עוד על הלבן-לבן הזה

בחלקו הראשון של המאמר הוסברו הגורמים שמביאים להתכהות שיניים וניתן הסבר לשיטה הפשוטה ביותר להלבנה - שיטת ההלבנה החיצונית. החלק השני של המאמר שנמצא לפניכם יתעמק בשתי השיטת הנוספות להלבנה - הלבנה פנימית ושימוש בלייזר.

כהות שן ביחס לשיניים סמוכות יכולה להעיד על כך שהשן "לא חיה" או לא ויטלית. מאפייני שיניים אלו הוא שכלי הדם, העצב ורקמת החיבור המצויים בלשכת מוך השן עברו תהליך נמקי או שבוצע בהן טיפול וסתימת שורש קודמים. הסיבה השכיחה להופעת תהליך נמקי בשן ללא עששת הינה חבלה ישירה בשן בעוד שעששת היא הגורם הנפוץ לביצוע טיפול וסתימות שורש.

הגורם העיקרי המשפיע על צבע שיניים "לא חיות" מגיע מתוך השן. בעת התפרקות החומר הנמקי במוך השן משתחררים צבענים המכהים את גוון השן. לעיתים, בעקבות טיפולי שורש לא מלאים או השארת תעלות עם חומר נמקי, גם כותרות השיניים משנות את גוונן. הצבענים יכולים להיות גם ממקור דמי - במקרים בהם לאחר חבלה חל דימום משמעותי בתוך חלל לשכת המוך, עלולה להופיע צביעה חומה-אדומה כהה מאד.

חומרי סתימות שורש ודבקים שונים ששימשו את רופאי השיניים במהלך השנים שיחררו יונים מתכתיים אל השינן (בעיקר יוני אבקת הכסף) ושאריות חומרים אילו גרמו לשינוי אפור בגוון הכותרת. בשנים האחרונות שופרו חומרים אלו בכך שהוצאו מהם האבקות שיצרו הכהיית הכותרות ולכן יותר נדיר למצוא שינויי גוון בשיניים שעברו טיפולי שורש מהעת האחרונה. התיבשות השיניים עם סתימות שורש חושף אותן לחדירת נוזלים כהים, בדרך של פיעפוע מתוך חלל הפה, ולכן נמצא לעיתים כי קיימת השפעת צבענים מחומרי המזון על שיניים אלו.

כל עיכוב או דחיית הטיפול בשיניים עם שינויי צבע פנימיים מקטין את הסיכויים להשיג הבהרה סבירה. הסיבה נעוצה בכך שהצבענים המצויים בתוך השן מצליחים לאורך זמן להעמיק לתוך צינוריות השינן ולהביא לשינוי הצבע. שיטות ההלבנה הפנימית (Non vital bleaching) מאפשרות להשיג הבהרת השיניים ברוב המקרים.

הלבנה פנימית

שלב ראשון והכרחי בכל שיטת הלבנה פנימית הוא קיומו או ביצועו של טיפול שורש תקין. על סתימת השורש להתבצע בעזרת חומרים שאינם מכילים אבקות יוני-מתכת. חלל הגישה צריך להיות רחב מספיק תוך סילוק כל גורמי הצביעה האפשריים (עששת, חומרי סתימת שורש). בשלב זה נבדק צבע השן בעזרת מפתחות צבעים מיוחדים, ומושווה לצבע השיניים הסמוכות. במידה וגוון השן שונה משמעותית מצבע השיניים הסמוכות יתכן ושיטת הבהרה זו לא תספק ויהיה צורך לטפל בדרך אחרת בשינוי גוון השן הנידונה.

קיימות מספר שיטות להבהרה אולם נתייחס רק לנפוצות והמקובלות שבהן - שיטת ההלבנה במרפאה. בשיטה זו, כל פעולת ההלבנה מתבצעת במרפאה. הרופא מחדיר לתוך לשכת המוך, האטומה בתחתיתה, מי חמצן או ג'ל של Carbamide Peroxide בריכוז של 35 אחוזים ומקרין את השן בעזרת מנורת חימום מיוחדת. המנורה מופעלת ממרחק קצר, למשך שלושה סבבים של חמש דקות כל אחד, כאשר במהלך פעולת חימום זו מואצת פעילות החומר המבהיר. פרודות מי החמצן מורחקות כך שכל פרודה מצליחה לחדור ביעילות לתוך צינוריות השינן ולפעול את פעולתה.

השיטה יעילה ביותר, אולם דורשת מנורת חימום, הכנה מיוחדת של המתרפא (כיסוי העיניים, שאר השיניים ועוד) וכרוכה בזמן טיפול ארוך יחסית על כיסא רופא השיניים. מגבלות אילו, וסכנת חימום יתר של השיניים הסמוכות למרות כיסויין, הביאו לשיפור השיטה על ידי שימוש בחומרים כימיים בלבד, ללא חימום ועם תוצאות דומות.

שיטת ההלבנה במרפאה ובבית (walking bleach). השיטה דומה להבהרה במרפאה אלא שחומר ההבהרה מושאר בלשכת המוך הסגורה למשך שלושה עד שבעה ימים. החומר מוחלף עד שמגיעים למידת ההלבנה הרצויה. השיטה פשוטה, חסכונית ונוחה ביותר למתרפא. ההבהרה מושגת תוך תקופה בת שבועיים, יעילותה לטווח ארוך מובטחת ברוב המקרים ובטיחותה איננה מוטלת בספק בתנאי שממלאים אחר כל כללי הטיפול בהבהרה פנימית.

טיפולי לייזר

מאז הכנסתו של הלייזר ל"סל" הצרכים רפואיים בשנות השישים, החלו מדענים לחקור את השפעותיו על רקמות השיניים ולנסות להופכו לכלי נוסף בידיהם האמונות של רופאי השיניים. מאז, יש ללייזר מקום ייחודי בטיפולים שונים ברפואת השיניים במיוחד בתחומי הכירורגיה והמיקרו-כירורגיה של הפנים והלסתות. השימוש בלייזר לצרכי טיפולי שיניים רגילים קרי, הכנות חללים לצורכי שחזורים שונים והלבנות שיניים, נמצא עדיין בראשית דרכו.

סוגי הלייזר שאושרו על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי (ה-FDA) לצורכי הבהרת שיניים הם ה-Argon laser וה-CO2) Carbon dioxide) או שניהם יחד. האירגון אישר רק מכשירים שמשפעלים (כלומר מפעילים מחדש) חומרי הלבנה על ידי יצירת חום. בשיטת ה-Argon הרופא ממגן את הרקמות שמסביב לשיניים על ידי סכר גומי, חומרי ההבהרה מושמים על פני זגוגית השן ומקרינים את האזור עם המכשיר.

לעומת זאת ב-CO2 החימום הוא לפרקי זמן קצרים (עד 30 שניות), חומרי ההלבנה נשארים על השיניים עוד מספר דקות. טיפול כזה עלול לארוך שעה עד שלוש שעות והפעולה הזאת צריכה לחזור על עצמה, על פי המלצת היצרן, ארבע עד שש פעמים כדי לקבל את ההבהרה הרצויה. לעיתים משלבים לייזר נוסף כדי לאפשר חדירת חומרי ההלבנה לשכבות עמוקות יותר של הזגוגית.

האם זה בטוח?

המגבלות העיקריות של פעולת הלייזר להלבנת השיניים הוא בכך שלא בוצעו עד היום מבחנים קליניים ארוכי טווח להוכחת בטיחותם והשפעתם על צבע השיניים. כמו כן אין יודעים מה יהיו ההשפעות לטווח הארוך מקרינת לייזר על הרקמות הפנימיות של השיניים (כלי דם ועצבים). עד היום דווחו מספר מקרים של רגישות ואף כאב מהשיניים לאחר תהליך ההלבנה אך לא ידוע האם קיימות תופעות לוואי ארוכות טווח.

האנרגיה המשתחררת מהקרנה של לייזר מתורגמת לאנרגית חום וגורמת לעליה חדה בטמפרטורה של הרקמות הפנימיות של השיניים. עליה כזאת יכולה להביא להרס התאים ואף להתהוות תהליך דלקתי ונמק בשיניים שהוקרנו על ידי הלייזר. בנוסף לכך, לא פורסמו עד עתה מחקרים שהשוו את מידת ההצלחה של שיטת ההבהרה בלייזר ביחס לשיטות ההלבנה עם חומרים כימיים.

מהסיכום של איגוד רופאי השיניים האמריקאי (ADA) עולה כי בשל החשש וחוסר הידיעה מתופעות הלוואי ארוכות הטווח של הלייזר, מומלץ להימנע בשלב זה משימוש במכשירים אילו לצורכי הבהרה חיצונית ולגבי הבהרה פנימית ניתן לשקול שימוש בשיטת הבהרה זו.

לאתר של ד"ר רונן רוזנוסר לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר