"הדייטים המוזרים שלי"

מי מאיתנו לא עבר בחייו כמה דייטים שהיה מעדיף לשכוח? וגם לי יש את הרשימה שלי, רשימת הדייטים הכושלים שבאותו הרגע היו כל כך מעצבנים, אך במבט לאחור לא נותר אלא לצחוק על זה.

אז אתחיל בבליינד-דייט הראשון שלי, שהיה בתקופה בה לא הייתי כלל מנוסה בעניינים שבינו לבינה, ובכלל לא הבנתי את המשמעות של בלינד-דייט. קראו לו תומר, והתחלנו בשיחות ארוכות ב-ICQ. בהמשך עברנו לשיחות טלפוניות, כי רציתי לוודא שיש לנו את הכימיה המתאימה לשיחה, וכי ההרגשה שלנו זהה.

תומר צלח בהצטיינות יתרה את כל השלבים, ואפילו גילה רגישות מיוחדת לאחר שסיפרתי לו על המגבלה שלי. קבענו להפגש אצלי לסרט ושיחה. הוא הגיע, הביט בי, חייך חיוך מאולץ והחל לדבר איתי על המחשב שלי.

מה הסוג שלו? כמה עלה המסך? אלו משחקים יש לי? לאורך כל הדייט הוא דיבר על מחשבים, על המחשב שלי ושלו, משחקים, אתרים ועוד ועוד. סרט הוא לא רצה לראות ולפתח שיחה נורמאלית גם לא. לבסוף הוא לחץ ידי, הודה על הסרט וברח כל עוד נפשו בו.

דייט מוזר נוסף, הזכור לשמצה, היה עם טדי, שהכרתי דרך אתר הכרויות לנכים. הדייט התנהל כך: ירדתי לפתוח את הדלת וחייך לי בחור צעיר שנראה נחמד. הזמנתי אותו להיכנס, לפני שנצא והוא ישב לו בשקט, בוהה בקיר, אך בלי להפסיק לחייך.

דיברנו קצת והוא ביקש לצאת. יצאתי אחריו, נכנסנו למכונית שלו והוא עדיין המשיך לחייך. לבסוף הוא הדליק את הרדיו והתחיל לשרוק. ניסיתי לדבר איתו, אך הוא לא ענה. שאלתי אותו "לאן אנחנו נוסעים", אך הוא בשלו, שותק.

לאחר רבע שעה מעצבנת כזו, הוא פתח ואמר "תראי, את נראית לי בחורה נחמדה, באמת. אך אנו לא מתאימים". מאיפה הוא יודע אם בקושי החלפנו מילה?

"אצלי הנכות כמעט ולא נראית, יש לי רק בעיה קטנה עם היד, אבל הנכות שלך קשה הרבה יותר. אני לא רוצה להעליב, אך כל אחד צריך למצוא מישהו דומה לו, ללא בעיות חריגות". הוא לחץ ידי ואמר שלום. לצאת עם מישהו דומה לו? אולי שייצא עם עצמו.

"הוא אהב תנ"ך,חשבון ואותי"

לאחרונה, היה לי את אחד הבליינד-דייטים המשפילים ביותר בחיי. קראו לו עמיר, וקבענו להיפגש בקניון עזריאלי. ברגע הראשון שראיתי אותו, ראיתי אכזבה בעיניו, אבל נכנסו בכל זאת לאכול ב"יוטבתה בעיר". בזמן הארוחה ניסיתי להעלות נושאים לשיחה והוא קצת הגיב, קצת צחק והרבה פעמים הביט בשעונו.

הארוחה התארכה, ולי כבר היה ממש טעם מר בפה. תהיתי עם עצמי מה בדיוק אני עושה שם, אך הבלגתי. לבסוף הוא הציע לי ללכת לטיול. שמחתי על המפנה ובאמת רציתי קצת לצאת מהקניון, בתקווה שניסע למקום נחמד יותר ונצא לאוויר.

עמיר אמר שנלך להסתובב בקניון, אז עשינו שלושה סיבובים בקניון בלי להחליף מילה. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא ממש מבינה למה נשארתי איתו. כשהוא נכנס לחנות עם כל מיני אביזרים משונים ובחן עמוקות איזה חרב, כבר לא יכולתי יותר.

יצאתי מהחנות בלחץ ואמרתי לו שעלי ללכת. בלי להגיד שלום הוא עזב והלך, מותיר אותי מבואסת ומושפלת. אני לא יודעת מה בדיוק עבר לו בראש, אני רק יכולה לספר לכם שהוא באמת היה נראה קצת כמו חייזר.

לסיכום אני אספר לכם על הדייט הכי מוזר שהיה לי, הדייט עם חיים. הכרתי אותו, כמובן, באינטרנט. הוא נשמע כמו בחור לעיניין שאפשר לדבר איתו על הרבה דברים. ציפיתי מאוד לדייט הזה ושמחתי כשהוא הגיע. חיים אמנם לא נראה הכי טוב בעולם, אך זה באמת שלא משנה.

פתאום, חיים התחיל לדבר, ואמר כל כך הרבה שטויות, נראה לי שזו כמות השטויות הגדולה ביותר שממעתי כל חיי. הוא סיפר לי שהוא יכול להביט על נקודה בקיר במשך שעות, שלא סיים תיכון אבל למד באוניברסיטה של החיים ושהתנ"ך זה הדבר הכי חשוב, תנ"ך וחשבון, ליתר דיוק, אך במקצועו הוא היה נגר.

מה שהכי הלחיץ אותי היה שהוא העריץ אותי, עד שממש התחלתי לפחד. הדבר היחידי שהוא לא עשה זה לנשק את כפות רגלי, כך שהוא חשב שהעולם בנוי משלושה דברים: תנ"ך, חשבון ואני!

לפרק הקודם ביומנה של נורית
לפרק הראשון ביומנה של נורית
ליומנים אישיים נוספים



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר