קיצור תולדות הזמן בפלסטיקה

פרצלסוס (Paracelsus), הרופא הדגול בתקופת העת העתיקה, טען ובצדק רב, כי מקצוע הרפואה איננו רק מדע, אלא גם אומנות.

ואמנם כך, רפואה איננו מדע מדויק והמשפט המפורסם הזה מתאים ככפפה ליד, בכירורגיה הפלסטית. הרופאים הקדמונים, שחיו לפני 5,000 שנה במצרים העתיקה, בהודו ובמסופוטמיה, השכילו לעשות דברים מדהימים בריפוי חולים, בתיקון מומים מולדים ונרכשים, בפציעות קשות ושאר מרעין בישין מבלי לדעת הרבה דברים הקשורים לאנטומיה, איך הגוף פועל, מה זה חיידק או וירוס, מעין נובע זהום ושהלב הינו משאבה ולא מקור הנפש.

למרות זאת בזכות מיומנותם הרבה בידוע להם, בזכות האינטואיציה , מחשבה יוצרת ודמיון רב, הגיעו להשגים מדהימים. אך מה קרה לאורך ההיסטוריה האנושית בכירורגיה הפלסטית?

באם נבחן מה קרה לפני שנת 1900, נמצא שבשנת 1597 פירסם הרופא האיטלקי הידוע, גספרה טגליאקוזי, את הספר הראשון בהיסטוריה האנושית, אשר מתאר בצורה מסודרת את עקרונות הכירורגיה הפלסטית אשר חלקם מיושם גם בימינו.

במשך 300 שנה שבאו לאחר מכן מסיבות שונות, בעקר הקשורות להתנגדות הכנסיה לניסויים וכתבי עת אשר יכלו לשמש ככפירה בדת, הכירורגיה הפלסטית היתה בתרדמת.

בשנת 1895 בוצעה הגדלת שדיים ראשונה. יתפלא הקורא, הכיצד? ובכן הועברה ריקמה מגב של אישה לחזה, על מנת לתקן אסימטריה, חוסר שויון בולט של השדיים.

מספר שנים לאחר מכן החלו להשתמש בחומרים סינטטים להגדלת שדיים, כמו פרפין, שעווה ושמנים צמחיים.
אינני רוצה אף לחשוב אילו סיבוכים קשים התעוררו אז בגין נסיון השתלה של חומרים אלו.

בשנת 1910 חלה התקדמות יותר משמעותית ופורסמו העבודות הראשונות עם ביסוס מדעי בנוגע להשתלות עור וראוי להזכיר את וראזטאד קאזאנג'יאן, רופא ממוצא ארמני, אשר ניתן להגדירו כאב מייסד של הכירורגיה הפלסטית המודרנית.

הוא פירסם מספר רב של מאמרים אשר בהם תאר עקרונות חדשים בכירורגיה משחזרת של פה ולסתות. ד"ר קאזאנג'יאן לקח חלק במלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה ורכש נסיון עצום בטיפול בפצועים בשדות הקטל.

בגלל המלחמה ההיא

בשנות ה-20 העליזות של המאה העשרים, נעשה הנסיון הראשון, לעשות סדר בבלגן. התחיל להתגבש לראשונה הרעיון שכירורגיה הפלסטית הוא מקצוע אשר בו יש להתמחות באופן פורמלי ואין להשאירו בידי כירורגים כללים אשר עסקו בו.

ואמנם בשנת 1924 הקים ד"ר ג'ון דייויס מאוניברסיטת ג'ון הופקינס את התכנית הלימודית הראשונה להתמחות בכירורגיה הפלסטית. ד"ר דייויס התמנה גם הפרופסור הראשון לניתוחים פלסטיים בארה"ב.

שנה לאחר מכן הוקמה המחלקה הראשונה לניתוחים פלסטיים בניו-יורק על ידי ד"ר ג'ק מליניאק. כעבור מספר שנים, ב-1931 הקים ד"ר מליניאק, יחד עם ד"ר גוסטב אופריכט, את החברה האמריקאית לכירורגיה הפלסטית וכן הם הקימו תוכנית הכשרה מדעית מסודרת מאד להתמחות בכירורגיה פלסטית לרופאים אמריקאים וזרים יחדיו.

שנות ה-40 של המאה ה-20 נמצאים בצל מלחמת העולם השנייה, ולצערי מלחמות מספקות הרבה פצועים ולכן תקופה זו התאפיינה, לפחות בארה"ב אך גם באנגליה במידה רבה, בחידושים רבים וטכניקות חדשות הקשורות לניתוחים פלסטיים.

ולפמיניסטיות. כבר בשנת 1943 הפכה ד"ר אלמה דאה מורני להיות המנתחת הפלסטית הראשונה בתולדות ארה"ב, מומחית וחברה באיגוד - הגיעו "ימות המשיח", ומועדון הגברים הסגור של הרופאים-גברים, נפרץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה, בתחילת שנות החמישים, חלו התפתחויות מאד חשובות בישום טכניקות לשיחזור מומים מולדים אצל ילדים, בעיקר חיך ושפה שסועים ופותחו טכניקות חדישות בנושא ניתוחי האף.

חלוץ המנתחים בשטח זה היה ד"ר רלף מילארד, אשר פירסם לא מעט ספרים בנושא ואף זכה לקבל את פרס פוליצר החשוב.

זו היתה ממש מהפכה רפואית, כי עד אז עשרות אלפי ילדים נותרו ללא טיפול, עם שפתיים וחיך שסועים. ד"ר מילארד הפך את הקערה על פיה. הוא יישם בעצמו, ולימד אחרים, טכניקות כירורגיות אשר נתנו מענה לאותם אומללים והחזירו להם את איכות החיים.

שנות ה-60 התאפיינו בחידושים רבים ובפיתוח ניתוחים של עוותי גולגולת, ניתוחים קרניופציאלים. שוב, בעיקר בקרב ילדים וילודים בעלי עיוותים מולדים קשים, אשר מנעו מהם לפתח מוח תקין, וללא ניתוח דינם היה נחרץ.

חשוב להזכיר את ד"ר טסיה הצרפתי, אשר חידושיו בניתוחי עצמות הגולגולת, משמשים עד היום עקרונות תקפים לניתוחים.

וחידוש נוסף קוסמטי - לראשונה בשנת 1962 ביצע ד"ר ג'ימס קרונין את הניתוח הראשון של הגדלת שדיים, תוך שימוש במשתלי סיליקון ג'ל.

בהקשר זה, בארצנו הקטנה, ראוי להזכיר את ד"ר נוימן אשר היה מנתח פלסטי מוכשר וביצע לראשונה ניתוחי הגדלת שדיים עם שתלי סיליקון בבית חולים הדסה-עין כרם בשנות ה-60 המוקדמות. בנו, ידידי ד"ר רמי נוימן, מנהל כעת את אותה המחלקה, כך שהפתגם, לא נופל רחוק התפוח מהעץ, תקף כאן.

פחות צלקות, פחות חתכים

שנות ה-70 של המאה ה-20 התאפיינו בפריצת דרך וחידושים רבים הקשורים לניתוחים קוסמטיים, בעיקר ניתוחי פנים ושימוש במתלי רקמה שונים לצורך שיחזור פציעות וכריתות של איברים עקב מחלות.

נושא האנטומיה של גוף האדם קיבל חשיבות רבה מאד וזאת על מנת לאפשר להעביר מתלים ממקום למקום בגוף ולשמור על אספקת דם, החזר ורידי ובאם ניתן גם עצבוב.

ניסויים ומחקרים בנושא האנטומיה של המתלים נמשכו באופן מאד אינטנסיבי למעלה מעשור, ובתחילת שנות השבעים נמצא כי בלא מעט מקרים, ניתן לשחזר את שד האישה הכרות באמצעות מתלה מדופן הבטן התחתונה, מתלה ה-TRAM המפורסם, שאנו משתמשים בו ביעילות רבה גם בימינו לצורך שחזור שדיים. וזאת בזכותם של ד"ר קרל הרטרמפף וד" מיכאל שפלן ידידי - כירורג פלסטי ישראלי בתל אביב.

שנות ה-90 והאלפיים מתאפיינות ברצון מצד המנתחים הפלסטיים לבצע ניתוחים עם כמה שפחות חתכים וצלקות. לכן פותח מיכשור אנדוסקופי עם סיבים אופטיים אשר מאפשר לבצע ניתוחים פלסטיים דרך חתכים קטנים בעור.

שיטות אנדוסקופיות יושמו די בהצלחה בניתוחי פנים, כגון הרמת מצח-גבות, בניתוחי בטן בהם בעיקר היתה חולשה של שרירים אך לא קיבלו תנופה מספקת, להבדיל ממקצועות כמו כירורגיה כללית, אורטופדיה וגינקולוגיה שם הם מיושמים על סדר היום.

ובימנו אנו, מה קורה? הרבה מאד ודי להזכר בניתוחי השתלת פנים אשר בוצעו, פיתוחי תרופות חדשות למניעת דחיית השתלות, גידול תאי אם ועבודות מאד רציניות בנושא של גידול מחדש של איברים אשר נקטעו.

כנראה שהשמים הם הגבול, אך מיום ליום נדרשת יותר מיומנות, יותר ידע ויותר מחקר והוראה על מנת לא להישאר בפיגור ולרכוש את המיומנויות הדרושות.

וכפי שאמר אלברט אינשטיין: "After a certain level of technical skill is achieved, science and art tend to
coalesce in esthetics, plasticity and form" - לאחר שמושגת רמה הכשרה טכנית מסוימת, נוטים המדע והאומנות להתמזג מבחינה אסתטית,פלסטית ומבחינה צורנית.

למידע נוסף וייעוץ מקצועי הכנסו לפורום "ניתוחים פלסטיים"
לאתר של ד"ר טמאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר