איך הפכתי מ"קורבן" ל"לוחם"

ההתמודדות עם סרטן הערמונית הפכה אותי למודע יותר להיבטים רבים של החיים, אליהם לא הייתי מודע קודם לכן.

במהלך הקרב בן שבע השנים אותו אני מנהל, התרכזתי בכוחות החדשים שנמצאו בתוכי ולמדתי לקבל את העובדה שיש לי גם חולשות.

אני משווה את אבחון מחלת הסרטן לבעיטה בבטן. לשמוע את המשפט "נמצאו תאים סרטניים בביופסיה שלך", היה רע לכשעצמו, גרוע מכך היה ללמוד על תופעות הלוואי האפשריות של הטיפולים השונים.

הפחד למות מסרטן נמהל באפשרות הפיכתי לאימפוטנט ו/או לא שולט בסוגרים בשארית חיי והמחשבה על כך דיכאה אותי.

למזלי, למדתי מהר מאוד שברוב המקרים סרטן הערמונית מתפתח באופן איטי ואין צורך להתחייב מיידית לטיפול מסוג מסוים. המדד הקביל להתקדמות סרטן הערמונית ידוע כמבחן ה PSA.

הצורך שלי להישאר בעל כוח גברא ושולט בסוגרים הביא לכך שבחרתי סוג טיפול שנוי במחלוקת במידה מסוימת – טיפול הידוע בכינוי ציפייה דרוכה (WATCHFUL WAITING).

שיניתי את הרגלי האכילה שלי. הפכתי לצמחוני. עבור אדם שהיה רגיל לאכול כמויות גדולות של בשר אדום, מוצרי חלב ומזונות "לא בריאים" אחרים היה זה מהפך שלם. התחלתי לקחת ויטמינים ותוספי מזון.

לפרקים קודמים ביומנו של לני:
לא הסרטן הורג. הבדידות
"הלילה הראשון שלי לבד"
חדשות טובות וחדשות רעות
"האם הגבר הופך לאישה?"
"האם אוכל להתמודד עם הגיהנום?"
"איך זה שיש סרטן ולא עושים כלום?"

תוך שלושה חודשים של אורח החיים החדש הזה הורדתי משקל וה-PSA שלי ירד ב-30%. הייתי מאושר ממה שעשיתי עבור עצמי. דבקתי באורח החיים הזה ורמת ה-PSA שלי לא עלתה. ואז, לאחר שלוש וחצי שנים ה-PSA החל לטפס.

שלושה חודשים לאחר הניתוח עברתי בדיקת PSA. התוצאות היו סבירות אך לא נפלאות. בארה"ב הניתוח שלי היה מוגדר ככישלון וקרוב לוודאי שהייתי מקבל המלצה לטיפול נוסף. אך כאן, האורולוג שלי הבטיח לי ש"אין מה לדאוג".

היה לי קל יותר לדבוק בדעתו של האורולוג מאשר לפעול בעקבות תחושת הבטן שלי ולהתחיל טיפול משקם. עוד שלושה חודשים חלפו ורמת ה-PSA שלי הוכפלה. ידעתי שאני מתמודד עם סרטן אגרסיבי.

אני חייב לציין שלאחר הפרידה מאשתי, כל "חברי" משכבר הימים ניתקו קשר. בני הרחיק את עצמו ממני, אולי בגלל הישנות הסרטן. שני ילדי האחרים גרים בחו"ל. הייתי לבד. שקעתי אל תוך ביצה של פחדים ועצבות. גמלה בי ההחלטה לשים קץ לחיי.

ואז, כשהדלקתי את המחשב מתוך כוונה שתהיה זו הפעם האחרונה, מצאתי אימייל מבתי הצעירה, האומרת לי כמה היא אוהבת אותי ועד כמה אני חשוב לה. אני חושב שבכיתי במשך שעות. זה היה הרגע בו החלטתי לחיות ולהפיק את המרב מכל דקה.

סובלים מסרטן הערמונית? בואו לדבר עם לני בפורום התמיכה
צריכים ייעוץ רפואי בנוגע לסרטן? היכנסו לפורום אונקולוגיה

אני מעדיף לראות את עצמי כ"לוחם" בסרטן ולא כ"קורבן" סרטן. לוחם לוקח את המאבק אל האויב, הוא מתכנן את מהלכיו כדי לשפר את מצבו.

הלוחם בסרטן מחפש תמיד כלי נשק חדשים שחייבים להיות מציאותיים ומתאימים עבורו, הוא לא יכול להרשות לעצמו לערוך ניסויים ברעיונות לוחמה חדשים אלא אם כן הם משרתים את צרכיו, עליו לשמור על האנרגיות שלו ולבחור את הקרבות.

בהתאם לגישה זו, השקעתי את מלוא מרצי בהקמת קבוצת תמיכה ללוקים בסרטן הערמונית וב'קו חם' עבור האגודה הישראלית למלחמה בסרטן.

דיברתי עם חולים חדשים שאובחנו במחלה ועם נשותיהם ומעבר לתקווה שהשיחות הללו נתנו להם לגבי העתיד, הן נתנו לי תחושה של עשייה חיובית.

גיליתי שהפסקתי לבקר אנשים ובמקום זאת התחלתי להבחין ביופי, אותו לא ראיתי קודם. היה זה כאילו מישהו הניף מקל קסמים.

ה-PSA שלי ירד לרמה נמוכה מאוד ורכשתי חברים חדשים. התבקשתי לדבר על סרטן הערמונית. פגשתי אישה, אותה הכרתי לפני יותר מ-40 שנה ופיתחנו יחד קשר מהנקודה בה הפסקנו לפני זמן רב כל כך. בני חידש את הקשר עמי. קשרי עם אשתי לשעבר טובים.

שנה לאחר שהחלטתי לדבוק בחיים ולהפיק את המרב מכל דקה חולפת, הפסקתי לקחת תרופות. ידעתי שהסרטן עדיין שם, אך אני יכול לשלוט בו. עברתי לצפון הארץ וחוויתי את אחת התקופות הטובות ביותר בחיי.

הפכתי לנושא הדגל בעידוד כוחה של החשיבה החיובית והחיים ללא מתח. מלבד הסרטן נתקלתי במוות מספר פעמים בעבר, כך שמדוע עלי לדאוג כעת? שרדתי למרות שהייתי חסר פרוטה ובודד לגמרי ללא כל תמיכה.

במבט לאחור על שבע שנות המאבק שלי בסרטן, אני יכול להיזכר בפעמים בהן האויב האיום הזה היה עם היד על העליונה. ניתן לצייר את זה על גרף בדיקות ה-PSA שלי. בכל פעם שה-PSA עלה היה זה בזמן בו הייתי נתון במתח.

אני יודע שכאשר אני תחת מתח או פחד גופי נעשה מתוח, אני חש את הכאבים והמיחושים בכל חלקי גופי. לפני 42 שנים נפצעתי בגבי בעקבות צניחה וסבלתי מכאבים עד ששיניתי את נקודת מבטי על החיים.

היום אני יודע שלא מספיק לחשוב חיובי, צריך גם לפעול בצורה חיובית. אני מאמין באמת שבכל מצב, ולא משנה עד כמה קודר הוא יהיה, תמיד ישנה קרן אור. מדוע לא להתרכז בקרן האור ולהתעלם מהחשכה?

סיבה נוספת למתח היא הדאגה לגבי העבר. אפשר ללמוד מהעבר, אך לא ניתן לחזור עליו בשנית ולא משנה עד כמה נתאמץ. אנו יכולים לנסות לתכנן תכניות לעתיד, אך כמה אנו יכולים באמת לשלוט על מה שצפוי לקרות?

לפני כמה שנים לא יכולתי בכלל לדמיין חיים ללא אשתי, כעת אני יכול. בעלה של בתי הצעירה נדרס על ידי נהג שיכור פחות מחודשיים לאחר חתונתם וכל תכניותיהם וחלומותיהם נותרו בהמתנה.

יהיו שישאלו: כיצד ניתן לחיות מבלי לחשוב על המחר? אני כן חושב על המחר, אך אינני הופך זאת לגורם עיקרי בחיי היומיום שלי.

לאתר של לני הירש



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר