אוכלים גם כשאתם שבעים? זה ביולוגי

מאמינים שלממתקים יש קיבה נפרדת? יכולים לאכול עוד אחרי ארוחה דשנה, אם מראים לכם מאכל שאתם אוהבים? לפי מחקר חדש, ככל הנראה השמנה נובעת מחוסר איזון בהורמון בשם הלפטין הקשור לשובע ולתשוקה למזון
מאת ד"ר סילבינה מצקין-לוי וד"ר שלמה לוי
| 01/11/2007 |
צפיות: 4,701
מכירים את התופעה הבאה - החבר הכי טוב שלכם מצליח לשמור על משקל גוף יציב במשך שנים, ואתם משמינים בקלות בלתי נסבלת?

מתוסכלים? חשוב שתדעו שיתכן שההבדל ביניכם לא מסתכם רק בשליטה בכמויות שאתם אוכלים, אלא גם באופן שבו המוח שלכם פועל.

תחושת הרעב משפיעה על מה אנחנו אוכלים ואיך אנחנו אוכלים, אך היא איננה המרכיב היחיד המשפיע על התנהגות אכילה. האכילה הנה חוויה מהנה ומזונות שהנם מעוררי תיאבון (כלומר "מגרים") תורמים לאכילת יתר.

למעשה, מזונות מעוררי תיאבון "מגרים" אזורים מסוימים במוח, ומעודדים לאכילה, תוך שהם "גוברים" על סימנים ביולוגיים על פיהם נקבעת תחושת רעב ושובע.

עוד על השמנה:
שמן? העולם אשם
סתיו, בלי דיכאון ובלי השמנה
מחקר: ההשמנה מדבקת
עודף משקל, כל הגורמים
גם רופאים מתביישים לדבר על השמנה

המשמעות היא שכדי להבין את התנהגות האכילה של האדם, עלינו לקחת בחשבון לא רק תהליכים פיזיולוגיים והורמונליים, אלא גם תהליכים מוחיים המתעוררים בעקבות מראה, ריח, טעם או אפילו מחשבה על מזון מסוים.

במחקר בנערך בנושא, מדענים מאוניברסיטת קמברידג' גילו כי הלפטין, הורמון האחראי להפחתת תחושת הרעב והגברת תחושת השובע, משפיע גם על מידת החיבה שאנחנו רוכשים למזון, ועל כן הינו משתנה מפתח בהבנת דפוסי אכילה.

ההלפטין הינו הורמון המיוצר על ידי תאי השומן, ומגיע באמצעות זרם הדם אל המוח ושם גורם להפחתת רעב ולהגברת תחושת שובע. כעת, בעקבות המחקר החדש סבורים החוקרים כי קיים קשר בין הנתיבים במוח ש"יודעים" מתי האדם רעב או שבע ובין חלקים אחרים במוח המעורבים במידה שבה האדם חושק במזון מסוים ונהנה ממנו.

משמע, כאשר האדם נחשף למזון מעורר תיאבון, הוא מפתח רגשות המובילים לאכילה, ורגשות אלו חזקים יותר מתחושות פיזיות/ביולוגיות. בשורה התחתונה - חשיפה למזון מעורר תיאבון עלולה לגרום לאדם לאכול למרות שאינו רעב.

במהלך המחקר, בחנו החוקרים חולים הסובלים ממחסור מוחלט בלפטין (בעקבות הפרעה גנטית). כתוצאה מהפרעה זו, החולים אוכלים כמויות ניכרות של מזון, אוהבים את כל סוגי המזון (כולל מזונות תפלים לחלוטין) ומפתחים השמנת יתר רצינית. בעקבות טיפול בלפטין, מופחתת תחושת הרעב של החולים, הם הופכים בררנים יותר לגבי מזון ויורדים במשקל.

במהלך המחקר פעולת המוח של הנבדקים הוקלטה במכשיר Functional Magnetic Resonance Imaging (FMRI) בזמן שהסתכלו בסידרת תמונות שכללה תמונות של מוצרים שאינם מזון, מזונות מעוררי תיאבון (כגון עוגת שוקולד, תותים, פיצה וכו'), ומזונות פחות אטרקטיביים (כרובית, ברוקולי וכו').

מטרת הקלטת פעולת המוח הייתה לבחון אלו חלקים במוח פועלים בתגובה לתמונות מזון שונות שהוצגו ותגובות מוחיות אלו הושוו לתגובת המטופלים שצפו בתמונות של מוצרים שאינם מזון כגון עצים, מכוניות וספינות.

במחקר נמצא כי הרעב משפיע על פעולת ה-striatal regions (אזורים הקשורים לרגשות ורצונות). בהעדר הורמון הלפטין, איזורים אלו הופכים רגישים מאד לתמונות מזון שונות, גם כאשר הנחקרים סיימו בזה הרגע ארוחה משביעה וכלל לא היו רעבים.

באמצעות טכנולוגית ההדמייה המוחית הבחינו החוקרים כי ה-striatal regions פועל בעת צפייה בתמונות מזון, והתגובה המוחית הייתה "חריפה" במיוחד בעקבות הצגת תמונות של מזון אטרקטיבי ומגרה (למשל, עוגות שוקולד בהשוואה לברוקולי).

חשוב לציין כי בקרב אנשים בריאים, פעילות אזור מוחי כתוצאה מהצגת מזון "מגרה" מתרחשת רק כאשר האדם רעב (למשל אחרי צום לילי), ואילו בקרב אנשים שסובלים ממחסור בלפטין ניכרת פעילות מוחית מוגברת גם מיד לאחר שאכלו, כלומר במנותק לחלוטין מתחושת השובע.

בניגוד לנבדקים במחקר, הסובלים ממחסור גנטי בהורמון הלפטין, אצל בני אדם הסובלים מבעית ההשמנה המצב הפוך - קיימות רמות גבוהות של לפטין. כתוצאה מהבדלים אלו, הבדלים ההנחה כיום היא שהפרעה בתגובה ללפטין, ולאו דווקא מחסור של ההורמון עצמו, גורמת להשמנת יתר.

לממצאי מחקר זה השלכות חשובות התורמות להבנה כיצד המערכת השולטת בתחושות רעב ושובע מחד והתהליכים המוחיים המעורבים בתשוקה למזונות מסוימים מאידך עשויים להשפיע האחד על השני.

נדרשים מחקרים נוספים על מנת להבין את השונות בתגובות המוחיות בקרב אנשים הסובלים מבעיות משקל, וכן חשוב להבין כיצד הלפטין "מעורר" כימיקלים אחרים במוח ומשפיע על אכילת יתר והשמנה.

אם נבין כיצד מערכות המוח משפיעות על ההורמונים האחראים על תחושות רעב ושובע, נבין טוב יותר מדוע חלק מהאנשים חווים קשיים בשליטה על הכמות שהם אוכלים, ומידע זה יסייע למניעת ההשמנה ולטיפול בה.

חשוב לא פחות הוא הממצא לפיו אהדת מזון מסוים מושפעת ממניעים ביולוגיים תעודד אולי גישה אמפטית יותר כלפי אנשים עם בעיות משקל.

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר