ביטחון עצמי, איך תעניקו ממנו לילדכם

כל הורה מעוניין שילדו יפתח אישיות מגובשת ואמונה עצמית ביכולותיו, אלא שלפעמים דווקא ההתנהלות ההורית מול הצאצא היא זו שמחבלת בהגשמת השאיפה.

"בתי תהיה רופאה, עו"ד או אמנית", "בני יהיה פסיכולוג, מהנדס או אדריכל", מהן הטעויות ההוריות הנפוצות ובאילו כלים ניתן למעשה להעצים את הילד?

יש לנו כל כך הרבה חלומות, שאיפות ומשאלות לעתידם הטוב והמוצלח של ילדינו. באופן מרתק, התשובה לשאלות מי ומה ילדינו יהיו בעתיד מתבססת ונבנית על מי שהם היום. לנו, ההורים, יש תפקיד חשוב מאוד בתהליך זה.

אחד הדברים החשובים ביותר להתפתחות נפשית תקינה של ילדינו ולבניית אישיותם הוא חיזוק ביטחונם העצמי.

עיקרו של תהליך זה הוא התמקדות בכישורים ובחזקות של הילד, שבאמצעותו נבנים בטחונו והערכתו העצמיים. התנהלות הורית נכונה תסייע לילד להאמין ביכולותיו ובכישוריו וכן לפתח את היכולת לראות קושי כאתגר.

למידע נוסף על הורים וילדים היכנסו לפורומים:
פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי
פורום פסיכולוגית ילדים, יעוץ להורים
פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום הורות טבעית

כולנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו, אך בעוד כוונותינו אכן נאצלות, שיטות החינוך בהן אנחנו נעזרים לא ממש מספקות את התוצאות הרצויות.

לפניכם כמה דוגמאות בהן ניתן לראות את ההבדל בין האידאל לבין מה שאנחנו עושים בפועל (נסו לחשוב אלו פעולות והתנהגויות יכולות היו לעלות בקנה אחד עם השאיפות):

1. השאיפה: ילדי יהיה מכבד ומנומס.

ההתנהגות בפועל: מדברים אליו באופן מתנשא, לא סומכים עליו, מבקרים אותו וגוערים בו שעליו להשתפר.

2. השאיפה: ילדי יהיה בטוח בעצמו וביכולותיו, פעיל ואמיץ.

ההתנהגות בפועל: עושים ונותנים שירותים רבים מדי במקום הילד, כאילו הוא לא באמת מסוגל להתמודד, מעבירים ביקורת ולא מאפשרים לו לנסות דברים חדשים או קשים.

3. השאיפה: ילדי יהיה אכפתי ומתחשב בזולת.

ההתנהגות בפועל: מצד אחד מתנהגים בחוסר התחשבות ברגשותיו של הילד - דיבור מתנשא, גערות, ביוש והטפות, ומצד שני מוותרים ונכנעים ללחצו גם כשהדבר כרוך בהתעלמות מצורכי וזכויות ההורה.

מדוגמאות אלו ואחרות, קל להיווכח שיחסי היומיום עם ילדינו לא בדיוק מסתדרים עם כוונותינו הטובות והאידיאלים שלנו ויש לכך סיבה טובה.

החברה בה אנו חיים והאופן בו רובנו גדלנו השפיעו עלינו והפכו אותנו למומחים במציאת פגמים ובעיות, מצפים לגרוע ביותר ובאופן כללי ביקורתיים ומחמירים עם עצמנו ועם ילדנו.

החדשות הטובות הן שאיננו חייבים להמשיך את המעגל הזה. אנו יכולים לשנות, להחליף את התכנות הזה בסט חדש של עמדות והתנהגויות. הנה כמה התנהגויות אליהן כדאי שנשים לב:

לכתבות נוספות בנושא הורים וילדים:
הילד מדוכא? שחקו איתו קצת
עבודה רגשית מונעת אלימות ילדים
מה הילד שלך יכול ללמד אותך?
קואצ'ינג: הורים לילדים עם צרכים מיוחדים
גירושין: ילדים אצל אמא או אבא?

אמונות שליליות. הכוח המניע המשמעותי ביותר ביחסי אנוש הוא ציפיות, שלרוב משתקפות דרך המילים ושפת הגוף. עלינו לזכור כי ילדים מפנימים את ציפיות המבוגרים המשמעותיים להם.

לכן למשל, אם אנחנו מאמינים שילד לא יצליח במשהו - הוא יחוש זאת ויתחיל לפקפק ביכולותיו ולפחד מהמשימה, או שייכשל בה (מעין נבואה שמגשימה את עצמה).

ציפיות מוגזמות. לעיתים קרובות אנו מצפים שחדריהם של ילדינו יהיו נקיים ומצוחצחים, שהם יצייתו לנו, שיהיו מסורקים ומוקפדים בלבושם ועוד.

אנחנו מצפים שיתפקדו בהצלחה בתחומים שחשובים לנו (לימודים, ספורט ועבודות בית), דוחקים בהם להשתפר ולהצטיין, ובעצם כמעט תמיד, מה שהם עושים לא מספיק טוב ולא עומד בציפיותינו.

סטנדרטים כפולים. הורים רבים מאמינים שמגיעות להם זכויות ופריבילגיות שהם מונעים מילדיהם.

אמהות דורשות מהילדים לסדר את חדריהם בעוד הן מפזרות בסלון את הניירת מהעבודה. אבא מתלונן שהוא עובד קשה ולכן אינו צריך להשתתף בעבודות הבית, בעודו דורש מהילדים לעשות זאת (ושוכח שגם הילדים לעיתים עייפים מבית הספר והמשחקים).

דוגמאות אלה ואחרות משדרות לילדים שהם בעלי ערך פחות, שרגשותיהם וצורכיהם חשובים פחות. לעומת זאת, ישנן עמדות והתנהגויות מחזקות שעלינו לאמץ:

מגיל ינקות, יחסים של אהבה, היענות מהירה לבכיו, תמיכה ועידוד למעשיו יהוו בסיס לקשר אמיץ בין התינוק ובין סביבה ביתית בטוחה, תומכת ומקבלת.

איך לגדל ילד עם ביטחון עצמי? שלושה כללים בסיסיים יאפשרו לנו לבנות אווירה דמוקרטית התומכת בבניית הערכה עצמית וביטחון עצמי של ילדנו:

1. כבוד. כבוד יושג על ידי יחסי כבוד הדדי, מקום והכרה לרגשותיהם של הילדים וקבלתם כמו שהם - לא רק כמו שהיינו רוצים שיהיו - על תכונותיהם הייחודיות (רגיש, סקרן, פעלתן).

העניקו לילדכם הזדמנות לשליטה ובחירה (לדוגמה: לבחור בגד מתוך שניים או שלושה שאמא מציעה) והתייחסו אל טעויות כאל פידבק לא כאל איום שיש לחשוש ממנו.

זיכרו: דוגמה אישית היא הדרך הטובה ביותר לחנך. הדגימו לילדכם כבוד על ידי מתן כבוד לו, לעצמכם ולדרככם.

2. עידוד וחיזוק. התמקדו בתכונות וביכולות המיוחדות לכל ילד. כדי לתת לילדינו את ההרגשה שהם מועילים ובעלי ערך, התמקדו והתייחסו בחיוב לתרומתם ולחוזקותיהם.

זכרו כי חיזוקים יכולים להינתן על מאמץ, השתדלות ושיפור וכך אנו לא מתמקדים רק בשיפוט של ההישג עצמו ומידת ההצלחה.

לדוגמה: "תודה, מאוד עזר לי שהבאת לי את המגבת", "אני רואה שאת אוהבת להשחיל חרוזים על חוט", או "אני רואה שאתה אוהב לצייר באדום וירוק".

3. הפגנת אהבה. ילדים זקוקים נואשות לאהבת הוריהם ותשומת ליבם. מרגע שילד לומד לדבר, המשפט הנפוץ ביותר הוא "אמא, תראי אותי!".

אין סוף לכמות האהבה שילדים זקוקים לה. אל לנו להניח שילדינו יודעים שאנו אוהבים אותם.

חשוב שנפגין את אהבתנו במילים ברורות, במגע, בזמן, בתשומת לב ובהתייחסות מכבדת גם כשהתנהגותם של ילדינו בעייתית. התייחסותינו להתנהגות בעייתית חשובה מאוד לתחושתם שהם אהובים.

לסיכום, ניתן לומר שדרך מצויינת לטפח את ילדינו היא לנהוג בהם כמו שהיינו רוצים שינהגו בנו - בסבלנות, בסובלנות, בכבוד ובאהבה.

לאתר של בית דרך חיים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר