הגדלות חזה - המדריך המקוצר

השד, בהיותו אחד האיברים המבדילים מורפולוגית בין גוף האשה לגוף הגבר, נתפס לאורך ההיסטוריה כסמל לבריאותה, פוריותה, מיניותה, ונשיותה של האשה.

אזכורים לתפיסת השד באופן זה ניתן למצוא בספרות, בשירה ובאומנות העתיקה, הקלאסית, והמודרנית, מהתנ"ך ועד ימינו.

בחברה המודרנית ממלא השד תפקיד מיני (למרות שאינו איבר מין יש לו חשיבות מינית ראשונה במעלה), תפקיד אסתטי, ומרכיב חשוב בזהותה המגדרית של האשה.

חשיבותו של השד בתפיסת הגוף הנשית מתבהרת ביתר שאת בקרב נשים שעברו כריתת שד או בנערות ונשים הסובלות מחסר התפתחות השד.

למידע נוסף בנושא היכנסו לפורומים:
פורום ניתוחים פלסטיים
פורום יופי
פורום הסרת שיער
פורום ניתוחי עפעפיים
פורום אסתטיקה ואגינלית

נשים רבות תופסות את תפקידו האסתטי של השד כחשוב יותר מתפקידיו הפיזיולוגיים (בהנקה ובגירוי המיני) עובדה המיחדת את השד משאר איברי הגוף.

כאמור חסרונו הניכר של השד בנשים שלהן בעיה מולדת או נרכשת (תת התפתחות, אסימטריה של השדיים, שגשוג יתר של השד, כריתת שד עקב סרטן ועוד) יצר צורך בפתרונות רפואיים.

הטיפול הניתוחי בנשים אלה הוביל להתפתחות תחום ניתוחי השד בכירורגיה הפלסטית המודרנית. הניתוח להגדלה קוסמטית של השד הוא אחד משורה של ניתוחי שד והוא תולדה של ההתפתחות שחלה בשדה הניתוחים לתיקון ושחזור שדיים.

סוגי הניתוחים המקובלים. הגישה הניתוחית הנפוצה הינה הגישה ה"פתוחה", כלומר ביצוע חתך בבית השחי, בקפל התת שדי או סביב לעטרה. דרך חתכים זעירים אלה מכין המנתח הפלסטי "כיס" שבתוכו יונח שתל הסיליקון. ה"כיס" הוא בעצם הפרדה של מישורים אנטומיים שמתחת לשד.

לעומת הגישה הפתוחה קיימת גם גישה אנדוסקופית או גישה ניתוחית "סגורה". בגישה הסגורה נעשה שימוש בטכניקה אנדוסקופית לצורך הכנת הכיס, דרך אתר מרוחק מהשד, כמו למשל דרך הטבור, מבלי להזדקק לביצוע חתך בעור שבקרבת השד.

חשוב לציין כי בגישה האנדוסקופית לא ניתן להשתמש בשתלים המכילים סיליקון ג'ל - ומתחייב שימוש בשתלים מתנפחים המוחדרים אל הכיס התת שדי כשהם מגולגלים למיזער ורק לאחר שהונחו בכיס הם ימולאו דרך צינורית בתמיסה פיזיולוגית (NORMAL SALINE - NACL 0.9%) עד קבלת גודל השד הרצוי.

יתרונה המרכזי של הגישה האנדוסקופית הוא הצורך בחתך עורי קטן יותר וקבלת צלקת קטנה ובולטת פחות אשר ניתנת להסתרה באזורים שונים.

חסרונותיה המרכזיים של שיטה זו הינם זמן הניתוח הארוך יותר, ועקומת הלימוד התלולה יותר ביחס לגישה הפתוחה.

בשיטה האנדוסקופית נהוג למקם את החתך הניתוחי בבית השחי או בטבור. זאת ועוד, אין חולק על כך ששתלים המכילים סיליקון ג'ל הם בעלי צורה יפה יותר ומגעם נעים יותר משתלים המכילים מי מלח.

לפיכך יתרונותיה של השיטה הפתוחה רבים ובהם זמני ניתוח והרדמה קצרים - בארץ נמשכים מרבית הניתוחים להגדלת שדיים כ-25-45 דקות.

לניתוח זה אחוז סיבוכים נמוך והצלקת הכרוכה בו מחלימה על פי רוב היטב ואינה משמעותית. בשיטה זו ממוקם כאמור החתך הניתוחי באחד משלושה אתרים:

בכפל התת שדי (מתקבלת צלקת של כארבעה ס"מ המוסתרת על ידי צניחת השד בתנוחת עמידה או ישיבה אך נראית לעין בשכיבה)

בגבול העטרה (מתקבלת צלקת בגבול שבין העטרה לעור השד - לרוב דרוש מבט בוחן ע"מ להבחין בקיום צלקת זו)

בבית השחי (הצלקת מוסתרת ע"י כפלי בית השחי ברוב התנוחות אך נראית לעיין בעת הרמת היד)

ניתוח זה בשיטה הפתוחה מצטיין בפשטות ביצוע ובמהירות. הכאב הבתר-ניתוחי אינו רב ואחוז הסיבוכים נמוך. במנותחות שלהן כמות רקמת השד מעטה או ששכבת השומן התת עורית של בית החזה דקה עלולה להתקבל תוצאה ניתוחית המאפשרת להבחין בקווי המתאר של השתל דרך העור.

במקרים אלה יונח השתל במישור האנטומי הקיים בין שריר הפקטורליס מיינור לבין שריר הפקטורליס מייג'ור. מיקום זה נותן "ריפוד עבה" מעל לשתל ובכך נותן מענה לבעיית חשיפת קווי המתאר של השתל בנשים רזות או בעלות רקמת שד מועטה.

כאמור, השריר מסתיר היטב את השתל ומעניק לשד מראה טבעי יותר, יחד עם זאת, זהו ניתוח מורכב וארוך יותר הכרוך בכאב עז בימים הראשונים שלאחר הניתוח.

בהקשר למיקום השתל, יש לזכור כי כח הכבידה ממשיך לפעול על השד המוגדל לאחר הניתוח וצפוי כי תהליך צניחת השד ימשך. מסיבה זו אנו מדגישים כי ניתוח להגדלת השד אינו יכול להחליף ניתוח להרמת שד.

בעבר (ועד היום במסגרות לא מקצועיות) נהוג היה להתייחס לפרמטר אחר ויחיד של השתל - הנפח. כיום נהוגה הגישה המתייחסת להגדלת השד כאל אתגר תלת מימדי.

לפיכך בחירת השתל היום מבוססת על התייחסות לגובה ורוחב בית החזה ולמידת ה"בולטות" של השתל.

הנפח הכללי של השתל הינו פועל יוצא של פרמטרים אילו. כמו כן צורת השתל המסורתית ה"עגולה" המתייחסת לשתלים בצורת חצי עיגול בעלי קוטר זהה בכל כיוון ובולטות מקסימלית במרכז השתל, אינה הצורה היחידה הנהוגה כיום.

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש השתלים ה"אנטומיים" אשר דומים בצורתם לטיפה אשר נחצתה לאורכה. בשתלים אלה הבולטות המקסימלית הינה בשליש התחתון של השתל והם אמורים לחקות את צורת השד באופן אמין יותר ולהעניק מראה טבעי יותר לשד המנותח.

התשובה לשאלה האם אכן התוצאות הניתוחיות בשתלים אלו טבעיות יותר, אינה וודאית וקשה למצוא בספרות הסכמה רחבה לכאן או לכאן.

נהוג כיום לומר כי לנשים גבוהות ורזות במיוחד או בהגדלת שדיים מאד קטנים מומלץ לבחור בשתלים אנטומיים.

מעבר לפרמטרים מרכזיים אלו קיימים עוד מאפיינים ופיתוחים רבים האופייניים לשתלי היצרניות השונות, אולם אין זה המקום להרחיב בנושא.

סיבוכים. הניתוח להגדלת השדיים, על כל הווריאציות המתוארות כאן, נחשב לניתוח פשוט ובטוח יחסית עם אחוז סיבוכים נמוך ביותר.

לכתבות נוספות בנושא ניתוחים פלסטיים:
ניתוח פלסטי: גם להצערת הידיים
החיים שאחרי ניתוח פלסטי
10 דרכים להימנע מניתוח פלסטי מיותר
עליה של 16% בניתוחים הפלסטיים
ניתוח פלסטי בזול? תשלמו על זה ביוקר

עם זאת גם לניתוח זה סיבוכים האופייניים לו. בין הסיבוכים ניתן למנות סיבוכי ניתוח כגון דימום או זיהום (יש להדגיש כי בנוכחות גוף זר זיהום הוא סיבוך משמעותי ביותר), וכן סיבוכים האופייניים לניתוחי שד כגון שינויי תחושה בשד ובפטמה וכו'.

סיבוך נדיר המיוחד ואופייני לניתוח הגדלת שדיים הינו התכווצות הקופסית. הקופסית הינה מעטפת פיברוטית אשר מהווה חלק מהתגובה הטבעית של הגוף להימצאות גוף זר וקיימת בכל שד מוגדל.

במקרים רבים (עד 50%) חלה התכווצות מסוימת של הקופסית אשר נעה מהתכווצות קלה ביותר עם הדגשה קלה של קווי המתאר של השתל, ועד התכווצות קשה המלווה בנוקשות השתל וכאב.

הגורמים להתכווצות קופסית אינם ברורים. הוצעו גורמים רבים כולל נטייה גנטית, זיהומים, המטומות, סוג המעטפת ומיקום השתל. כמו כן הוצעו טיפולים מניעתיים כגון טיפול אנטיביוטי ועיסוי השד עם מידה משתנה של הצלחה.

עבודות שנעשו בשנים האחרונות העלו כי לניתוח הגדלת השד שיעור שביעות רצון גבוהה ביותר (למעלה מ-90%) וכי נשים רבות מדווחות על שיפור ניכר בדימוי הגוף בתפיסת הנשיות. עבודות פסיכולוגיות שנעשו דיברו גם על שיפור בחיי המין של מרבית המנותחות.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר