האם לקחת אותו על הידיים?

בתחילת חייו של התינוק ברחם הוא מוקף במי שפיר. בשל סביבה מימית זו, הוא מרגיש כל תנועה קלה ביותר של אימו. הוא נמצא בתנועה תמידית במהלך כל חייו העובריים למעט הזמנים שאמו נחה.

כל אימא ודאי מכירה את התחושה של שכיבה במיטה, ופתאום תנועותיו של העובר מתחילות להופיע. התנועות האלו מתרחשות כי העובר מתעורר מאחר והתנועה נעצרת.

אם כן, בתשעה החודשים הראשונים של חייו, העובר נמצא בתנועה ולומד לחיות ולהתקיים ולזוז תוך כדי זה שהעולם סביבו נע. מדוע זה כך? מדוע אנו נולדים בתוך מים? האם מעבר לסיבות אבולוציוניות דבר זה משרת אותנו? לדעתי כן.

משה פלדנקרייז אמר כי "תנועה היא חיים, החיים הם תהליך, שפר את איכות התנועה ושיפרת את איכות החיים". תנועה היא חיים! זוהי לדעתי הסיבה מדוע, בין השאר, אנו נולדים וחיים את חודשנו הראשונים במים - כדי שניצור את הקשר הנ"ל בין חיים ותנועה, כדי שהתנועה היומיומית לא תהיה זרה לנו.

תארו לכם יצור סטטי שאינו זז. לא מצליחים? סביר להניח שלא מכיוון שיצור שאינו זז בעולמנו הוא דבר בלתי נתפס, אלא מכיוון שכל עולמנו זז, ולכן, ברמת התפיסה, יצור שלא זז שקול ליצור ללא רוח חיים. זאת חשיבות התנועה מעבר להיבטים התפתחותיים ומוטורים.

לאחר שהסברתי את דעתי נחזור אל התינוק. תינוק ,ממצב של שהייה במים, נולד אל עולם סטטי, אל עולם עם כוח כבידה, אשר אליו הוא לא היה חשוף קודם.

מעבר להלם התחושתי הסביבתי שהוא עובר - מרחם חם עוטף ושקט אל תוך עולם רועש וגועש, מבחינת התנועה הוא מוגבל. ממצב רחמי שהוא יכול בעצמו להזיז את עצמו כל זמן שהוא רוצה, כעת בהתחשב בנסיבות, הוא אינו יכול לנוע, הוא תלוי לגמרי בהוריו. הדרך היחידה של תינוק לחוש תנועה במרחב היא כשהוריו מרימים אותו ונעים איתו.

ישנם תינוקות אשר חווים את המעבר לעולם החדש ביתר קלות מאחרים, וישנם תינוקות אשר המעבר הנ"ל הוא טראומתי. הורים לתינוקות המסתגלים חווים תינוק "נוח" שאינו בוכה, נרדם בלילה בקלות ועצמאי.

לעומתם ההורים אשר תינוקם מתקשה להסתגל, חווים תינוק אשר בוכה הרבה, רגיש, אינו נרדם ללא תנועה, מתעורר פעמים רבות בלילה וזקוק לחום, אהבה וקירבה כדי להירגע.

הורי התינוק הקל אינם צריכים להתמודד עם הדילמה האם צריך להרגיל את התינוק, כשהוא בוכה, לכך שאנו מרימים אותו על הידיים, כיוון שתינוקם עצמאי ובעל יכולות עצמאיות, אישיות גבוהות ואינו זקוק לתנועה כדי להירגע והוא נרגע לבד.

לעומתם הורי התינוק האחר, לרוב , נחלקים לשני סוגים: ההורים אשר חוששים שאם "ירגילו" את התינוק לנשיאה מרובה בידיים יפתחו תלות ויחששו מ"פינוק יתר", ולהורים אשר נענים לכל צרכיו של התינוק ואינם חוששים מאותה תלות.

עוד מעידן דולב:
על תינוקות וא-סימטריה
למה לתינוק לשכב על הבטן?
מתי הוא יתחיל לזחול
הוא לא יושב? סבלנות
מתוק, תכניס דברים לפה
מתי הוא כבר יתחיל ללכת?
אתם סובלים מהגזים שלו
האם הוא כבר התהפך?

מהי אותה תלות? התלות שאנשים חוששים ממנה היא שאם ירגילו את התינוק אל הידיים הוא לא ידע להתמודד לבד עם הסביבה ותמיד יחפש את הוריו, התלות היא תלות פיזית של נשיאה בידיים גם בגילאים מתקדמים יותר, התלות היא הפחד מהרגלי שינה בהם התינוק נרדם רק על הידיים.

לא אדון בנקודות כגון 'מי הם הנפשות אשר מעלות בד"כ את החשש הנ"ל' או 'מדוע הורה מעוניין ללמד את תינוקו להסתדר לבד ולא לבקש עזרה' ובהבטים רבים אחרים, אדון בהיבט אחר: ההיבט ההתפתחותי.

להירדם בערסל גדול

עוד לפני שהתינוק נולד, חושיו מתחילים לעבוד. הריח, השמיעה, הראייה החלקית - וכולם משרתים אותו למטרה אחת לאחר הלידה - הישרדות. חושים אלו דורשים למידה והתכוונות מצד התינוק.

לעומתם, ישנם חושים יותר ראשונים מבחינת זו שאינם זקוקים ללמידה ואלו חוש המגע והתנועה. בעזרת חושים אלו אנו ההורים יכולים להרגיע ולהקנות לתינוק סביבה נעימה יותר. מדוע לא להשתמש בהם?

גם אנשים בוגרים ועצמאים, אם ילטפו אותם וינענעו אותם בערסל גדול, יירדמו ויירגעו, למרות שהם עצמאים, מדוע? כי אנו מדברים על חושים ומקומות אשר קיימים מיליוני שנים ונמצאים בחלקים מאוד ראשונים מבחינת מבנה המוח שלנו והם נכונים לכולם, גם לתינוקות אשר נרדמים לבד.

בעלי חיים שנולדים בטבע ולא זוכים למגע לא יחיו הרבה זמן. אפשר לראות בעולמנו איך החיות דואגות ונשארות לצד תינוקם כל הזמן שנדרש, ודואגות לשאת אותו איתן, ללא הרצון ללמד אותו להסתדר לבד.

הן עושות את זה כיוון שהן יודעות שזהו איננו הזמן ללמד וללמוד. התינוק בחודשיו הראשונים אינו בשל לחינוך. אין לו את הכלים לדעת שאימו נמצאת בחדר לידו למרות שאינה מגיעה אליו כשהוא בוכה, הוא חווה עולם שלם לבד. הוא אינו יודע שהיא תגיע עוד כמה דקות אליו, הוא חווה זמן אינסופי של בכי.

התינוק אינו יודע שהוריו, מסיבותיהם, אינם מרימים אותו - הוא חווה נטישה. חודשיו הראשונים של התינוק הם חודשי הסתגלות לעולם, חודשים בהם אנו ההורים צריכים להקל ולהנעים את זמנו של התינוק וזאת ע"י מגע ותנועה.

תנועה היא הכרחית לקיומנו, היא מגדירה חיים בעולמנו, היא משרתת אותנו בכל התפתחותנו העתידית על כל שלביה, בכל יום בחיינו אנו נעים, אדם שנעים לו בתנועה הוא אדם נינוח יותר ושלו.

מאמר זה אינו מתבסס על שום הוכחה מדעית ומתאר את מחשבות ודעות הכותב בלבד. הכותב מתבסס על ניסיונו ותפיסת חייו ולא באה לצאת כנגד אף דעה אחרת קודמת.

לטיפים ומידע נוסף הכנסו לפורום התפתחות תינוקות
לינוקט - האתר של עידן דולב



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר