נשים מגורדון, גברים מפרישמן

גברים ונשים שונים. זאת עובדה? קביעה מוגזמת? הנחת יסוד מיושנת שאינה רלוונטית למציאות שלנו היום? אולי. אני לא יודעת, אני חושבת שבמידה רבה זה תלוי את מי שואלים ובאיזה יום תפסתם אותו.

כל אישה נשואה תסכים שגברים ונשים שונים. אישה מסוגלת לעשות ארבעה דברים בבת אחת: לכבס, לבשל, לדבר בטלפון ולטפל בילדים. גברים מסוגלים לעשות ארבעה דברים ביחד רק במקרה שהם צפייה בטלוויזיה, פיצוח גרעינים, החלפת תחנות ופתיחת בקבוק בירה.

לא סתם נכתבה סדרת ספרים שלמה הטוענת שגברים ממאדים ונשים מנוגה ושלכל אחד יש שפה שונה וקודים התנהגותיים שונים.

השוני המסורתי בין גברים ונשים נשאר במשך שנים כפי שהוא היה בעידן איש המערות. הגברים יוצאים לציד, נפגשים עם גברים כמוהם במרחב הגדול של העולם. במהות שלהם הם נשארו ציידים.

טקסי מעבר בשבטים רחוקים מדגישים עד היום את הכוח הפיזי, העורמה והתושייה החיוניים לציד ואת היכולת של הנער הצעיר להביא אותם לידי ביטוי בבגרותו.

למידע נוסף על מיניות האישה היכנסו לפורומים:
פורום מיניות האישה, מין נשי
פורום זהות מינית, תפקוד מיני
פורום טנטרה, מיניות
פורום מין וסקסולוגיה
פורום גינקולוגיה - רפואת נשים

הנשים נשארו (ולפעמים עדיין נשארות) בספירה הביתית, מוגנות בסביבה השומרת עליהן ומקדשת את הישארותן מוגנות. ביהדות נאמר כבוד בת מלך פנימה. נשים הן המלכות כל עוד הן בתוך הבית. הן מוגנות כשהן בין ארבע קירות.

המיניות שלנו אף היא מוחצנת ומופנמת בהתאם למגדר (ג'נדר - המין שלנו שקובע את העיסוק והציפיות החברתיות מאיתנו ולא רק את ההעדפות המיניות או האופן שבו אנו תופסים את המאווים שלנו).

איברי המין הגבריים מוחצנים והנשיים מופנמים. גברים יוצאים לכבוש נשים והנשים מחכות במרומי מגדלים ומתצפתות לכל עבר בתקווה להבחין באביר על הסוס הלבן אי שם באופק.

גברים יוצאים למסעות צלב, לראות ארצות לא נודעות והנשים ננעלות בחגורות צניעות ובמנזרים ושוקדות על תפירה ורקמה.
<@ --- IMG_2 --- @>
אולי אני מיושנת אבל בוא נסתכל רגע על האוכלוסייה שעושה מילואים בארץ בשטחים ואת כל הפולחן שנכתב סביב האחווה הגברית של החיילים שלנו בצה"ל. הם יוצאים לכבוש את הגדה המערבית ואנחנו נשארות בבית לשמור על העורף (ילדים, בית, בישולים וכו).

פרויד אישר בראשית המאה העשרים את העובדה כי כולנו מיניים מגיל אפס והרצון שלנו לבטא את המיניות יכול לגרום לנו לרצות חום, אהבה, אינטימיות ומין.

בשנות ה-40 תודות למחקריו של קינסי (ביולוג אמריקני שנחשב למייסד ענף הסקסולוגיה במדעי האדם) למדנו כי גם הנשים יודעות לאונן, להפיק מגופן הנאה חושנית ללא בני זוג השותפים בתהליך ואינן חשות בושה על כך.

למזלנו הומצאה הגלולה בשנות השישים והנשים יכלו לקחת אחריות לפחות על תחום אחד בחייהן שהוא כל כך מהותי ועקרוני. נשים רווקות שרוצות לקיים יחסי מין שלא במסגרת נישואים ולפעמים גם לא במסגרת זוגית קבועה לא צריכות עוד לחכות או לקוות שהוא ישים קונדום או יגמור בחוץ אלא הן השולטות על גופן ושומרות עליו.

המצאת הגלולה אפשרה את מהפכת המין החופשי של דור הפרחים ואת המהפכה הנשית בכללה. נשים לא כבולות עוד לבית ולילדים, הן יכולות לצאת מהבית להצטרף למעגל העבודה ולהמשיך ולהיות חלק מהמפרנסים בבית. מה גם שמלחמת העולם השנייה הוכיחה לעולם המערבי את החשיבות של נשים בעורף ואת היכולת שלהן למלא את תפקידי הגברים בהצלחה.

היום אנחנו יכולים לראות את הבלבול שהמהפכות הללו השאירו לדור שלנו. מצד אחד כולנו מברכים על ההתקדמות של נשים בשוק העבודה. נשים במשרות בכירות, נשים מגשימות את עצמן ברמה הרוחנית והמינית, מצד שני אם הנשים כל כך התקדמו והן "צדות" עבור עצמן, שוכבות שלא במסגרת הנישואים ויכולות לשמור על כך שלא יכנסו להריון כשהן לא מעוניינות בו, מה תפקיד הגברים בחייהן?!

גבר שיפתח לאישה את הדלת, האם הדבר מעיד על ג'נטלמניות ישנה או תחושה של התנשאות מגדרית?

האם הנשים יכולות לדרוש להרוויח כמו הגברים ולצפות עדיין שהם ישלמו בדייט הראשון? מהפכת המינים השאירה אותנו במקרים רבים מאוד מבולבלים. התקשורת שלנו שהיתה פעם מאוד ברורה ומוגרת הפכה להיות מבולבלת ואינטואיטיבית.

הספרים שנכתבו בשנות התשעים ניסו לגשר על הפערים הללו ולהסביר לנו שגברים ממאדים ונשים מנוגה וזה בסדר שאנחנו מדברים אחרת אבל מעבר לשפה (שבמקרים רבים מעצבת תודעה ותקשורת בינאישית) יש כללי התנהגות לא ברורים, שאנחנו עוד לא יודעים איפה עובר הגבול בין מותר/ בסדר/ מקובל וכו'.

בעידן הפוסט מודרני לכאורה הכל בסדר ואין הגדרות אבל ברמה האישית אנחנו יודעים שזה לא עובד ומשהו נשאר אצלנו לא ברור ומעיק.

אז איך אמור בעצם להתנהג בחור מפרישמן בדייט או בזוגיות מול בחורה מגורדון? מעבר לנימוס אלמנטרי ברור שמין ימצא את מינו בהקשר הזה שתמיד יהיה לנו נוח עם מישהו שהגיע מה"כפר שלנו". אנחנו נתקשר טוב יותר מול אדם שמבין את הרקע שלנו ואת הלקסיקון המושגים הביתי שאותו אנחנו מדברים.

ניגודים נמשכים והפכים משלימים אבל בתקשורת לאורך זמן יהיה לנו נוח יותר עם אדם שהפתיחות שלו כלפי מין, נשים עובדות/ציידות, גידול ילדים, מסורת ודת היא דומה לשלנו.

הקונספט של אינטליגנציה מינית מציע לבחון את היחס שלנו כלפי מיניות בשלושה אספקטים - הידע שאנחנו באים איתו, האופן שבו אנחנו מגדירים את האני המיני שלנו (המאווים, הפנטזיות, התנוחות המועדפות, הפתיחות שלנו, הזהות המינית שלנו וכו') והיכולת שלנו לתקשר עם בן הזוג ולהבהיר לו מה עושה לנו טוב.

בני זוג עם רמת אינטליגנציה מינית דומה יוכלו להביא את שני הצדדים ליהנות ממין בצורה שוויונית ומענגת במידה רבה יותר, מזוג שחש תסכול על כך שהוא אינו מצליח להביא את עצמו ואת בן זוגו לכלל סיפוק.

לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו בסיטואציות מיניות עם בני זוג אקראיים ששלפנו בציד מהפיק-אפ בר התורני ואנחנו מרגישים הרבה יותר נינוחים ושלווים להגיד ולבטא את מה שאנחנו רוצים במיטה.

נשים בעיקר יכולות להרשות לעצמן היום להיות הכובשות במערכות יחסים שהן אינן מגדירות כארוכות טווח כי הן יודעות שהערב הזה נועד לחוויה פיזית חושנית בלבד ואיננו משפיע על הצורך שלהן בהגנה, בחיבוק או באינטימיות מתמשכת, הן למדו לעשות את ההפרדה בין מין של קשר עם ההשלכות שלו על התקשורת הרגילה והמחייבת, לעומת מין אגואיסטי שבא לספק צרכים פיזיים "חייתים".

לכתבות נוספות בנושא מיניות האשה:
גברים רוצים סקס, נשים רוצות רומנטיקה
"יש סקס אחר, והוא ממש לידכם"
נשים מתביישות לדבר על כאבים בנרתיק
חשק מיני: בקרוב גלולת פלא?
מה אתם יודעים על מיניות האישה?

אז למה בסקס מזדמן נוח לנשים להיות אחרות? בסקס מזדמן נשים לא שייכות לשום קטגוריה, הן לא מגורדון, הן לא מפרישמן הן פשוט הן כפי שבא להן להיות והן מפיקות את המירב מהסיטואציה.

אבל כשהן פוגשות מישהו שהן רואות בו בן זוג פוטנציאלי, הן מחניקות דבר שהיה אולי מעדיף להתפרץ החוצה ולהיות הרבה יותר פרוע ושובב.

אני יכולה לשמוע את קולות אי האמון ואת רחשי ההתנגדות, אבל כל חובבי הסטוצים למיניהם יודו (גם אם זה רק בינם לבין עצמם) שיש משהו בסטוץ שהוא מאוד משחרר מהכבלים של המסגרת ומאפשר לרגע להיות מי שאנחנו באמת.

את אותה התחושה אפשר להשיג במערכת יחסים מבוססת ומוצלחת המושתתת על אמון ותקשורת, המאפשרים שיחה גלויה ובהירה על סקס שבה כל צד יכול לבקש ולהגדיר את מה שהוא אוהב ולהיענות על ידי בן זוגו.

קשרים אלו אינם מגבילים את החברים בהם למסגרות ולקביעות מיושנות הכובלים אותם במערכת סטריאוטיפית שאיננה מתאימה להם ולמי שהם היו רוצים להיות.

לאתר חינוך למיניות של לי ראובני



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר