עוצמה והיקף, שיפור ותכנון. בסיסי תורת האימון

כדי להגדיר את אופי האימון, היה צורך לטפל בנפרד בשני מרכיביו של עומס האימון: עוצמה והיקף. במטרה לבסס את הטיפול בחילופי מאמץ והתאוששות הוכנס רעיון המחזורים: מחזור של שנת אימונים, המורכב מעליות וירידות (ה"תקופות"). התקופות עצמן מורכבות ממחזורים קצרים יותר, וכל מחזור מתקופות קצרות עוד יותר. מושגים אלה הם נכסי צאן ברזל של תורת האימון עד היום.

למושגים הללו נוסף מושג פיצוי היֶתר (סוּפֶּרְקוֹמְפֶּנְסַציָה), שמנסה לתאר את מה שקורה ליכולתו של המתאמן כתוצאה מהאימון: תחילה חלה ירידה ביכולת עקב העייפות שנוצרה במהלך האימון. לאחר מכן, במהלך ההתאוששות, היכולת שבה ועולה ומגיעה לרמה גבוהה יותר מהמקורית (זהו "פיצוי היתר"), ובחלוף הזמן רמת היכולת יורדת וחוזרת לרמתה המקורית, אלא אם נוקטים באמצעים שתורת האימון ממליצה עליהם.

תורת האימון של היום נחלקת, בעצם, לשתי קבוצות נושאים עיקריות:

הראשונה - תיאור הדרכים לשיפור יכולותיו של מתאמן. המתאמן רוצה לשפר את הישגיו הספורטיביים; אלה תלויים ביכולתו הגופנית, ברמה הטכנית שלו וכשמדובר בביצועים תחרותיים - גם ביכולתו הטקטית והנפשית (ריכוז, נכונות למאמץ, התמדה ועוד).

היכולת הגופנית כוללת סיבולת (היכולת לקיים מאמצים ברמה גבוהה לאורך זמן), כוח, מהירות וגמישות וכן יכולות "מורכבות", שהן חיבור של שתים או יותר מיכולות היסוד הללו: סיבולת-כוח, סיבולת-מהירות, כוח-מהירות וכו'. כמו כן קיימות יכולות "תיאומיות", כגון זריזות, שיווי משקל ועוד.

קבוצת הנושאים השנייה עוסקת בעיקר בתכנון: תכנון השנה, העונה, התקופה, המחזורים השונים - עד רמת תכנון האימון הבודד. מעבר לתכנון השנה קיים התכנון הרב-שנתי: תכנון המחזור האולימפי לספורטאי הישג (זוכרים את הגרסה השנייה של אגדת מילו?) ותכנון קריירה ספורטיבית - מגיל הילדות, דרך גיל ההישגים המרביים (לרוב - העשור השלישי לחיים) ועד השלב שלאחר ההישגים המרביים, השלב ה"בתר-תחרותי", הנמשך עד לשׂיבה טובה ואמור לעשות את השׂיבה טובה יותר.

תורה לא סטטית

תורת האימון פותחה כדי למצוא דרכים להביא את הספורטאים לביצועי שיא ויועדה למאמנים של ספורטאי צמרת או לפחות של ספורטאי הישגי. אולם מתוך העבודה עם ספורטאים כאלה ניתן ללמוד דברים שהם בעלי ערך גם עבור ספורטאי הפנאי. כאשר מרכז הכובד של הספורט עובר מהשאיפה להגדיל את יוקרת המדינה, באמצעות ביצועי שיא של ספורטאים יחידי סגולה, לשאיפה למצוא דרכים לשפר בעזרת ספורט את איכות החיים של האדם הממוצע (כלומר, של מרבית חברי הקהילה), חייבת תורת האימון לשים לב לקהל יעד זה ולתת תשובות לשאלותיו ולמצוקותיו.

התפתחות אחרת בספורט העולמי הינה המסחור הגובר. כשעיקר הכסף למימון פעילות ספורט הצמרת אינו מגיע ממקורות ממלכתיים אלא מחברות מסחריות, על תורת האימון להתחשב בכך בעת תכנון האימון. לא תמיד יהיה הספורטאי מעוניין להגיע לשיא במשחקים האולימפיים דווקא או באליפות עולם. לעיתים חשוב לו יותר להגיע לשיא בתחרות הממומנת על ידי קוקה-קולה, למשל, או נייקי, ותחרויות אלה נערכות לא פעם במועדים שאינם מאפשרים שימוש ב"פריודיזציה" הקלאסית.

לפיכך, תורת האימון אינה סטטית ויציבה לאורך זמן. היא משתנה עקב מחקרים חדשים והבנה טובה יותר של הגוף האנושי ושל תגובתו למשטרי אימונים שונים, אך גם עקב השינויים החלים במטרות הספורט.

לחלקו הראשון של המאמר לחצו כאן

לאתר של מכון וינגייט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר