הכל על עזרה ראשונה בטיולים

כשאנו מתכננים טיול , אפילו טיול קצר בארץ , עיקר ההתמקדות שלנו היא במסלול , בתכנים ומסרים שיש לאורך מסלול הטיול ואפילו במיקומן של מסעדות גורמה שבקרבת המקום . ואולם טיול עלול להסתיים בצורה לא נעימה עד טראגית, ולא לזה התכוונו כאשר יצאנו לטייל

הסכנות האורבות לנו יכולות להיות: כווית שמש , התייבשות הגוף, נקע או שבר, חבלות שונות בגוף, עקיצות חרקים או הקשות נחשים. אם נדע כיצד להתמודד עם המצבים הללו ונערך לאפשרות שהם עלולים להתרחש, הרי נוכל לחסוך הרבה עוגמת נפש וכאב. להלן המלצות כיצד ניתן להתמודד עם מצבים אלו .

כוויות שמש. קרינת שמש מורכבת מאורכי גל שונים UV ו-UB. כאשר נחשפים לקרינה זו לזמן ממושך מתקבלת כוויה.

כוויה הינה הרס של רקמת העור הנובעת מהרס של תאים. הסימנים: אודם, שלפוחיות, סימני שריפה שחורים, צריבה, התייבשות. קיימת סכנה לזיהום כי השכבה החיצונית, המגינה על העור, נפגעה.

טיפול בכוויות - קירור בעזרת מים קרים או קרח. אם הכוויה אינה פתוחה אין צורך לחבוש. רצוי למרוח משחה מרגיעה המכילה ג'ל אלו-ורה. אם הכוויה פתוחה יש לגשת לרופא לחבישה.

התייבשות. הנוזלים מהווים כ-70% ממשקל הגוף. לשמירה על נפח הנוזלים חשיבות רבה בקיום פעילות תקינה ומאוזנת של הגוף על כל מערכותיו.

איך להימנע מפציעות בטיולים? כל ההמלצות לטיולים בטוחים
חשיפה לשמש בטיולים? זהירות, סכנה

על כן, בעיקר בטיול, כאשר מדובר בחשיפה מופרזת לשמש יחד עם הימנעות משתייה, עלול להוביל למצב של אובדן נוזלים, שסימניו הם: תחושת צימאון, חולשה, פה ולשון יבשים, שתן מועט שצבעו חום כהה עד היעדר שתן, אובדן גמישות העור, דופק מהיר וחלש, לחץ דם נמוך ובלבול עד אובדן הכרה.

טיפול ומניעת התייבשות: כמובן שמודעות לשתיית כמויות גדולות של מים (לפחות 2-3 ליטר) והימנעות מחשיפה מיותרת לשמש, יכולים למנוע הגעה למצב של אובדן נוזלים.

היה וכבר הגענו למצב זה, והתסמינים מעידים על מצב קל של אובדן נוזלים, יש להשקות בכמויות קטנות של מים ובתדירות גבוהה. באם המצב מדורדר יש לפנות במיידית לבית חולים לצורך קבלת עירוי נוזלים.

הכשות ועקיצות. העצה הטובה ביותר הינה לנקוט בכל אמצעי הזהירות על מנת להימנע מהקשות נחשים ארסיים או עקרבים.

יש להימנע מהושטת ידיים למקומות שאינם גלויים לעיין, להימנע מהפיכת אבנים, קרשים או פסולת שבתוכם עשויים לשכון בעלי חיים ארסיים.

כאשר הטיול כולל לינת לילה בשטח יש להקפיד לפני השינה, על ניעור שקי שינה או האוהל. בבוקר יש לנער את הנעליים ובגדים לפני לבישתם.

נחשים - בישראל נפוצות שלוש משפחות נחשים ארסיים המיוצגות בשמונה מינים: צפע ארץ-ישראלי; אפעה; שפיפון; שרף עין-גדי; פתן שחור; עכן גדול; עכן קטן וצפע חרמון.

הכשות הצפע הארץ-ישראלי, האפעה ושרף עין-גדי הן המשמעותיות ביותר, גם מבחינת שכיחותן וגם מבחינת חומרתן הקלינית.

לאחר הכשת הנחשים ממשפחת הצפעונים (צפע ואפעה) יש לצפות את הסימפטומים הבאים: כאב עז, דמם, בצקת מתקדמת, ותסמינים מערכתיים - ירידת לחץ דם, בצקת בדרכי הנשימה, הפרעות במערכת הקרישה ודמם פנימי. עוצמת ההרעלה תלויה בכמה גורמים ובראשם כמות הארס שהוזרקה. בכ-25% מההכשות לא מוזרק כל ארס.

הטיפול שניתן בשדה במקרי הכשת נחש, כשאין בסביבה גורם רפואי, כולל: השכבת המוכש במנוחה מוחלטת והרגעתו, קיבוע האיבר המוכש, פינוי מהיר ככל הניתן לבית חולים הקרוב ביותר (בשום מקרה אין לעכב את פינוי המוכש לבית חולים).

במידה ויש בסביבה רופא או פראמדיק, יש להניח כי הם יתנו למטופל עירוי, תרופות הרגעה ותרופות לשיכוך הכאב וגם יתקינו חוסם זרימה לימפטית וזרימה ורידית שטחית.

ארס העקרבים משפיע על מערכת העצבים ועל מערכת הלב וכלי הדם. העקיצה מכאיבה מאוד וכאשר כמות הארס המוזרקת משמעותית, בתוך זמן קצר מאוד יחוש הנעקץ את השפעת הארס על מערכת הגוף.

התגובה להתפשטות הארס עלולה להיות אי-שקט, התכווצות שרירים, הפרשת רוק מרובה, דמעות וזיעה, התגברות קצב הלב וכן התפתחות הפרעה בתפקוד הלב עד אי-ספיקת לב קשה.

הטיפול בשטח במקרה עקיצת עקרב דומה למתואר לעיל בעניין הנחשים, אלא שכאן מתווספות הפעולולת הבאות:הרגעת הנפגע, קיבוע האיבר הנעקץ ופינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים. אפשר לקרר את מקום העקיצה בשקית עם מי קרח. הקירור מקל את הכאב ומאט את קצב פיזור הארס.



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר