השינויים הגופניים והנזקים כתוצאה מהלידה

הלידה מהווה חוויה ייחודית ושונה עבור כל אישה - יש החוות אותה כשיא האושר ויש החוות אותה כאירוע קשה. חווית הלידה בהחלט קשורה בחינוך שכל אשה ספגה בביתה, ביחסה לגופה ובמרכיבים נוספים רבים. במאמר לא ארחיב בנוגע לכל האספקטים, אלא אתייחס לשינויים הגופניים ולנזקים הנגרמים כתוצאה מהלידה .

בלידה נרתיקית, עם השלב של הופעת הצירים, מתחיל העובר את מסעו לתוך תעלת הלידה. תעלה זו הינה תעלה גרמית וצרה ועל העובר להתאים עצמו אליה. בעוברו את התעלה ראשו תמיד לוחץ על עצבים וכלי דם היורדים לעצב את שרירי רצפת האגן. השינויים ההורמונלים בהריון גרמים להחלשה והתארכות של השרירים והרקמות, והלחץ הנגרם בתעלת הלידה גורם לירידה נוספת של יכולת כווץ השרירים, ירידה בתחושה ובאספקת הדם אליהם וכלל ירידה בתפקודם.

בעיה נוספת הנגרמת בלידה הינה מתיחה של רקמות ושרירים. השרירים העוטפים את חלל הבטן הם: ברצפה - שרירי רצפת האגן. בקירות - שרירי הבטן העמוקים-הרוחביים ושרירי הגב העמוקים-המיצבים. התקרה - הוא שריר הסרעפת. כל תכולת הבטן הינה איברים פנימיים העטופים ומוחזקים בעזרת רצועות. כל מערכת הרקמות התומכות באיברים (ומחזיקות אותם כמו ערסלים) "נתלית" על הסרעפת וזו משמשת ופועלת כמו בובת חוטים. כאשר אנו שואפים אויר, הסרעפת יורדת ואיתה יורדים כל האברים: שלפוחית השתן, הרחם, הקיבה ועוד.

כאשר אנחנו נושפים עולה הסרעפת למעלה ומושכת איתה את תכולת הבטן כלפי מעלה. את השרירים, גם אם הם נמתחים ונחלשים, ניתן לחזק ולקצר בגלל יכולתם האלסטית. לעומתם, רקמות רכות נמתחות ונשארות ארוכות ומאחר והרחם הכבדה מושכת את רצועות התמיכה שלה למטה וכן את השלפוחית הנמצאת מתחתה, וכבר מהלידה הראשונה האיברים נמצאים יותר נמוך וקרוב לרצפת האגן. תפקיד שרירי רצפת האגן נעשה חשוב עוד יותר, מאחר ורק השרירים הללו תומכים באיברים כנגד כוח הכובד. בכל לידה נרשמת התארכות נוספת.

כאשר ראש התינוק מגיע לפתח הנרתיק מתחילה הלידה האקטיבית ומופיעים צירי הלחץ. זהו השלב החשוב בלידה, בו תפקיד היולדת מכריע וקובע את איכות ומשך הלידה. בשלב זה צריך הנרתיק הצר להתרחב כך שראש התינוק יעבור דרכו והוא נמתח, נחלש, יכול להיקרע או לעבור חיתוך מכוון הנקרא אפיזיותומיה.

בלידה קיסרית - אמנם רצפת האגן עברה את השינוי ההורמונלי והיא רפויה וחלשה יותר, אבל התינוק לא עובר דרכה אלא דרך דופן הבטן. הנזקים בלידה זו הם מתיחת הרקמות התומכות בגלל כובד הרחם, צלקת המורידה מאיכות כווץ השרירים, הידבקויות של רקמות בדופן הבטן וירידה בתאום השרירי בין שרירי רצפת האגן לשרירי הבטן ובכך נפגעת הגנת הבטן על רצפת האגן בעיקר בזמן מאמץ.

חשוב להבין שכל לידה משאירה בגוף האשה חותם וחשוב מאוד להחזיר את הגוף לתפקוד נכון, אבל חשוב ביותר לתת לגוף לרפא את עצמו מיד לאחר הלידה ולהתייחס לתקופת משכב הלידה כזמן מנוחה ושיקום ולהימנע מכל מאמץ. אשה שהכינה את גופה נכון לפני הלידה תזכה לשיקום מהיר יותר, אבל כל יולדת יכולה להתחיל לדאוג לגופה גם אחרי כל לידה. אף פעם לא מאוחר להתחיל.

לחומר נוסף על התקופה שלאחר הלידה

לאתר של שוש קרני

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר