"פתאום למדתי מה זה רינגטון"

כחודשיים לאחר שעברתי את הניתוח להחדרת שתל קוכליארי לשיפור השמיעה, נכנסתי ביום חורפי אחד לחדר האמבטיה. לפתע שמעתי קול מהיר: "טיק, טיק, טיק, טיק". הפניתי את ראשי מסביב, כדי לנסות לאתר את מקור הקול.

למעלה, למטה, ימינה, שמאלה, לא הצלחתי להבין מאיפה מגיעים הצלילים. חשבתי שאולי משהו לא בסדר עם המכשיר של השתל, אז הוצאתי אותו וניסיתי לבדוק אם אני שומעת עם מכשיר השמיעה. לא שמעתי דבר. החזרתי את מכשיר השתל, והתקתוק חזר. "תיק, תיק, תיק".

שוב הפניתי את ראשי סביב, ואז נעצר מבטי על שעון חימום של הדוד. כשראיתי, שמחוגי השעון זזים, פתאום הבנתי: מכאן בא הצליל!

תקתוק מחוגי השעון, האחראי לחימום הדוד, היה הקול הראשון שזכיתי לשמוע כצליל גבוה כחודשיים לאחר הניתוח השתל. התרגשתי מאוד. כלל לא ידעתי, ששעון הדוד משמיע צלילים.

מאז אותו היום, נחשפתי לצלילים גבוהים נוספים. מדי בוקר, אחרי שאני מרכיבה את מכשיר שתל השבלול, אני שומעת את ציוץ הציפורים שעומדות ליד מפתן חלוני, ומרגישה כמו גיבורה בסרט המתעוררת לצלילי הטבע.

בעבר הלא רחוק, נהגתי להזעיק את בני משפחתי בכל פעם שנגמר לי המצבר באוטו כי שכחתי לכבות את האורות. פשוט לא שמעתי את הזמזם, ובאור היום קשה לראות שהאורות דולקים. למרות כל התזכורות העצמיות, בכל פעם שיצאתי מהאוטו שכחתי את האורות דלוקים.

לשמחתם הרבה של בני משפחתי, ניתוח השתל עשה סוף "למנהג" הזה, והתחלתי לשמוע את הזמזם' שמזכיר לי לכבות את האורות.

המסע המרתק לעבר ה"שמיעה"

א-פרופו צלילים וטלפונים, אני כבר כמעט ולא נתונה לחסדי אחרים שיודיעו לי מתי הנייד שלי רוטט. ברוב המקרים, כשאני ממש קשובה ויש שקט מסביב, אני ממש מצליחה לשמוע את הרטט של הנייד.

הפלא ופלא: למדתי מהם רינגטונים ואיך הם נשמעים. אני לא תמיד מזהה את השירים, אך לפחות אני מבחינה שלכל טלפון יש צלצול ורינגטון שונה. כאחת שבקושי שמעה את צלצול הטלפון הנייד בעבר, אחרי השתל אני יכולה להגיד בקול חגיגי: "וואלה, איזה שיר מזמזם לו הנייד" או "וואלה, איזו מוסיקה מתנגנת בנייד".

כמובן, יש גם אתל נושא המיקרוגל. מאז שהוא הגיע הביתה, אמי נהגה להגיד "אחרי סיום החימום, תספרי בלב עוד חמש שניות, ורק אז תפתחי את הדלת", אבל לפעמים הייתי כל כך רעבה, וספרתי מהר מידי.

מאז הרכבת מכשיר השתל, הבנתי בדיוק למה צריך לחכות: כי יש עוד חמישה צפצופים, וכעת אני יכולה לחכות חמש שניות בדיוק, ולא פחות.

פעמים רבות אני אומרת שניתן לחלק את חיי לשניים: החלק שלפני ניתוח השתל, והחלק שאחרי. המסע ל"שמיעה" עובר אמנם דרך מהמורות, נפתולים, עליות וגאיות, אך זהו מסע מרתק, שמאפשר לי ללמוד כל יום דברים חדשים.

אני נהנית מהמסע שלי, אבל אני תמיד שמחה כל פעם מחדש להיזכר שאפשר גם לעצור את המסע ולנוח. אני פשוט מנתקת את המכשיר וחוזרת לעולם הדממה.

לפרק הקודם ביומן של לינוי
לפרק הראשון ביומן של לינוי
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר