשר מדובר בזיהום בנרתיק נמצא מספר מחוללים עיקריים הגורמים לדלקת:

וגינוזיס חיידקי (דלקת חיידקית של הנרתיק) - BV.
פטריות שמרים - קנדידה.
טריכומונאס.
דלקת שמקורה בצוואר הרחם.

מחקר שנערך בישראל מצא כי קנדידה היתה הגורם השכיח ביותר לדלקת בנרתיק. קנדידה בודדה בתרבית ב-35% מהנשים עם תסמינים ו-15% מהנשים ללא תסמינים. דלקת חיידקית אובחנה ב-23% מהנשים ו-13% מהנשים ללא תסמינים, וטריכומונאס אובחן ב-8% ו-4% מהנשים ללא תסמינים.

כמחצית מהמקרים של דלקת נרתיקית מקורם בזיהום חיידקי. הזיהום נגרם בד"כ כתוצאה משינוי בסביבה הטבעית של הנרתיק, המאופיינת על ידי חיידקים מסוג לקטובצילוס, והחלפתה בחיידקים אנארוביים.

ישנם מצבים לא זיהומיים שיכולים גם לתת תמונה שמזכירה דלקת חיידקית בנרתיק, כולל אודם וגרד בעריה. למשל, מגע עם חומרים שגורמים רגישות עורית (Contact dermatitis), תגובה אלרגית למוצרי היגיינה אינטימיים, ובנשים בגיל המעבר חסר הורמונלי (Arophic vaginitis).

במקרים אלה מומלץ לברר מגע עם חומרים חדשים שאולי יצרו תגובה אלרגית, להימנע משימוש בפדים עם בושם, ולהימנע מתכשירים קוסמטיים וסבונים.

בנשים עם חסר הורמונלי ניתן לשקול שימוש בשמן צמחי למנוע יובש או לתת טיפול הורמונלי חליפי, מקומי או סיסטמי, עם אסטרוגנים.

גורמי סיכון. גורמי סיכון לדלקת חיידקית של הנרתיק כוללים יחסי מין עם בני זוג מרובים, שטיפות בנרתיק, הריון (שכיחות של 15%-25%), טיפול אנטיביוטי ונטילת גלולות למניעת הריון.

ידוע כי ניתן לאתר את המחלה גם בקרב נשים שאינן פעילות מינית כלל. בהתאם, לא ברור האם העלייה בשכיחות של דלקת חיידקית בנרתיק קשורה לעצם קיום יחסי מין עם בני זוג רבים או לתדירות קיום היחסים.

על כן, קיימת סברה כי הבססה תכופה של הנרתיק, כזו הנגרמת בעקבות חשיפה חוזרת לזרמה הבסיסית בעת קיום יחסי מין תכופים או שטיפות מרובות של הנרתיק, מהווה את אחד מגורמי הסיכון החשובים לדלקת חיידקית של הנרתיק.

אבחנה. אבחנה של דלקת חיידקית בנרתיק אינה תמיד קלה, מאחר שמחצית מהנשים לא סובלות כלל מתסמינים. הסימן הטיפוסי ביותר הינו הפרשה עם ריח דוחה ("דגי").

הריח בולט במיוחד בעת המחזור ולאחר קיום יחסים, זאת מאחר והדם והזרע בסיסיים. מקור הריח הוא חיידקים אנארוביים שקשורים בדלקת בנרתיק, המשחררים אנזימים שמפרקים חלבונים ומשחררים חומצות וחומרים המייצרים אמינים - שהם המקור לריח הרע שאופייני לדלקת חיידקית בנרתיק.

גרד בעריה, שמאפיין זיהום פטרייתי, נדיר במקרים של דלקת חיידקית בנרתיק, אך יתכן בכ-15% מהנשים. ההפרשה הנרתיקית הטיפוסית לדלקת חיידקית בנרתיק דלילה, לבנה-חלבית או אפרפרה, הומוגנית ודבוקה על פני הרירית. בדרך כלל אין אודם דלקתי בריריות הנרתיק.

הקריטריונים המקובלים כיום לשם אבחנה של דלקת חיידקית בנרתיק דורשים שלושה מתוך התנאים הבאים:

הפרשה אחידה, לבנה אפרפרה, לא דלקתית המכסה את דפנות הנרתיק.
נוכחות clue cells בבדיקה של הפרשות תחת מיקרוסקופ. במחלה מתקדמת 20% מתאי האפיתל הם clue cells.
pH של הנרתיק מעל 4.5.
ריח רע של הפרשות מהנרתיק, כזה שמורגש בעיקר לאחר קיום יחסי מין.
תוספת של KOH להפרשות הנרתיק (whiff test) משחררת ריח רע דמוי אמינים.

טיפול. מאחר ודלקת חיידקית בנרתיק גורמת בד"כ תסמינים לא נעימים, אך נסבלים, עולה לעתים השאלה מדוע בכלל לטפל בדלקת חיידקית בנרתיק?

המטרה של הטיפול נועדה בעיקרה להקל על התסמינים בלדן ולהפחית את סימני הזיהום. בנוסף, דלקת חיידקית בנרתיק מהווה גורם סיכון לזיהומים באברי הרבייה.

מטרת הטיפול היא על כן גם להפחית את הסיכון של סיבוכים זיהומיים לאחר הפלה או ניתוח באגן, כמו כריתת רחם. כמו כן, נמצא שטיפול עשוי לתרום להפחתה של הדבקה בזיהומיים אחרים, למשל HIV ומחלות אחרות המועברות במגע מיני.

הטיפול בדלקת חיידקית בנרתיק מכוון לפגיעה בחיידקים האנארוביים בלבד ולא בחיידקים הלקטובציליים, שמהווים חלק מהסביבה הטבעית של הנרתיק. מקובל כיום להמליץ לכל הנשים עם תסמינים לקבל טיפול.

עוד על מחלות מין:
גינקולוג לנערות: כל הסיבות ללכת
בדיקות גנטיות: למנוע מומים מולדים
איידס: חצי יובל לגילוי הנגיף
ארה"ב: 1 מכל 4 נערות נושאת מחלת מין

ההיסטוריה של הטיפול בדלקת חיידקית בנרתיק כוללת מגוון עצום של טיפולים. החל משנות ה-60 של המאה הקודמת ניתנו טיפולים שונים בעלי יעילות דלה, כולל קרמים עם סולפה, אריטרומיצין וטטראציקלין, וטיפול מקומי עם שטיפות povidone-iodine.

בשנות ה-70 ניתנו טיפולים קצת יותר יעילים עם אמפיצילין ואמוקסיצילין. בשנות ה-80 הוחל שימוש לא התוויה רשומה עם מטרונידזול וקלינדמיצין, מקומי ופומי.

רק בשנות ה-90 אישר מינהל המזון והתרופות בארה"ב (FDA) טיפול מקומי או פומי, עם מרשם בלבד ולמשך 3, 5 ו-7 ימים, בעזרת מטרונידזול וקלינדמיצין. לתרופות אלו יעילות טובה לטיפול בדלקת חיידקית בנרתיק, אך הן כרוכות בתופעות לוואי.

מטרונידזול, לדוגמא, עלול לגרום לבחילות, הקאות, עוויתות בבטן וטעם מטאלי לא נעים. בנטילה ממושכת מטרונידזול יכול לגרום לנוירופתיה פריפרית. יש גם להימנע משתיית אלכוהול בעת ו- 24 שעות לאחר נטילת מטרונידזול.

בדומה, קלינדמיצין עלול לגרום לבחילות, הקאות, שלשולים, ופריחה בעור. סיבוך נדיר של השימוש הפומי בקלינדמיצין הוא pseudomembranous colitis. קרם קלינדמיצין הינו על בסיס שומני ועלול להחליש קונודומים מלטקס ודיאפרגמות.

בעשור האחרון מתגבר העניין בטיפול שאינו מערב שימוש באנטיביוטיקה בעזרת תכשירים פרוביוטיים כפי שיפורט בחלקו השני של המאמר.

לאחר מתן טיפול בדלקת חיידקית בנרתיק, במידה והתסמינים חולפים, אין צורך במעקב, אך הישנות של הזיהום שכיחה, והאישה צריכה לחזור לעתים על הטיפול.

דגש: דלקת חיידקית בנרתיק לא נחשבת "מחלת מין", ומכאן שאין צורך בטיפול בבן הזוג.

לחלקו השני של המאמר, אודות פרוביוטיקה - לטיפול בדלקות בנרתיק

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

יועצים בתחום

  • ד"ר שרגא וקסלר
    ד"ר שרגא וקסלר
    גניקולוג נשים בכיר מחלות עריה, צוואר הרחם וקונדילומה בגברים ובנשים, מנהל מכון שער לבריאות האישה והגבר ... קרא עוד