"רות וסטהיימר הרגה אותי ברכות"

נולדתי בחיפה וגדלתי בפתח-תקווה של שנות השבעים. באותם ימים כולנו חיינו בחיק הקונצנזוס, למשל: כ-ולם צמו ביום כיפור. מי שלא צם צריך היה לזייף או לשתוק ומכיוון ש"לזייף" אף פעם לא היה בתפריט שלי, בחרתי להצניע לכת.

כתלמידה הייתי הכי "ילדה טובה פתח-תקווה", כזו שמכינה שיעורים באדיקות, לא מעתיקה בבחינות (נשבעת!) ומעולם לא ברחתי מביה"ס (בחיי!). פעם, המורה תמר מכיתה א' איבדה את הקול ובחרה בי לשמש לה לפה, אהבתי את המעמד. אני חושבת שאם היו שואלים את המורה תמר מה לדעתה אעשה לכשאגדל, סביר להניח שבין השאר היא היתה אומרת מורה.

בסופו של דבר לא הלכתי כ"כ רחוק, אני מין מורה או ליתר דיוק - אני מחנכת מוסמכת למיניות. במבט לאחור, אני יכולה לאתר כמה רגעים מכוננים, אחלוק איתכם כמה מהם.

יום אחד כשהייתי בכיתה ז', אחות ביה"ס הוציאה מהכיתה את הבנים והשאירה רק את הבנות. עד אותה שיחה חד-פעמית על הווסת, ההיכרות שלנו עם האחות הסתכמה בחיסונים ובחיטוט בצמות ובקוקיות שלנו. המרדף אחר גדודי הכינה נחמה נעשה בראש מושפל לעיני כל הכיתה, ממש מופת לחינוך לפרטיות ואינטימיות.

באותה שיחה, האחות דיברה רק על הפן הביולוגי של המחזור הנשי וארשת פניה שידרה רצינות וחשיבות, לא זלג ממנה אפילו חיוך אחד.

אני זוכרת שהיא "הרגיעה" אותנו שדם הווסת, כל עוד הוא ברחמנו, הוא חסר כל ריח ורק כשהוא חוֹבר לחמצן הניחוח משתנה. מה היינו אמורות לעשות עם המידע הזה? לא ברור.

נקפוץ במנהרת הזמן לשנות התשעים המוקדמות, כשאישה אחת קטנטונת, מבוגרת ומלאת חיוניות נחרטה בזיכרוני. זו היתה רות וסטהיימר, הגברת הראשונה של הסקס הבינלאומי.

אני זוכרת שנפל לי אסימון כשצפיתי בה בתכנית טלוויזיה. היא הרגה אותי ברכות עם המבטא האמריקאי והצחקוקים שלה. שעשע אותי לראות אותה ישובה על הספה, רגליה הקצרות נוגעות לא נוגעות ברצפה, תוך שהיא מדברת בהתלהבות של ילדה קטנה על תנוחות ואורגזמות.

עד אז, כמו רבים אחרים, עשיתי את הקישור האוטומטי בין סקס ונעורים. רות וסטהיימר ניפצה לי את המיתוס ופתחה לי את הראש.

בשנות התשעים קרה משהו משמעותי נוסף, התחתנתי עם ע'. ע' הוא תל אביבי מלידה, נצר למשפחה תרבותית עם שורשים אוסטרו-הונגריים, בעל דיפלומה מאנגליה ובעל ניסיון עשיר. בקיצור, שודרגתי.

לדאבוני, מתישהו בתחילת דרכנו המשותפת, גיליתי שלמרות הרזומה המרשים, יש לו כמה חורים בהשכלה. בתחום הביצועי הוא זכה לציון גבוה אבל נכשל בתיאוריה: לא היה לו מושג קלוש איפה ממוקמות השחלות, החצוצרות והביציות ומה היחסים ביניהן.

טוב, הוא לא אשם. להזכירכם, שנינו בני אותו דור, וגם אותו האחות הוציאה מהכיתה. אני בחורה מעשית, לכן הלכתי לחנות הספרים הקרובה לביתנו ורכשתי לו את הספרים "איילת מקבלת" ואת "כיצד באים ילדים לעולם".

הקראתי לו ותיבלתי בהסברים והדגמות, כך עשיתי את צעדי הראשונים בחינוך למיניות. זה היה חינוך לא פורמאלי, אבל מאוד מספק. לשני הצדדים.

הפרק הבא ביומן של ענת יתפרסם בקרוב

עוד מענת בירן:
10 צעדים ללימוד ריקוד אירוטי
הזוגיות נרדמה? כך תעירו אותה

לאתר של ענת בירן-פרוסט



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר