יומן: החיים לצד הכאב

ספורטאים מצטיירים לנו כאנשים עם בריאות טובה, לא כך הם תמיד פני הדברים. 25 שנים של התמודדות כאב וסבל, 7 ניתוחים - זהו סיפורה של מירה בולבה, אתלטית לשעבר שכותבת יומן על כאב. פרק ראשון
מאת מירה בולבה
| 23/12/2007 |
צפיות: 5,768
מיום הפגיעה השתנו חיי ב-180 מעלות. מספורטאית פעלתנית הפכתי למישהי שנאבקת על מנת להוכיח כי באמת כואב לה. הייתי צריכה לשכנע שהבעיה היא לא פסיכולוגית ושאני באמת לא מסוגלת לזוז מרוב כאבים.

הכאבים האלו נמשכים כבר 25 שנה ובמהלכם עברתי שבעה ניתוחי גב, טיפולים שונים ומשונים והתמודדות פיזית ונפשית בלתי אפשרית במה שקוראים לו היום - כאב כרוני.

בעבר הייתי אתלטית והחזקתי בשיאים הישראליים בהדיפת כדור ברזל וזריקת דיסקוס, הייתי פעילה מאד בחיי החברה בקיבוץ בו אני חיה, אבל כיום, אני מרגישה ששילמתי מחיר כפול, גם כאבי הגב וגם נפשי שניזוקה.

הכל קרה יום אחד בשנת 82'. במהלך תחרות זריקת דיסקוס חשתי לפתע בכאב חד בגב וברגל, ולמחרת נפלתי למשכב שנמשך חמישה חודשים בגין דלקת חריפה מאוד במפרקים שמחברים את עצם העצה לעצם הכסל (הסקרואיליאק ג'וינט)י.

לפורומים בנושא כאב:
פורום תמיכה נפשית
פורום כאב ורפואה סינית
פורום נכויות, מחלות כרוניות
פורום פיזיותרפיה
פורום כאבי גב, עמוד שדרה

עד לאותו הרגע היו לי חיים מלאי תוכן, עניין, פעילות חברתית וספורטיבית ענפה. ואז, באמצע החיים התוססים שלי, הכריע אותי הכאב הנורא, שריתק אותי למיטה למשך שנים רבות.

אמנם, המפגש הראשון שלי עם כאבי הגב היה כבר בגיל צעיר, אבל החלטתי לאמץ את הגישה ש-80% מאוכלוסיית העולם סובלת מכאבי גב, ואני רק אחת מהם ולא ייחסתי לכך חשיבות. זו, כפי הנראה, היתה טעות מאד גדולה שהחמירה את מצבי שנים לאחר מכן.

במהלך השכיבה הממושכת עם כאבים נוראים, מצאתי עצמי במאבק מול רופא המשפחה, שהתעלם מהעובדה שהכאבים הם תוצר של דלקת במפרקים, והחליט שהבעיה היא בדיסקים.

מבלי שיסתמך על צילום, הורה הרופא על טיפולי פיזיותרפיה דרקוניים שלא התאימו לממצא הפתולוגי ולאחר זמן אף קבע: "אין לה שום דבר בגב, זו רק בעיה נפשית".

בתקופה זו, עדיין חשבתי לחזור לפעילות ספורטיבית והצלחתי לגייס את כל כוחותיי לעבור את המחלה. שכנעתי את עצמי בעבודה פסיכולוגית, שהזמן מורכב מיחידות קטנות שחולפות, וכך עברתי את מסכת האימים שנמשכה חמישה חודשים, כשרק המשפחה וחברים קרובים תומכים ונמצאים לצידי לאורך כל התקופה, בלעדיהם לא הייתי עומדת בכך.

ליומנים אישיים נוספים:
לראות את עברי בפעם הראשונה
"הוא נוגע בה רק בחושך"
"אני והקטטר שלי"
"תתפלאו. אני לא מפלצת"
להגשים חלום, ויהי מה

במשך הזמן הבנתי כי מקור הבעיה מתחיל מההתייחסות של הסביבה, לאדם שסובל מכאבי גב. ההתייחסות היא פילוסופית, היא מתחילה בניסוח הראשוני: יש לה, או אין לה בעיה בגב, כלומר - דלקת בגב היא בעיה, דלקת ריאות היא מחלה.

כבר במינוח הזה, מתחיל הפער בציפיות בין הרופא לחולה. החולה יודע שהוא סובל והוא לא בריא, ואם הוא לא בריא, אז הוא חולה.

הרופא, לעומתו, חושב שהפציינט שלו לא חולה, אלא, יש לו בעיה, ואם הוא לא חולה, אז הוא בריא והנזק הוא רק בנפשו, כלומר, טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי לבעיה של כאב פיזי.

אני בטוחה שקלעתי לנקודה שבה נתקלים רוב הכואבים למיניהם בקשר של החולה ורופא המשפחה. ותזכרו, מדובר על 25 שנה אחורה - אז עדיין לא הייתה רפואת הכאב מוכרת כמו היום, וודאי שלא לרופאי המשפחה, ובשל כך, הכאב הממושך עבר מיד לתחום הנפש.

אני רוצה לקוות שהיום, במרפאות הכאב הפזורות בארץ, יש תודעה גבוהה יותר לרגישות החולים, וכאנשים הסובלים מכאב, נגיע למצב שבו לא נקבל תשובות לא ענייניות שאינן קשורות לטיפול בכאב הפיזי והנפשי גם יחד.

לאתר של העמותה למאבק בכאב

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר