בריחת שתן - כשאי אפשר להתאפק?

דליפת שתן לא רצונית הינה בעיה שכיחה המטרידה כ-30 עד 35 אחוזים מהנשים במהלך חייהן, הדליפה שכיחה יותר בגיל המבוגר אך יכולה לפגוע גם בנשים צעירות, בעיקר לאחר לידה.

מקובל להגדיר דליפת שתן כ"איבוד שתן בלתי רצוני הניתן להדגמה אובייקטיבית בבדיקות שונות, והמהווה בעיה חברתית והגיינית לאישה".

ישנם שני סוגים של דליפת שתן: דליפת שתן במאמץ המוגדרת כאיבוד שתן לא רצוני המתרחש בזמן מאמץ ועלייה בלחץ תוך בטני (שיעול, צחוק, התעמלות, הליכה וכו').

זוהי ההפרעה השכיחה ביותר והיא קיימת בכ-50 אחוזים מהנשים הסובלות מדליפת שתן, בעיקר בגילאי 45 עד 60.

לעומת זאת דליפת שתן דחופה מוגדרת כדליפת שתן לא רצונית המתרחשת בפתאומיות תוך תחושה חזקה של לחץ למתן שתן וחוסר יכולת להתאפק.

למידע נוסף בנושא גלולות היכנסו לפורומים:
פורום גינקולוגיה - רפואת נשים
פורום אולטרה-סאונד בהריון
פורום בריחת שתן
פורום ניתוחים גניקולוגיים
פורום גינקולוגיה נערות

בנוסף, יכולה דליפת שתן דחופה להופיע בצורה של מתן שתן מספר פעמים בלילה - עם או בלי דליפה. הפרעה זו שכיחה בכ-30 אחוזים מהסובלות מדליפת שתן, והיא יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחותה עולה בגיל המבוגר.

סוג שלישי של דליפת שתן מציג בעיה משולבת של דליפה גם במאמץ וגם בצורה דחופה. הגורמים לדליפת השתן הינם רבים: דלקות בדרכי השתן, לידות מרובות, לידות קשות (מכשירניות), לידות של עוברים גדולים, צניחה של אברי האגן - רחם ו/או שלפוחית, גיל המעבר והבלות המלווה בירידה בהפרשת אסטרוגן, בעיות נוירולוגיות, עליה כרונית בלחץ תוך-בטני במצבים של עצירות כרונית, שיעול כרוני וכו'.

הגורמים

במקרים רבים ידוע מצב תורשה משפחתית של דליפת שתן וחולשה של רצפת האגן. גם שיעול, עיטוש, צחוק או מאמץ יכולים לגרום לדליפת שתן ברמות שונות. בעניין זה קיימות אצל נשים קבוצות שונות היכולות לסבול יותר מתופעות אלו:

נשים שסבלו מדליפת שתן במהלך ההריון; נשים שבעת הלידה משקל היילוד היה מעל 3,500 גרם; נשים שבעת הלידה היקף ראש היילוד היה מעל 36 ס"מ; נשים שנוצרו אצלן קרעים ספונטניים או שבוצעה בהן אפיזיוטומיה (חיתוך החיץ) בזמן הלידה; נשים שעברו לידה מכשירנית; נשים שחוו מספר רב של לידות.

בתקופה הראשונה שלאחר הלידה (בין ששה לשמונה השבועות הראשונים) תופעת דליפת השתן יכולה ללוות את המהלך הטבעי של התאוששות הגוף לאחר האירוע ובדרך כלל תחלוף מאליה עם החזרה לאיזון הורמונלי כלל גופי.

במידה שהתופעה אינה חולפת, יתכן שרצוי להתחיל בהתערבות טיפולית זאת במטרה לחזק את השרירים באזור רצפת האגן ולשפר את תפקודם.

כיום ישנם טיפולים רבים וחדשניים היעילים מאוד לבעיה זו של דליפת שתן, אולם על מנת להגיע לטיפול הנכון יש לפנות לרופא הנשים המטפל לביצוע אבחנה מלאה. במידת הצורך, תופנה האישה לרופא נשים שהתמחותו בתחום האורוגניקולוגיה.

בדיקות וטיפולים

ביצוע של בדיקות משלימות בהתאם לאופי הבעיה של האישה וגילה הינו צעד ראשון לפיתרון: תרבית שתן, אולטראסאונד, בדיקת כליות, בדיקה של שלפוחית שתן (לשלילת אבנים או ממצאים אחרים בדרכי השתן ) ובדיקת אורודינמיקה (לבדיקת תפקוד שלפוחית השתן ומנגנון ההשתנה ) שהינה הבדיקה החשובה ביותר לאבחון מדויק של סוג הבעיה הגורם לדליפת השתן.

לאחר האבחנה ימליץ הרופא על אחד מסוגי הטיפול הקיימים לפי סוג ההפרעה: טיפול תרופתי המיועד בעיקר לסובלות מאיבוד שתן דחוף, או לבעיית איבוד שתן משולבת. הטיפול מתבצע על ידי מתן כדורים הגורמים להרפיה של שלפוחית השתן.

הרפיה זו מונעת את ההתכווצות הלא רצונית של כיס השתן ויצירת הצורך הדחוף והבלתי נשלט למתן שתן. ישנם סוגים שונים של כדורים הניתנים מספר פעמים ביום והם יעילים בכ-75 אחוזים מהמקרים. עיקר בעייתם בתופעות הלוואי שיוצרות: יובש בפה, עצירות, כאבי ראש ודופק מהיר (נדיר).

טיפול ניתוחי מיועד בעיקר לדליפת שתן במאמץ או לבעיות משולבות. ניתוחים גניקולוגים הקיימים כיום הינם קטנים וקלים יחסית, דורשים אשפוז של יום אחד בלבד ויעילים בכ-85 אחוזים מהנשים. שביעות הרצון של המטופלות לאחר ניתוח הינה גבוהה בד"כ וההחלמה מהירה.

פיזיותרפיה של רצפת האגן מיועדת לטיפול במקרים של דליפת שתן במאמץ, בדחיפות ובבעיות משולבות. קיימות שיטות שונות של טיפול פיזיותרפי: ביו-פידבק, שיטת פאולה, טיפולים בעזרת שדה אלקטרומגנטי ועוד. יעילותם של טיפולים אלה טובה לטווח הקצר. עיקר הבעיה היא בקושי להתמיד בתרגול לאורך זמן.

טיפול אסטרוגני מיועד בעיקר למקרים של דליפת שתן דחופה אך משמש גם למיקרים של דליפת שתן במאמץ. יעילותו של טיפול זה לא הוכחה עדיין בצורה מלאה, אך הוא מומלץ היות שמקל על תלונות לגבי לחץ בבטן תחתונה, גירוי מקומי ויובש של הנרתיק היכולים לגרום לתכיפות במתן שתן.

בריחת השתן מהווה בעיה שכיחה אצל נשים. עם זאת, כיום ניתן להציע מגוון רחב של טיפולים - שמרניים וניתוחיים - אשר מאפשרים שיפור משמעותי באיכות החיים של האישה.

במקרה שכזה הטיפול המומלץ הוא פיזיותרפיה הכוללת מספר שיטות טיפול משולבות, שיטות בהן נוקטים גם המרכז הרפואי מאיר. הטיפול מטרתו לנסות ולעורר את השרירים באזור האגן על ידי גירויים חשמליים, שימוש במערכת ביופידבק המאפשרת לימוד שליטה בשרירי האגן ועוד.

בנוסף, מקבלת האישה הדרכה לתרגול עצמי בבית המשלבת תוכנית מומלצת לחזרה על תרגילים מסוימים כל יום במשך חצי שעה לפחות. מדובר בתרגילים פשוטים למדי אשר אינם מצריכים שימוש באביזרים מיוחדים ושיכולים לפתור את הבעיה אם האישה תקפיד להתמיד לאורך זמן על ביצועם.

מה שחשוב הוא להציג את הבעיה של דליפת השתן לרופא המטפל ולא לקוות שהבעיה תחלוף מעצמה, משום שטיפול נכון יכול להקל משמעותית ואף ולפתור את הבעיה לחלוטין.

לאתר המרכז רפואי מאיר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר