איך לא תעברי לידה טראומטית?

שליש מהיולדות מעידות על כך שעברו לידה טראומטית כאשר חלקן הגדול טוען כי נתקלו בצוות רפואי הלוקה בחוסר רגישות. שרי קרוכמל ממליצה: שוחחו עם אנשי מקצוע לאחר הלידה ובצעו "תיקון חוויה"
מאת שרי קרוכמל
| 18/11/2007 |
צפיות: 6,701
זאת לא סטטיסטיקה רשמית, אבל בהחלט סטטיסטיקה.

מזה שנים לא מעטות, אני נפגשת מדי שנה עם מאות נשים לאחר הלידה ושומעת מהן בצורה סדורה את חווית הלידה שעברו.

ואני לא מדברת על יולדות רבות נוספות שמספרות לי בצורה אקראית ומזדמנת על הלידה שלהן, אלא ממש על פגישות שזו תכליתן.

בין אם פגישות פרטניות ביוזמתן של היולדות לצורך עיבוד חווית הלידה, ובין אם במפגשים קבוצתיים של "בוגרי קורס הכנה ללידה", שאנו מקיימים במרכז "אמא אדמה" או בסדנאות "לדבר מהבטן" לאמהות לאחר לידה. מכלל המפגשים הללו, מצאתי כי ניתן לחלק את היולדות באופן כללי כך:

כשליש מהן מספרות שהחוויה היתה חיובית וכל כך טובה, שאם זה היה תלוי רק בהן, הן היו יולדות כבר עכשיו עוד פעם.

לשאלות בנושא הריון ולידה, היכנסו לפורומים:
פורום הריון ולידה
פורום התפתחות תינוקות
פורום רפואה משלימה בהריון
פורום אחרי לידה
פורום תזונת נשים בהריון

שליש נוסף אומרות שהלידה היתה תקינה, שהחוויה היתה בין "נסבלת" ל"טובה" ושהן בהחלט תהיינה מוכנות לחזור עליה בעוד שנה, שנתיים, שלוש...

ואילו השליש האחרון רואות בלידה חוויה טראומטית שצרבה במוחן זיכרון קשה, ושמקשה עליהן אפילו לדמיין לידה נוספת בעתיד.

השליש האחרון, הוא בעצם הסיבה לכתיבת הדברים. כל יולדת נכנסת לתהליך הלידה עם הידע, הדעות והאמונות שגיבשה לעצמה ביחס ללידה, עם היכולות שיש לה או אין לה לקיים "עבודת צוות" עם בן זוגה ועוד.

ברגע הזה, אחד הדרמטיים בחייה, היא פוגשת בצוות רפואי, הנמצא בבניין שמעצם שמו ניתן להבין כי הוא "בית של חולים", כלומר כזה שבו שולטת הרפואה.

"בעלי הבית" דואגים להזכיר למי שנזקקת לשירותי המקום, כל העת ובאופנים שונים את הסיכונים הכרוכים בלידה העלולה להסתבך, אבל במקביל גם "מרגיעים" אותה כי בכל רגע נתון: "יעזרו לך, יבדקו אותך, ישגיחו עליך, יזהו אצלך רמזים להסתבכויות ובטיפול מהיר ימנעו אותם". כל כך מהיר שלפעמים הוא אפילו מתקיים לפני שההסתבכויות קרו.

כיאה למקום המבוסס על הרפואה המודרנית, הכול נעשה תוך הסתייעות בבדיקות רבות, חיבור למכשירים ולצינורות, העברת היולדת למצב של צום (כי הרי כל אחת עלולה להגיע בסופו של דבר לניתוח קיסרי), הפיכתה לפסיבית, כשהיא שוכבת במיטה ונתונה להשגחת הצוות הרפואי שיודע הרבה יותר טוב ממנה כיצד יש ללדת.

נכון, בחלק מחדרי הלידה בבתי החולים בארץ, במקום כלשהו בקצה המחלקה יש כבר חדר אחד או שניים המיועדים ללידה טבעית, אבל מתייחסים אליהם ברגשות מעורבים, שכן הרפואה לא ממש יודעת "כיצד לאכול את זה".

חלק מהצוות הרפואי, לרבות חלק מהמיילדות, כלל לא שש לפעול בחדרים הללו או אפילו להיכנס אליהם. לא אחת מדובר במעין מס שפתיים, סוג של רצון לרצות את "טרנד החזרה אל הטבע" שחל בארץ בשנים האחרונות בתחום ההריון והלידה.

בעקבות ניתוח ואפיון היולדות עימן שוחחתי, אני רוצה להצביע על שתי הסיבות העיקריות שזיהיתי ללידה הטראומטית:

הסיבה האחת קשורה ביולדת עצמה. "במטען האישי" של חייה ושל אישיותה, עוצמת החרדות העולות בה בגלל השינוי הגופני המהיר המתרחש במהלך הלידה, חוסר היכולת שלה להשתחרר ולהרפות, פחד מאיבוד שליטה, זיכרון טראומטי מהעבר שעולה וצף, אכזבה מניפוץ אשליה לגבי תסריט הלידה שאיתו היא באה ועוד.

הסיבה השנייה קשורה במפגשים של היולדת עם הצוות הרפואי. מבלי שאני מנסה לקבוע אם זה באופן אובייקטיבי או לא, מתלוננות חלק מהיולדות כי לפחות באופן סובייקטיבי הן חשו בחוסר רגישות למצבן המיוחד, חוסר סבלנות, תקשורת לקויה, התערבויות רפואיות מיותרות ומעל לכל - התייחסות בלתי ראויה.

אולי זה יפתיע מישהו, אבל הן כמעט לא מדברות איתי על הרמה המקצועיות של הטיפול, על כשלים בהחלטות רפואיות וכד'. מה שנחרט כמכאיב ומשפיל נוגע בעיקר ליחס, לנושאים כמו האם המרדים הגיע בזמן או לא, האם הסבירו לה שעושים לה סטריפינג (זירוז לידה ידני) או לא, האם שאלו או שיתפו אותה לפני ביצוע פעולה מסוימת או לא, האם נענו לבקשותיה לרדת מדי פעם מהמיטה ולהיות קצת בתנועה, לנוח מהמוניטור או לגשת לשירותים. האם ועד כמה היא הרגישה, יחד עם בן זוגה, "לבד" בתוך דרמת הלידה, וכמה המיילדת באמת היתה נוכחת איתם, בזמן המפחיד ביותר שלנו.

לכתבות נוספות בנושא הריון:
על השמנה, פוריות והריון בסיכון
על ניתוחים פלסטיים, הריון ולידה
5 בעיות עור בהריון
הכל על דיכאון אחרי לידה
הכל על ארומתרפיה בהריון

אחת התלונות שחוזרות פעמים אין ספור היא הטענה בדבר ההפרדה המהירה של התינוק מאמו לאחר ניתוח קיסרי.

יולדות רבות מספרות על תחושת ריקנות שאיתה הן נותרו במצבים אלה: "נפער בי בור עצום", הן מתארות. "נשארתי בלי בטן, בלי תינוק, בלי בעלי שיצא עם התינוק, לבד עם אנשי צוות במסכות על הפנים ובחדר קר".

לכל אלה מצטרפת לעיתים שאלה מטרידה נוספת, שמתעוררת כאשר הן מקבלות את תינוקן בחזרה רק שעות אחדות לאחר הלידה: "מי באמת מבטיח לי שזה התינוק שלי, אולי החליפו לי אותו?"

אין ספק שחוויות מעין אלה, עלולות להוביל לדכדוך ולעיתים אפילו לדיכאון שלאחר לידה וחבל, שכן אפשר בהחלט לסייע ליולדת ואף למנוע את התדרדרות התהליך.

לפעמים, שיחה ועיבוד הדברים יחד עם היולדת, עוד בבית החולים, יכולים להקל מאד. גם בשבועות ובחודשים הבאים ניתן לקיים "תיקון חוויה" בעזרת שיחות עם היולדת ועיבוד הלידה, בין אם באופן קבוצתי, יחד עם יולדות דומות נוספות שהופכות גם לקבוצת תמיכה משמעותית, ובין אם באופן פרטני עם איש מקצוע מנוסה.

גם בקבוצה וגם באופן אישי ניתן להשתמש בכלים מגוונים כגון שיחות, הרפיה, מדיטציה, שימוש בקלפי מודעות, דמיון מודרך וכד'.

הרעיון הוא לשחזר את סיפור הלידה ולנסות להבין "מה היה באמת", מה היה בשליטת היולדת ומה לא, לבחון ולנתח את האירועים ולקבל בסופו של דבר את האירועים שהיו חייבים להתקיים מכורח הנסיבות.

תהליך כזה נועד לחזק את הכוחות הפנימיים, כדי שאפשר יהיה לחיות בשלום עם האירוע שנתפס כטראומטי ולעתים אף להפוך אותו למנוף מעצים, ממנו אפשר לצמוח ולהקיש לעתיד.

לאתר מיילדת
לאתר הכנה ללידה

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר