אמא חדשה באה לעולם

בכל פעם שתינוק חדש מגיח לאויר העולם, נולדת גם אמא חדשה. עם חיתוכו של חבל הטבור נקשר בין האם ותינוקה קשר חדש - הקשר שבין אם ותינוקה. התגובות הראשונות שאחרי הלידה הן מגוונות: ישנן אמהות טריות שפורצות בדמעות אושר ואחרות - בדמעות מסוג אחר. שרי קרוכמל מספרת על מה שמגיע אחרי הלידה
מאת שרי קרוכמל
| 18/03/2007 |
צפיות: 6,125
אחד הרגעים המופלאים ביותר בחייה של אישה, אם לא המופלא ביותר, הוא הרגע בו מגיח תינוקה מ"מערת הרחם" אל אויר העולם ופוגש אותה שוב, הפעם מבחוץ. באותו רגע שהתינוק יוצא לאוויר העולם, נולדת גם אמא חדשה.

חבל הטבור מתנתק, אך מייד עם המגע בין גופו העירום של התינוק לגופה החם של אימו, מתחיל להירקם ביניהם 'חבל' אחר, עדין ובלתי נראה - הקשר שבין אם לתינוקה.

הקשר מתחיל במגע הראשון של עור בעור, בחיבוק הראשון ובאינסטינקט המגונן של האם, העוטף את התינוק כאומר לו: 'אני כאן איתך ובשבילך'. תוך זמן קצר האם הטריה מעלה שאלות כגון: "הוא בסדר?", "לא קר לו?", "הוא לא יכול ליפול לי?" והאבא מתחיל לספור אם כל האצבעות ישנן ואם כל יתר האיברים מחוברים כיאות למקומם.

אחרי המגע, בא המבט. "אני רוצה לראות אותו" מבקשת היולדת ובוחנת בחשש, עד כמה דומה תינוקה לפנטזיה שהייתה לה על דמותו בזמן ההריון, עד כמה הוא דומה לבן זוגה או למישהו אחר מבני המשפחה.

התינוק עצמו מתקשה בשלב זה בראיית פרטים, אך הוא מזהה תבניות כלליות ואם יפקח את עיניו, יוכל לצרוב את דמות הוריו בזיכרונו וליצור עימם את הקשר הראשוני.

הרגעים הראשונים הם קריטיים

כשהדופק של היילוד יירגע ממאמץ הלידה, הוא יתחיל לפעור את פיו ולהזיז את ראשו בתנועות נבירה. לא יאמן, אבל אלו הם סימני הרפלקס של חיפוש אחר החלב, שמופיעים זמן קצר לאחר הלידה.

התינוק פועל מכוח האינסטינקט המולד שלו ומתחיל 'לזחול' לכוון הפטמה, אשר הפכה לכהה יותר בזמן ההריון ובכך גם קלה יותר למציאה. התינוק מחפש את מקור ההישרדות, מקור המזון ועימו גם את מקור הרוגע והנוחם, האושר והבטחון.

ריח גופה של אימו מתחיל לחדור לאפו, הוא לומד להכירו ואף ימשיך לזהותו בעתיד. מסיבה זו לא כדאי לבלבלו בריחות דאודורנט או בשמים וסבונים למיניהם, אלא להשאיר ריח גוף טבעי ונקי. אגב, גם לתינוק עצמו יש ריח "משכר", התורם אף הוא לחיזוק הקשר בינו לבין הוריו.

הרגעים הראשונים בהם נמצאים ההורים עם תינוקם מיד לאחר הלידה, הם רגעים חשובים ביותר ליצירת ההתקשרות (bonding) ולביסוס תחושת האחריות של ההורים כלפיו וכן, קבלת מושגים ראשוניים של העולל על העולם: יכולתם לגונן עליו ולספק את צרכיו: מזון, חימום, בטחון, תחושת שייכות, הגיינה, שינה ורווחה נפשית.

דברו אל תינוקכם לאחר הלידה, הוא קשוב וקולט. ככל שתדברו אליו יותר כך שיכלו יתפתח, הוא יזהה את קולכם והדבר ינסוך בו רוגע ובטחון. למרבית הפלא, גם אתם תוכלו לזהות את קול תינוקכם, אפילו בין קהל של תינוקות הומים.

היה יכול להיות מאד נחמד לסיים כאן את המאמר, במין "הפי אנד" כזה שבו הכול מסתיים בכי טוב. אבל לא כך קורה תמיד בחיים, צריך להכיר ולהיות מודעים גם לאפשרויות אחרות:

ישנן יולדות אשר חוות תהליך לידה ארוך ומייגע והן חשות אחריו חבולות ומותשות. אמנם צירי הלידה הסתיימו ועימם הכאבים או 'הסיוט', אבל יתכן שכל רצונה של היולדת יהיה שיניחו לה עכשיו לנפשה, כדי לנוח מהמאמץ האדיר שעברה.

לשאלות בנושא הריון, לידה והנקה היכנסו לפורום המומחים שלנו
למידע נוסף על פוריות והפריה חוץ גופית, המומחים שלנו מחכים לך עכשיו בפורום
איך להכין את הגוף להריון? היכנסו עכשיו לפורום רפואה משלימה בהריון
מתלבטים לגבי ברית המילה? הכנסו להתיעיצות עם רופא בפורום ברית מילה רפואית

אין צורך להיבהל. לא תמיד חשים באותה "התאהבות" גדולה בתינוק מייד לאחר הלידה, כפי שתיארתי בתחילה וכפי שיולדות רבות מספרות שאכן קרה להן. אינך חייבת לדאוג אם את לא חוזה בברקים ובזיקוקים, כמו שחברותייך אולי סיפרו לך.

מותר לך להרגיש לגמרי בנוח, אם כל רצונך ברגע זה יהיה לעצום את עינייך ולהירדם. ייתכן שתעדיפי כי המיילדת תטפל בתינוקך, תשקול ותלביש אותו לפני שתקבלי אותו חזרה אליך ואולי תחפצי כי בן זוגך יחזיק אותו במקומך. הכול מותר, את לא עומדת לשום מבחן!

לעיתים אחרי שעות רבות של לידה ממושכת שלא התקדמה כצפוי וכרצוי, של צירים מכאיבים או אחרי שימוש במשכך כאבים המכונה "טשטוש", את באמת יכולה לחוש בעייפות גדולה, אולי אפילו תסכול על שהלידה לא התרחשה לפי ציפיותייך וכעס על עוצמת הכאבים שחווית.

התגובות יכולות להיות שונות ואף משונות. כמיילדת שהשתתפה באלפי לידות, נדמה לי שראיתי כבר כמעט הכול: תגובות שחרור של צחוק בקול רם, דיבור מהיר המתאר בהתפעלות רגשות או את התינוק, לעיתים יש גם פרץ של בכי המתערבב בבכיו של התינוק, בדרך כלל בכי מדבק המאיים "להטביע בים של דמעות" את היולדת, את בן זוגה ואפילו את המיילדת.

לפעמים עלולות להיות אפילו תגובות דחייה של ממש, מלוות באמירות כמו: "קחי אותו ממני", או "קודם תשקלי ותטפלי בו", או "אני לא רוצה להחזיק אותו עכשיו, אני עייפה, אין לי כוח, תנו אותו לבעלי".

זה לא תמיד פועל על 'טייס אוטומטי'. לא בהכרח מתאהבים מייד ביצור הקטן והחדש בעל העור המקומט והכחלחל, שזה עתה הגיע לעולם רטוב ולא ממש נקי.

לעיתים ה-bonding בא קצת יותר מאוחר. לעיתים היולדת צריכה עוד קצת זמן כדי 'לסגור עם עצמה כמה עניינים'. ההתקשרות יכולה לבוא גם בעוד שעה או שעתיים, אולי אפילו בעוד שבוע-שבועיים, לא נורא.

אני יכולה להבטיח לך שאת תהיי 'האמא הכי טובה' שאת יכולה להיות, גם אם תהליך ההתקשרות שלך לא החל מייד ברגעים הראשונים שלאחרי הלידה.

ואני רוצה לומר לך יותר מזה - פרגני לעצמך, היי קשובה לעצמך ומחוברת לרגשותייך. מותר לך להיות עייפה, מרוטה וכועסת ואין זה משנה כלל אם הסיבות לכך הן אובייקטיביות או סובייקטיביות.

ברוב הפעמים התחושות הללו הן זמניות ועם המנוחה, הרגיעה ועיבוד התהליך שעברת, את נרגעת וחוזרת לעצמך, לכוחותייך וליכולת ליצור קשר טוב עם תינוקך ועם סביבתך.

ובכל זאת - אם תחושות הדחייה מחריפות ו/או מתמשכות, אל תהססי ופני לקבלת עזרה מקצועית. זה יכול להיות כבר בבית חולים, על ידי המיילדת או אחיות התינוקייה ובהמשך על ידי פסיכולוג, רופא נשים, או כל גורם מקצועי אחר.בכל מקרה אני מאחלת לכם קשר חם וטוב עם ילדיכם.

לאתר הכנה ללידה, הריון, תינוקות

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר