"האם אוכל להתמודד עם הגיהנום?"

במשך שלוש השנים שלאחר ההחלטה להיאבק בסרטן, הרגשתי שאני שולט בו ונהנה מבריאות טובה. הרגשתי ממש מלא מרץ.

אבל מצד שני, לחיים היו גם פן השלילי באותה תקופה: העסק שלי נכשל, ובחיי הנישואים עברתי תקופה קשה. בשנת 2000 הייתי מובטל וחוויתי הרבה מתח.

מתח ופחד הם ה"מזון" הטוב ביותר עבור הסרטן, וכמובן שבתחילת מרץ 2000 גיליתי שה-PSA (ה'סימניה' למדידת התקדמות הסרטן) הכפיל את עצמו, ואף יותר. הבנתי שאני כבר לא בשליטה על הסרטן ואני צריך לפעול לפני שהסרטן יהרוס אותי.

למרבה המזל קיימים מספר טיפולים עבור סרטן הערמונית, והחולה, בדרך כלל, יכול לבחור את הטיפול שהוא מרגיש שהכי יתאים לו. באותה תקופה כבר ידעתי די הרבה על המחלה, הטיפולים, ותופעות הלוואי שנובעות מהם. יכולתי לבחור בין שלושה טיפולים:

1. ניתוח להוצאת בלוטת הערמונית. מדובר בניתוח גדול, שהצלחתו תלויה מאוד במיומנותו של המנתח. אם הוא מנוסה, יש סיכוי טוב שינקה את הגוף מהסרטן והחולה ישאר בעל כח גברא ובשליטה על שלפוחית השתן.

2. הקרנות - תוצאות ההקרנות דומות לאלו של הניתוח, אבל לבית החולים שבו הייתי צריך לקבל את ההקרנות היה אחוז הצלחה נמוך בטיפול בסרטן הערמונית.

3. האפשרות השלישית היתה החדרת קרינה בשיטה שנקראת 'ברכי תראפיה' (כלומר: טיפול קצר). בטיפול הזה מחדירים גולות (כדורים קטנים) רדיואקטיביות ישר לתוך הערמונית וכך משמידים את הסרטן. הטיפול הזה הכי קסם לי, כי הוא לא מצריך אישפוז והתוצאות היו לרוב טובות.

עוד יומנים אישיים:
"יאללה, שתחזור לעשן כבר"
"בורחים ממני כאילו שאני חולת איידס"
"הילדה שלך תהיה בסדר"
למה מכריחים אותנו להשתנות?
"את חולה בתסמונת ה-R.S.D"
"מה יקרה אם אקבל התקף ברמזור?"
"אני צריכה כבר עצמאות"

דיברתי עם המומחה המוביל בארץ לגבי השיטה והוא אמר שאני לא מועמד מתאים לטיפול מכיוון שהערמונית שלי גדולה מדי. הייתי מאוכזב מאוד, מאחר והאפשרות היחידה שנותרה לי היתה ניתוח.

בחודש מאי נבדקתי על ידי אחד המנתחים הגדולים בארץ שהודיע לי שהערמונית צריכה להיות מכווצת מכיוון שהיא היתה גדולה מדי לנתח. פירושו של דבר, שהייתי צריך לעבור טיפול הורמונלי במשך שנה.

זאת היתה אחת הבשורות הפחות טובות שקיבלתי. הטיפול הורמונלי כלל הזרקת הורמונים שיעצרו את יצור טסטוסטרון, ההורמון הגברי.

במילים אחרות, גברים שעוברים טיפול כזה חווים שינוים בגופם, הגדלת החזה, גלי חום וקור, עליה במשקל, אפשרות לאובדן זיכרון, חוסר מרץ, ותופעת הלוואי שהדאיגה אותי יותר מהכל היתה איבוד החשק המיני, זאת אומרת, חוסר יכולת להגיע לזיקפה ואפילו חוסר עניין במין.

המגע המיני היה היבט מאוד חשוב בחיי, אם לא ההיבט החשוב ביותר. אך בנקודה זו בחיי ויתרתי על זה, מרצוני, בתקווה להיות מסוגל לנקות את גופי מהסרטן שעשוי לגרום למוות כואב ונוראי.

הוסבר לי שאחרי שנה של טיפול הורמונלי אני אנותח, בתקווה שהמנתח יסיר את הסרטן ויציל את העצבים ששולטים על הזיקפה. דאגה נוספת חשובה היתה השאלה האם בעקבות הניתוח תהיה לי שליטה על שלפוחית השתן, כך שלא אצטרך חיתולים כל ימי חיי.

זאת תהיה נקודת מפנה גדולה בחיי. האם אהיה מסוגל להתמודד עם הגיהנום של הטיפול ההורמונלי, שבעקבותיו יגיעו תופעות הלוואי הרעות של ניתוח? האם הסרטן יוסר לחלוטין מגופי?

עוד מלני הירש:
לפרק הראשון ביומן של לני
לפרק השני ביומן של לני
לאתר של לני הירש



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר