"אני לא חולת מחמד"

בכל פעם שמישהו צריך להביא תעודת יושרה לעובדה שהוא פתוח, ליברל ובעל ראש שפוי על הכתפיים שאינו פועל לפי דעות קדומות, הוא שולף: "כן , יש לי חברה חולה במאניה דיפרסיה". אני תוהה איך אנשים עוד לא קלטו שזו לא תעודה לכלום.

אולי רק תעודת עניות לכך שהם מחפשים חיזוקים לעצמם בדמות הביוכימיה של מי שמסביבם. חוץ מזה, סליחה שאני ככה הורסת מסיבות, אבל לא נראה לכם מוזר שאם מכל האישיות המורכבת מאוד שלי הם בוחרים דווקא את עובדת היותי חולה, הם למעשה מצביעים על כך שהסטיגמה עדיין חקוקה להם איפשהו עמוק?

תתעוררו, אני לא חולת מחמד של אף אחד. יש לי חיים מעבר לעובדה הביוכימית הזו. כן, כן תתפלאו, התגלו חיים על כוכב "אישיות", הם לא בהכרח משהו, אבל הם קיימים.

הרבה פעמים שואלים אותי למה לעזאזל אני נחשפת, לא רק באינטרנט, אלא בכלל בחיים הנורמליים. התשובה היא די פשוטה: כדי שאנשים יקלטו שמאחורי הסטיגמה יש פנים וחלומות ופחדים ואהבות. יש מיליון עולמות ומיליון אנשים שפשוט פוחדים לדבר.

מג'יק ג'ונסון הפך את האיידס ממחלה של קופים והומוסקסואלים, שדינה צליבה בכיכר העיר, למחלה "לגיטימית" בעיני החברה, שהחולים בה הם קודם כל, ולפני הכל, בני אדם שמגיע להם טיפול אנושי והרבה תמיכה. ואני שואלת: "איך מכל המפורסמים הרבים שיש להם יד, רגל וביוכימיה בתחום בריאות הנפש, אין אפילו אחד שמוכן לעשות את אותו דבר?

התשובה לכך גם היא, לצערי, די פשוטה: כי ברגע שמישהו יעשה כך, זה יהפוך לחרב פיפיות נגדו. כל דבר שיעשה או יגיד יצבע בעובדת היותו חולה. בכל פעם שלעומד מולו תיגמר התחמושת, הביוכימיה תיכנס, ובסופו של דבר - הרבה דלתות פשוט יסגרו בפניו.

"כל יפי הנפש בעצם מפחדים"

בקטע הזה אנחנו עדיין בימי הביניים. שם היו מעלים חולי נפש על "ספינות שוטים" ומעבירים אותם בין נמלי אירופה כי אף מדינה לא רצתה בהם כאזרחיה, וגם אנחנו עדיין מחפשים את המכשפה לשרוף, את המצורע להכניס להסגר, את הפסיכי שיראה לנו שלעומתו אנחנו בסדר.

אנחנו כל כך צריכים מישהו שיראה לנו שהכל יחסי ושאנחנו במקום יותר טוב ממנו. פוקו אמר: "כל נורמל צריך אבנורמל", אז בהתחלה היו אלו המצורעים, אחר כך המכשפות ועכשיו למרבה ההפתעה החולים הפסיכיאטרים.

וכל יפי הנפש מוכנים להתהדר בחבר "חולה מחמד" רק כדי לא להודות שבעצם הם מפחדים. שהם רואים באנשים חולים את הפחדים שלהם, את ה"מה יקרה לי אם גם אני אהיה ככה". הם רואים אותי ככותרת במקום כאדם, והגיע הזמן להבין שאין דבר כזה "להיות ככה".

כל אחד חולה אחרת בגלל שכל אחד הוא קודם כל ולפני הכל אדם אחר. מאחורי הכותרת יש חיים. תתפלאו, ואני לא חולת מחמד של אף אחד. אם אתם רוצים חיית מחמד - תקנו כלב.

לפרק הקודם ביומנה של פרח בדיפרסיה
לפרק הראשון ביומנה של פרח בדיפרסיה
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר