"הרופא הצבאי הפחיד אותי"

בפרק הקודם סיפרתי לכם עד כמה אני רוצה להתגייס לצבא. חיכיתי כל כך הרבה זמן לצו הראשון והנה הגיעה האכזבה הראשונה: קיבלתי פרופיל זמני 24, ועם פרופיל 24 לא מגייסים! אז מה אם זה נחשב פרופיל זמני - מגיעה לי הזדמנות שווה.

החייל שם אמר לי שאני אקבל זימון שני, ובו אני אגיע אחרי חצי שנה ואחזור על הבדיקות הגופניות, ואם התקופה תעבור ללא שום התקף אפילפטי אקבל פרופיל לגיוס.אני פטריוטית בדם ובנשמה, ומה אני בסך הכל מבקשת? למלא זכות שהמדינה מאפשרת לי, לתרום לה?

מאז יצא לי לבקר בלשכה שוב, אפילו פעמיים. בפעם השלישית חזרו איתי על אימות הנתונים והלכתי לוועדה הרפואית. הפעם זו לא הייתה ועדה רפואית רגילה, אלא מה שנקרא "ועדה רפואית מיוחדת" - הוזמנתי לנירולוג הצבאי ונתבקשתי להביא בדיקת ראיה.

הנירולוג בדק אותי ואמר שהכל בסדר, ושאל אם אני רוצה לשרת בצה"ל. הסתכלתי עליו בחיוך, ועניתי לו שכן!
הנירולוג דאג להזכיר לי שקרבי אני כבר לא אהיה, חייכתי אליו שוב ואמרתי "אני יודעת וגם לא ביקשתי".

שאלתי אותו אם אפשר יהיה להעלות את הפרופיל והוא אמר לי שזה כרוך בשני תנאים: האחד הוא להיות שנה ללא התקפים והשני הוא להיות שנה ללא תרופות. כבר ידעתי את התשובה האמיתית, הפרופיל שלי לא יעלה, הרי הנוירולוג שלי כבר אמר לי שהוא מעדיף לחכות שאסיים צבא כדי לנסות ולהוריד לי את מינון התרופות.

נכנסתי לחדר הסמוך כדי לקבל פרופיל סוף סוף. מסרתי את בדיקת העיניים ולמרות שנאמר לי שיהייה לי פרופיל 45 זומנתי ללשכה שוב, והפעם לרופא עיניים.

חששתי שהראיה הגרועה שלי תוריד לי פרופיל, הרי מה כבר אפשר לעשות אם אתה לא קרבי? על זה נאמר "קרבי זה הכי, אחי".

בשבילי, פרופיל 45 זה כמו 82

הגעתי שוב ללשכה, זו הפעם הרביעית, כמה כבר אפשר?! הפעם הצטרפה אלי גם חברה שהייתה לה התייצבות. הדבר בהחלט הנעים את ההמתנה הממושכת לרופא העיניים.

אין לי מושג איך עברה הבדיקה אצל רופא העיניים, אבל הוא הפחיד אותי עד מאוד! שאלתי אותו אם ירד לי הפרופיל והוא קבע בתוקף ובנחרצות שכן!

עד שקראו לי מחדר 24 התהלכתי בעצבנות יתרה, דואגת כל כך לפרופיל שלי. כשסוף סוף שמעתי את שמי רצתי בבהלה ונכנסתי אל החדר. החיילים שהיו שם אמרו לי שיהיה לי פרופיל 45 עם סעיף ראיה. הסבירו לי שהפרופיל נפגע ברובו בעיקר בגלל הקטע הנוירולוגי.

יצאתי החוצה לחברה שלי עם חיוך מרוח על פני מאוזן לאוזן. הסתובבנו קצת בטבריה וכל הזמן שבתי ואמרתי שאני את ה- 97 שלי כבר קיבלתי. לאחר שחשבתי קצת על דבריי תיקנתי ואמרתי את ה- 82 שלי קיבלתי ועם סעיף הראיה אסתדר!

את היום סיכמנו בטבילה בכנרת, למרות שהיה זה יום סתווי ואף קצת מעונן, אבל השמש בצבצה מספיק כדי לחמם את האוירה.

אני מגוייסת! עכשיו אני מחכה בקוצר רוח לתאריך הגיוס ולמנילה. אני לא זוכרת מתי התרגשתי כך! אני מאוד מתעניינת בתפקידים שאוכל "ליהנות" מהם בצבא, תפקידים שאני אולי אהנה מהתוכן שלהם: אולי בשירות המטאורולוגי ואולי בחיל חינוך, אולי משק"ית ת"ש - תפקיד מדכא אך הומניטרי.

אני פתוחה להצעות ואני לא ננעלת על אף רעיון ספציפי אחד, אני מחכה לראות מה יציאו לי במנילה.אני עם הפרופיל "82" (45) שלי + סעיף ראיה מרוצה.

לפרק הקודם ביומנה של טלי
לפרק הראשון ביומנה של טלי
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר