הפרעות אכילה? הדיאטנים אשמים

אני מסתכלת בכאב גדול על מה שקורה בעולם הדיאטות.

בתחילת עבודתי חשבתי שתוך זמן קצר, עם המודעות הרבה לחשיבות תזונה נכונה והאינפורמציה הרבה שקיימת בערוצי התקשורת, בעיית ההשמנה תלך ותפחת. לצערי, לא רק שהמצב לא השתפר אלא הוא הורע.

כיום, כבר מגיל תשע ילדות מתחילות את ניסיונות הדיאטה הראשונים. הדיאטות יותר ויותר מטורפות, כמעט ללא סיכוי להצליח בהן לאורך זמן. בעצם, אנחנו מגדלים דור של שמנים וכאלה עם הפרעות אכילה.

בעבר, אנשים החלו את הדיאטה הראשונה בצבא, היום, ילדים (בעיקר בנות אבל גם בנים מצטרפים למעגל הנורא הזה) רוצים לעשות דיאטה כבר בגיל שבע ושמונה.

אני רק מקווה, לטובת כל האנשים שמתחילים דיאטה, שיתחילו את התהליך אצל איש מקצוע שפוי, סלחן ואחד שילמד אותם קודם כל לאהוב את עצמם.

לקבלת ייעוץ על דיאטות והפרעות אכילה:
פורום הפרעות אכילה
פורום הפרעות אכילה - תמיכה
פורום תזונה ודיאטה
פורום תמיכה בדיאטה
פורום פוד קואצ'ינג

כיום אנשי מקצוע רבים בתחום התזונה תורמים להשמנה ולבעיות אכילה. הם מעבירים למטופליהם ואחרים את המסר הנוראי שזה עניין של כוח רצון, מעבירים מסר של "קחו את עצמכם בידיים".

הם קובעים מטרות של משקל, הרבה פעמים לא ריאליות, ומשתמשים בטבלאות משקל (שאגב, צריכים להוציא מחוץ לחוק) שגורמות לאנשים ששוקלים רק שניים-שלושה קילוגרם מעל המשקל הרצוי, להרגיש שלא השיגו את המטרה הרצויה, להרגיש אשמים. ואני שואלת, מי החליט שרק במשקל מסוים אנחנו "בסדר"?

לכל אחד מאתנו יש נקודת תורפה. יש אנשים שלעולם לא יגיעו למשקל הרצוי בטבלאות, אבל בין 100 ל-120 ק"ג יש כמה דרגות ביניים טובות, בריאות ומציאותיות.

אני אומרת שסוכרזית ודיאטה משמינים - עובדה, רוב האנשים שסובלים מעודף משקל עשו המון דיאטות והשתמשו בסוכרזית, ובכל זאת נשארו "מפותחים"...

דוגמה לכך ניתן לראות בסיפורה של ילדה בת 12 שאני לעולם לא אשכח, שישבה מולי ואמרה בהמון כאב: "יושב לפניך מקרה חסר תקנה, אין לי אופי". מסתבר שכשהיתה הילדונת בת עשר, בביקורה אצל דיאטנית, קיבלה תפריט שכלל ירקות, פירות, לחם ועוד. אבל הדיאטנית כנראה שכחה לקחת בחשבון שזו ילדה, ומה לעשות, ילדים, וגם מבוגרים, צריכים גם משהו ל"נשמה".

בביקור הבא, כשהילדה סיפרה בתמימות לדיאטנית מה אכלה, היא נדהמה מעוצמת הכעס של הדיאטנית, ולכן, שנתיים לאחר מכן, היא עדיין מאמינה שהיא מקרה חסר תקנה.

דוגמה נוספת נוכל לראות בסיפור של גברת אחת, אישה שהחלה את הדיאטה הראשונה שלה כאשר לא בטוח היה שהיא באמת צריכה לרזות. בשבוע הראשון לדיאטה היא קיבלה תפריט ובו ירקות ומוצרי חלב בלבד. יאמר לזכותה שרזתה בשבוע זה וירדה ק"ג וחצי. בשבוע השני התפריט כלל רק ירקות וטונה.

נו בינינו, כמה זמן אפשר לאכול ירקות וטונה. בחתונה אליה נקלעה אותה גברת במהלך השבוע השני לא הגישו טונה, ואז ארע "השבר" הגדול, ומול המזנון הבשרי החלה הזלילה הגדולה. לאחר מכן היא הרגישה כמובן המון כעס, ייאוש, תסכול, דיכאון ורגשות אשמה. רגשות אלה מובילים למקום אחד בלבד, למקרר...

וכך, הק"ג וחצי שירדו עלו בתוספת ריבית והצמדה. החלק העצוב הוא שבמקום שהיא תאמר, הדיאטה הזאת לא ריאלית ואין סיכוי לעמוד בה, היא אמרה לעצמה "אני זו שלא בסדר, אין לי אופי". היום היא מתבוננת בתמונות שלה מצעירותה ושואלת בכאב, מדוע התחלתי אז את הדיאטה? הרי נראיתי נהדר.

לכתבות נוספות על בעיות תזונה והפרעות אכילה:
"רבע מהילדים סובלים מהפרעות אכילה"
הפרעות אכילה וההתמודדות עימן
אכילת לילה - זאת הפרעה
20 טיפים לתזונה נכונה לילדים
"ל-40% מהדוגמניות יש הפרעות אכילה"

בתוכניות הבוקר השונות מופיעים דיאטנים ומומחים רבים ונותנים המלצות סותרות. אני תמיד תוהה, כיצד יוכל הצופה הממוצע להחליט מה טוב לו? הרי כל המומחים שמופיעים נראים אנשי מקצוע, כולם משכנעים. לכל אחד יש את התיאוריה שלו וכל אחד אומר משהו אחר.

אחד אומר בלי פחמימות עד הערב, האחר אומר כן פחמימות כל היום ולהימנע בערב. אחד אומר לא לערבב פחמימות וחלבונים, שני אומר לאכול שלוש ארוחות ביום, ושלישי אומר לאכול כל שלוש שעות. בתיאוריה אחת השומנים הם האויבים ובאחרת הלחם הוא המוקש.

אז מה נכון? איך תדעו מה מתאים לכם? להלן מספר נקודות חשובות להתייחסות כשבוחרים תוכנית ירידה במשקל:

מקצועיותו של המנחה. לא להתבייש ולשאול את המנחה מה למד, מה ניסיונו וכו'.

כימיה אישית. ביניכם ובין המנחה. כימיה חשובה תמיד, ובמיוחד במסע אישי כזה.

מטרות ריאליות. לגבי משקל מטרה, קצב ירידה וכו'. אם המטפל מבטיח ירידה של עשרה ק"ג בעשרה ימים – לברוח מהר. הרי אי אפשר לרדת כך, אלא אם שוקלים 300 ק"ג חס וחלילה.

אם המטפל מתחיל במה לא לאכול - הימלטו על נפשכם. מצב כזה מקבע בעולם של דיאטות שבו יש בדרך כלל רשימה קטנה של מותר והמון אסור והרי הכל מותר, זה רק עניין של כמויות.

התייחסות הדיאטן לנקודות שבירה - דווקא כאשר קשה אנחנו זקוקים לתמיכה ולעידוד. הערות של דיאטנים כמו "מה קרה לך?" "איך העזת, לא יכולת להתאפק?" הן תגובות לא נכונות. הרי כל תוכנית שינוי מלווה בנפילות ומעידות.

כלים. יש לוודא שהתוכנית נותנת כלים לחיות בשלום עם האוכל.

לבנות תפריט אישי לכל אחד. הרי אין תפריט שמתאים לכולנו. אין תפריט נכון או לא נכון, יש מתאים.

עידוד. המנחה, צריך לתמוך, לעודד, לכוון, להצביע על טעויות אפשריות אבל לעולם לא לבקר או לשפוט.

שקילה. השקילה היא לא העיקר.

זמן סליחות. והעיקר, גם אם יצאנו מהמסגרת, מעדנו, אנחנו "בסדר", לסלוח ואת הארוחה הבאה כרגיל.

לאתר לאכול ולרזות עם רחל גרנות



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר