הכל על בעיות פוריות, אי פריון

השכיחות של אי פריון עולה בשנים האחרונות וגורמת סבל לזוגות שמתקשים להרות. סיבה לא נדירה, אך מוכרת פחות לקושי להרות הינה אנדומטריוזיס.

אנדומטריוזיס היא מחלה כרונית המתאפיינת בהימצאותם של מוקדים המורכבים מרקמה הדומה לרירית הרחם, באתרים מחוץ לרחם.

המוקדים נמצאים בעיקר בחלל האגן, כולל על פני השחלות, הרצועות שמתחברות לרחם ומאחורי הרחם. התסמינים השכיחים ביותר של אנדומטריוזיס כוללים כאבי מחזור עזים, כאב בעת קיום יחסי מין, כאב לא מחזורי באגן ואי פריון.

אנדומטריוזיס נפוצה למדי בקרב מטופלות שפונות לרופא עקב קושי להרות. מעריכים שלעומת אישה פורייה אצל אישה עם אי פריון הסיכוי גבוה פי שש עד שמונה שימצא שהיא סובלת מאנדומטריוזיס.

כמו כן, מעריכים ששליש עד מחצית מהנשים עם אנדומטריוזיס סובלות מאי פריון. המחלה מהווה את הסיבה העיקרית להפניה לביצוע הפריה חוץ גופית בכ- 5% מהמטופלות.

בעיות פריון, פוריות? הפורומים שלנו יעזרו לך:
פורום ניתוחים גניקולוגיים
פורום פוריות פריון הפריה חוץ גופית
פורום בעיות פוריות - תמיכה
פורום פוריות ורפואה סינית
פורום פונדקאות


הגורמים. הגורמים המובילים להתפתחות אנדומטריוזיס עדיין אינם מובנים במלואם. המחשבה הרווחת היא שמקור המחלה בדמם הוסתי שבכל חודש מופרש מהגוף בעד הנרתיק.

מסתבר שחלק מהדמם הוסתי אינו נפלט בעד צוואר הרחם, אלא עובר "אחורה" דרך פתחי החצוצרות לתוך הגוף, לחלל האגן, היכן שאברי הרבייה של האישה מצויים.

בדרך כלל הדם הוסתי, שמכיל רקמה מרירית הרחם שהתפרקה בסוף מחזור הביוץ, נספג באגן על ידי קרום הצפק שמצפה את אברי ודפנות האגן.

אצל חלק מהנשים חלקים מאותה רירית שמרפדת את חלל הרחם לא נספגים, ויוצרים מוקדים של רקמה שצומחת באזורים שונים, בעיקר על פני אברי האגן.

כאשר רקמה הדומה לרירית הרחם, שכאמור קרויה גם אנדומטריום, גדלה מחוץ לחלל הרחם, המצב נקרא אנדומטריוזיס.

פגיעה בפוריות. המנגנונים האחראים לכך שנגעי האנדומטריוזיס עלולים לפגוע בפריון של האישה הינם מורכבים ומגוונים.

למרות שאין לנו הבנה מלאה של הגורמים, הרי שמקובל לחלק אותם לשתי קבוצות עיקריות: מכניות וסביבתיות.

סיבות מכניות. הסיבות לפגיעה מכנית בפריון על ידי אנדומטריוזיס יכולות להיות ישירות או עקיפות.

ידוע כי נגעים של אנדומטריוזיס עלולים לגרום להיווצרות של רקמה צלקתית או הידבקויות שמעוותות את האנטומיה של אברי האגן וגורמות לחסימה של החצוצרות, דבר שעלול להפריע לביוץ בשחלה ולמנוע את מפגש הזרע והביצית בחצוצרה ואת מעבר העובר מהחצוצרה לרחם.

נוכחות של ציסטה אנדומטרילית בשחלה עלולה לפגוע בזרימת הדם בתוך השחלה, ולהוביל לפגיעה ברזרבה השחלתית ובהמשך לתגובה שחלתית ירודה אצל נשים שמקבלות תרופות להשראת ביוץ.

פגיעה משנית תיתכן בעקבות ניתוחים להסרת הציסטות מהשחלות, שעלולים לגרום להרס של רקמה שחלתית, וליצירת הידבקויות סביב השחלות, וכך להוות גורם חשוב בפני עצמו לקושי להרות.

סיבות סביבתיות. תחום הרבה פחות ברור, המצוי במחקר נמרץ כיום, הינו ההשפעה הסביבתית השלילית של עצם נוכחות נגעי האנדומטריוזיס באגן על הפריון.

עוד על בעיות פוריות:
איך מתמודדים עם אי פיריון?
איך לבחור אם פונדקאית
רוצה להיות אבא? תישאר בבית
14 טיפים למוכנות להריון
הכל על טיפולי פוריות ועל ה-PGD

בין היתר, נראה שנוכחות הנגעים באגן לבדה עלולה ליצור תגובה דלקתית מקומית שיכולה לפגוע בתפקוד השחלה, בזרעונים שהגיעו לחצוצרה, בהפריית הביציות ובהשרשת העוברים.

גורמים סביבתיים מהסוג הזה יכולים להסביר את ההשפעה השלילית של המחלה גם בנשים עם נגעים מועטים בלבד, שלכאורה אינם פוגעים באנטומיה של האגן.

למרות שהנושא עדיין שנוי במחלקות, נראה שגם מחלה קלה, עם נוכחות של מעט נגעים קטנים של אנדומטריוזיס, עלולה לעורר תגובה דלקתית או חיסונית שתפגע בפריון.

הטיפול. סיכום של מחקרים רבים מורה כי טיפול תרופתי כנגד נגעי האנדומטריוזיס, שעיקר מטרתו הינו דיכוי הביוץ, אינו מועיל לנשים עם אי פריון. יתר על כן, טיפול תרופתי מסוג זה מונע באופן זמני מהאישה להרות ועל כן אינו מומלץ לנשים שמנסות להרות.

אישה עם אי פריון על רקע אנדומטריוזיס תצטרך לבחור בטיפול ניתוחי להסרת נגעי האנדומטריוזיס וההידבקויות באגן או בטיפולי פריון, כמו השראת ביוץ והזרעה תוך רחמית או הפריה חוץ גופית.

עליה בשיעור ההריונות נצפתה אומנם לאחר טיפול לפרוסקופי בנשים עם אי פריון ואנדומטריוזיס. אבל, ההחלטה מתי להציע ניתוח לפרוסקופי לאישה עם אי פריון וחשד לאנדומטריוזיס, אך ללא תסמינים כמו כאב, מורכבת. החלטה זו נעשית באופן אינדיווידואלי, לאחר שקילה זהירה של היתרונות והחסרונות עבור האישה.

בעת קבלת ההחלטה מתחשבים בין היתר במספר גורמים כמו גיל האישה, היסטוריה משפחתית ומשך אי הפריון.

ברור שהתועלת מהניתוח גבוהה יותר עבור נשים שסובלות לא רק מאי פריון, אלא גם מתסמינים קשים שנובעים מהמחלה כמו כאבי ווסת עזים או כאבים מתמשכים באגן.

מובן גם שעבור נערה צעירה יש חשיבות רבה יותר לביצוע לפרוסקופיה עוד לפני תחילת מתן טיפולי פריון, וזאת לשם השגת אבחנה מדויקת, ובהמשך הסרת הידבקויות ונגעי אנדומטריוזיס באגן.

השראת ביוץ בעזרת טבליות איקקלומין או זריקות של גונדוטרופינים (כמו גונל-F, פיוריגון או מנוגון) בשילוב עם הזרעה תוך רחמית הינה טיפול מקובל מאד בנשים עם אי פריון על רקע בלתי מוסבר.

על סמך תוצאות מחקרים שהצטברו נהוג כיום להמליץ על טיפול זה גם עבור נשים עם אנדומטריוזיס בדרגה קלה - בינונית. מספר מחקרים אקראיים בנשים עם אנדומטריוזיס בדרגה קלה - בינונית הראו כי השראת ביוץ עם איקקלומין או גונדוטרופינים בשילוב עם הזרעה תוך רחמית משפר בערך פי שלוש את הסיכוי להרות מדי חודש.

בהתאם, השראת ביוץ בשילוב עם הזרעות הינה טיפול מקובל כיום, למשך שלושה עד שישה מחזורים, עבור נשים עם אי פריון על רקע אנדומטריוזיס בדרגה קלה בינונית.

הפריה חוץ גופית. נשים עם אי פריון בשל אנדומטריוזיס בדרגה חמורה מקובל להפנות ישר לטיפול עם הפריה חוץ גופית, זאת בעיקר בשל חשש להפרעה מכנית שתימנע ביוץ תקין ומפגש של הזרע והביצית.

גם בנשים בנות 35 שנה ויותר, היכן שההשפעה השלילית של הגיל ושל האנדומטריוזיס עלולות לפעול יחדיו, יש נטייה להפנות מוקדם יותר לטיפול היעיל והמתקדם עם הפריה חוץ גופית.

כפי שמנינו למעלה, אנדומטריוזיס עלולה לפגוע בפוריות האישה בכמה מישורים, גם על ידי עיוות האנטומיה וגרימת הפרעה מכאנית למפגש הזרע והביצית בחצוצרה וגם על ידי שחרור של חומרי דלקת שמשפיעים באופן מקומי באגן ומשבשים את תהליך ההפריה של הביצית.

הטיפול עם הפריה חוץ גופית מאפשר לכאורה להתגבר על קשיים אלה על ידי עקיפת החצוצרות וביצוע ההפריה והגידול הראשוני של העוברים במעבדה.

הביצית המופרית שמתפתחת במעבדה משוחררת לכאורה מהסביבה השלילית שנגעי האנדומטריוזיס באגן עלולים להשרות. מומחי פריון רבים רואים על כן בטיפולי הפריה חוץ גופית כטיפול המוצלח ביותר עבור נשים עם אנדומטריוזיס.

ציסטת שוקולד. אצל נשים רבות עם אנדומטריוזיס מוצאים בבדיקת אולטרא סאונד ציסטה בשחלה (אנדומטריומה), מלאה בנוזל דמוי שוקולד, שנוטה לא להיעלם מעצמה. טיפול הורמונלי, כמו נטילה ממושכת של גלולות, לא מזרז את ספיגתה.

יש רופאים שסבורים שלאנדומטריומה השפעה מקומית "רעילה" על רקמת השחלה ועל כן עדיף להסירה לפני ביצוע טיפולי הפריה. בנוסף, קיים חשש כי דיקור של האנדומטריומה בעת שאיבת הזקיקים שבשחלה עלול לגרום לזיהום הציסטה.

יש לזכור כי הנוזל דמוי השוקולד שממלא את האנדומטריומה מהווה מצע מזון נהדר לחיידקים, ועל כן חדירה של כמות קטנה של חיידקים עלולה להספיק להפיכת הציסטה השחלתית למורסה (אבצס) מלאה מוגלה.

עם זאת, היווצרות מורסה בעקבות שאיבת זקיקים נדירה ביותר, וכנגד קיים חשש של ממש שכריתת האנדומטריומה תפגע ברקמת השחלה ובמספר הזקיקים שמושגים במהלך הטיפול.

ההמלצות המקובלות כיום על האיגודים הרפואיים המרכזיים בארה"ב ובאירופה הן שיש מקום להציע ניתוח להסרת הציסטה בנשים הסובלות מתסמינים, כמו כאב, שקשורים לאנדומטריומה. בנוסף, יש לשקול על סמך מצב האישה לבצע כריתה של כל אנדומטריומה גדולה (קוטר מעל 4 ס"מ).

אנדומטריומות קטנות, שאינן מלוות בתסמינים ומאובחנות במהלך טיפולי הפריה, מחייבות מעקב, אך אין עדות כי הסרתן תשפר את פוריות האישה. כמו כן, יש לנסות להימנע בנשים עם אנדומטריוזיס מניתוחים חוזרים לפני טיפולי הפריה, אפילו בנוכחות אנדומטריומות.

סיכום. אנדומטריוזיס מהווה גורם לא מבוטל ל"מגיפת האי פריון" של העידן המודרני. למרות שהגורמים למחלה עדיין לא ברורים, הרי שאבחון מוקדם של המחלה ומתן טיפול בהתאם יכולים להפחית את הסבל של בני הזוג שמקשים להרות.

היחידה לאנדומטריוזיס, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר