"בעצב תלדי בנים" - על דיכאון שלאחר לידה

ככל שמתקרב האירוע הדרמטי של הלידה, מתעצמים הרגשות, הן השליליים והן החיוביים. כאב ופחד מתערבים בתחושת הישג ואושר עצומים. האינטנסיביות של החוויה, בשילוב עם המאמץ הפיזי הכרוך בה היא כה גדולה, עד כי היא מותירה את האישה מותשת פעמים רבות, מרוקנת מתוכנה, תרתי משמע.

בהריון ראשון, המעבר מאישה חופשית ועצמאית, למעמד אם האחראית לתינוק קטן וחסר אונים הוא משמעותי מאד, וגורר שינויים בהיבטים שונים ורחבים של החיים. הספרות הרפואית מדווחת על כ-40 עד 80 אחוז של הנשים החוות רגשות עצב ופחדים בימים שלאחר הלידה. נוהגים לחלק נשים אלה לשלוש קבוצות, על פי חומרת תחושותיהן.

הקבוצה הגדולה, אליה שייכות כ-30 אחוז מהנשים, מתארת דיכאון קל. האם ה"טרייה" מדווחת על "נפילת מתח" פתאומית, מעבר משמחה לדכדוך, בלבול, דאגה ובדידות. מצב זה עשוי להמשך בין מספר ימים, לשבועיים-שלושה.

הקבוצה השנייה, הכוללת כ-20-25 אחוז מן היולדות, מתארת מצב של חוסר עניין בתינוק, עייפות, רצון לשינה מתמשכת ופרצי בכי לא נשלטים. קבוצה זו מוגדרת כלוקה בדיכאון בינוני. והוא עלול להמשך כארבעה עד ששה שבועות.

הקבוצה השלישית היא קטנה מאד, רק כאחוז עד שני אחוזים מן היולדות, אך הן מגלות דיכאון קשה: אדישות רבה, תחושת חרדה משתקת, חוסר יכולת לתפקד במטלות יומיומיות פשוטות. קבוצה זו עשויה להזדקק לעזרה מקצועית-תרופתית כדי לחזור לשגרה.

הורמונים, עצבים ופסיכולוגיה

הספרות הרפואית והפסיכולוגית-פסיכיאטרית מונה מספר סיבות אפשריות לדיכאון שלאחר הלידה.

שינויים הורמונליים, בהם נכללים לא רק הורמוני המין הנשיים (כמו פרוגסטרון), אלא גם שינויים החלים בהורמון בלוטת התריס, הפרולקטין (האחראי להפרשת החלב) והקורטיזול.

ידועים שינויים המתרחשים ברמת הנוירוטרנסמיטורים - חומרים הנוצרים במוח ומשמשים כמקשרים בתוך מערכת העצבים המרכזית והמוח. ביניהם נזכיר את הסרוטונין והאדרנלין, האחראים על רמת הפעילות ומצב הרוח.

גורמים פסיכולוגיים. אותם שינויים שתארנו קודם במצבה של האישה-האם, כלומר חווית ההריון ומאמץ הלידה שעברה, השינוי בתפקידיה ובמעמדה, השינוי בדימויה העצמי ובזהותה. כל אלה מחייבים תהליך הסתגלות פיזי ונפשי, אשר פעמים רבות איננו מתאפשר בכורח הנסיבות.

בנוסף, ידועים גורמי-רקע, העלולים לתרום להתפתחות דיכאון שלאחר לידה אצל קבוצות סיכון מסוימות: נשים המוכרות כדכאוניות טרם הריונן, או נוטות לתקופות של דיכאון, נשים אשר חוו מתח ועומס רב, פיזי ו/או רגשי בתקופת הריונן, מסיבות שונות (עבודה קשה, משבר כלשהו , אירוע טראומטי וכד'), וכן נשים אשר אין להן בן זוג או משפחה תומכת, כמו אמהות חד-הוריות.

הצורך בטיפול בדיכאון שלאחר הלידה תלוי בחומרתו ובמשכו. רוב רובן של האמהות תתאוששנה תוך זמן קצר בכוח עצמן וחיוניותן. משפחה אוהבת, תומכת ועוזרת, בוודאי תסייע לקצר את התהליך. אולם, כאשר נראה כי סימני הדכדוך, החולשה, האפאתיה וקשיי התפקוד אינם חולפים כשבועיים לאחר הלידה או כי התפקוד מתדרדר (ומתעוררים קשיי שינה, חוסר תיאבון, חוסר רצון לצאת מהמיטה, להתרחץ ולהתלבש וחוסר נכונות לטפל בתינוק), הרי שזה הזמן לערב גורמים מקצועיים לשם קבלת אבחון וטיפול: רופא הנשים, רופא המשפחה, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר. לעתים די בשיחות מספר, ולעתים עדיף להיעזר בתרופות, אשר תקצרנה את תהליך הריפוי.

יש לזכור כי מירב הנשים מתמודדות עם ההריון והלידה בדרך טבעית וחיובית, ומתגברות על הקשיים שבתהליכים אלה והשינויים הכרוכים בהם ללא בעיה מיוחדת. אהבה, כאמור,תמיכה ועזרה מצד הסביבה הקרובה (בן זוג, משפחה, חברים) יסייעו מאד בהסתגלות ובהתחזקות הפיזית והנפשית.

והיה כי מתפתח דיכאון, ניתן להמתין שבועיים-שלושה, ועדיין לצפות כי הוא יחלוף מאליו. ואולם, אם תוך תקופה זו לא יחלוף הדיכאון, אל תמתינו יותר, פנו לרופא הקרוב כדי לקבל עזרה. חשוב מאד לסייע לאם להתאושש במהירות, לא רק למען עצמה, אלא כדי שתוכל למלא את תפקידה כאם לתינוק הזקוק לה. אם דכאונית, אשר אינה מתפקדת, ואינה פנויה לטפל בילדה זמן ממושך, עלולה לגרום לו נזק רגשי, אשר קשה יהיה לתקנו מאוחר יותר.

כותרת המאמר מקורה בקביעת התורה כי "בעצב תלדי בנים", אך נמשיך בפסוק החותם כי "אם הבנים שמחה הללויה".

לאתר המרכז הרפואי מאיר לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר