"הוא נוגע בה רק בחושך"

ליה כמעט ולא מסתכלת במראה. רק כשהיא חייבת. היא מתפשטת בחושך, גם כשהיא לבד, ואף פעם לא מרשה לנועם להתקלח ביחד איתה. אבל נועם בעצם גם לא מבקש. הוא מפשיט אותה ונוגע בה רק בלילה, בחושך, ולא בכל מקום, וגם כמעט ולא מסתכל עליה.

כשהם שוכבים הוא עוצם את העיניים. הוא לא מלטף אותה, הוא רק תופס את הידיים שלה חזק ומנשק אותה על השפתיים בעיניים עצומות. לפעמים ליה מנסה ללטף את עצמה במקומו, אבל גם היא לא ממש מצליחה כי גם לה זה לא נעים. אז למרות שהיא נעלבת, היא גם קצת מבינה אותו.

נועם אומר לה שהוא אוהב אותה, אבל זה לא מספיק, כי היא בעצמה לא אוהבת אותה, והאהבה שלו מהולה בפחד הזה שלו, בעיניים העצומות ובידיים שלו, שרק מרפרפות ולא נוגעות בה באמת.

היא רוצה לעזוב אותו אבל מפחדת שגם מישהו אחר לא יגע בה באמת ויהיה איתה רק בחושך. היא מפחדת מהמגע הראשוני הזה, המרתיע, בכל פעם מחדש. מההפתעה, מהבהלה, מהתדהמה שלהם בעיניים, שאפשר להרגיש אותה אפילו כשלא רואים כלום.

ליה מפחדת להישאר לבד, אבל גם מפחדת להיות יחד איתו בחושך. החושך ששומר עליו ושומר גם עליה כשהם קרובים, אבל עושה אותם בעצם כל-כך רחוקים.

כשהיא ישנה, וגם כשהיא ערה, היא חולמת על איך יכול היה להיות אם היא הייתה אחרת. היא חולמת על שמש שמלטפת לה את העור, על בטן חשופה ועל השפתיים של נועם על כל הגוף שלה. הרבה מאוד פעמים היא שואלת את עצמה למה זה מגיע לה ולמה דווקא היא ומנסה לשכנע את עצמה שהיא מיוחדת, מיוחדת מדי.

"לפעמים היא רוצה להיות מישהי אחרת"

ליה יודעת ששום דבר לא יכול להשתפר, אלא רק להיות יותר גרוע, וזו המציאות. היא גם יודעת שזה הכי גרוע לחשוב ככה, אבל גם בלתי נמנע, והיא מדמיינת את היום שבו היא תקום והכל יהיה אחרת ופתאום היא תסתכל במראה, ובמקום לבכות היא תוכל לחייך.

היא מנסה לעבור יממה אחת בלי לחשוב על זה, בלי דמעות. מנסה ללכת לישון עם חלומות אחרים או לקום בבוקר עם מחשבה אחרת בראש ולהתלבש בלי לחשוב מה להסתיר. יממה אחת בלבד של חיים רגילים לגמרי, בלי התסכול שמכרסם לה את הראש ואת הלב.

היא מסתכלת על עצמה וחושבת על עצמה ומשתדלת בכוח למצוא את הדברים הטובים. והיא מאמינה שהיא יפה וחכמה ומוכשרת, בעיקר כי אומרים לה, אבל זה לא משנה. כי זה מעיב על הכל וחשוב יותר מהכל. ובלי זה הכל היה כמעט מושלם.

לפעמים היא רוצה להיות מישהי אחרת, אולי אפילו פחות יפה או פחות חכמה, אולי עם קצת פחות חוש הומור.

היא רוצה להיות מישהי שתוכל להסתכל במראה בלי לבכות, מישהי שכל אחד ירצה ללטף אותה ולגעת בה. מישהי שכל אחד ירצה להסתכל עליה, בעיניים פקוחות לרווחה. שירצה להיות איתה, לא רק בחושך.

לפרקים נוספים ביומנה של שירה:
"לכל סיר יש מכסה?"
"למה מכריחים אותנו להשתנות?"
"אולי ערן יעשה לה נס?"
"תתפלאו, אני לא מפלצת"
"זה לא את, זה אני?"
"בחורף אני מדמיינת שהכל בסדר"



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר