"הגשמתי חלום. למה אני לא מאושרת?"

קרה לכם כבר פעם שהגשמתם חלום? זו בהחלט ההרגשה הכי נהדרת שיש, פתאום מרגישים שאם אותו חלום יתגשם אז כל השאר יתגשמו אחריו וזו בערך הרגשתי, בעיקר כעת כשעוד חלום קרוב להגשמה, החלום להיות בקשר זוגי.

כן, החיים נפלאים, לא? נפלאים לגמרי.... אז למה אני לא האדם הכי מאושר בעולם? לא ברור לי... בגלל מצבי הבריאותי, נו, בטח יש לזה גם השפעה, אך לא רק. איכשהו פתאום מרגישים שהחיים חוזרים לשגרה, כבר אין ניסיונות ופעולות להגשמה עצמית, שכן אותן פעולות ואותה הגשמה כבר התרחשו. ההתלהבות והקסם פגו.

הספר כבר בחנויות, כל הניסיונות לייחצן אותו גם עברו ואפילו הבליינד-דייטים כבר נשכחו, אבל מה עכשיו? בהתחלה ניסיתי לחשוב על עוד דרכים לייחצן הספר, אולי יש מקור תקשורת שפספסתי? אולי שווה לנסות לפנות לבתי ספר לשילובו במסגרת הלימודים, שהנוער ידע קצת יותר את רגשות האחר ונוער עם מוגבלויות כבר לא יסבלו כמו שאני.

אני חושבת על תרחיש שנת י"א הארורה שעברתי, וזה נראה לי רעיון לא רע, אבל נראה לי שהוא קצת קשה לביצוע, בעיקר כי אינני מכירה מספיק אנשים בתחום, כך שאלא אם לאחד מכם יהיה רעיון איך לגרום לזה לקרות (מוזמנים להגיב, לשלוח מייל) רק אתפלל שהספר יגיע לכמה שיותר נערים ונערות ולספרי תהיה השפעה ולו קטנה.

הכל בראש שלי

האמת שבמבט לאחור, הייתי משנה את סוף הספר, להיות קצת פחות טוב ויותר ריאלי, הרי בחיים, לצערנו, לא הכל "סוף טוב, הכל טוב", אך מצד שני כך שמרתי יותר על עצמי הנערה, היותר אופטימית, יותר חולמנית וכן, יותר נאיבית.

בכל מקרה, אני צריכה להמשיך לעבוד ובמקביל לקדם את הספר השני. אני הבטחתי לעצמי ומבטיחה גם לכם שאני לא סופרת של ספר אחד. אני לא שואפת להגיע לגדולתה של ג'יי קיי רולינג, אבל מי יודע...

בכל מקרה, הספר השני כבר כמעט כולו בראשי, ואני מודה שב-WORD נכתבה בערך חצי הקדמה. אני מקווה החל מהשבוע להתקדם ועד לחודש הבא לפרסם לכם תקציר ופרק ראשון. האינטרנט הרי עזר לי המון, אז אני מבטיחה לתגמל ולשתף בכל נקודה בחיי כסופרת.

לא רק הקטע של הספר הבא בראשי. כפי שכבר הבנתם, אני נכנסת לקשר רומנטי ובזה אין מאושרת ממני. לא ארחיב הרבה כי זה באמת כבר אישי (ולא רק שלי), אך אוכל להגיד לכם שאני מכירה את יוסי כבר מעל חצי שנה, אנחנו נפגשים די הרבה ובהחלט ההרגשה חיובית.

אז זהו? ממש לא. כפי שהחלטתי, אני רוצה לעסוק יותר בכתיבה. האמת שבחודש האחרון כמעט לא כתבתי, אך כעת זה הולך להשתנות ואני צריכה את ההזדמנות להיכנס ככתבת בירחון/בעיתון/באתר.

אני חושבת שבקרוב מאוד אפנה לכל האתרים/עיתונים נחשבים ואתחיל להציג עצמי, שיידעו מי אני ואולי העבודה תמצא. בהתחלה אפילו רק עבודה חלקית לשילוב עם העבודה במילב"ת, רק שאראה שאני באמת מתקדמת והרעיון להגשים את עצמי לא יפסק.

חג העצמאות שלי

האמת - מה שהכי מטריד אותי עכשיו, זו העצמאות. אני פתאום קולטת שאני כבר בת 30 עוד מעט ועדיין גרה עם ההורים. לא, אין לי טענות, להפך, נוח וטוב לי, אבל כנראה הגיע הזמן שאפרוש כנפיים גם בתחום הזה ואתחיל באמת חיי כבוגרת ועצמאית.

טוב, לבד ממש לא אגור, ולו רק כי אני אדם ששונא להיות עם עצמו יותר מידי, אני משתעממת מהר וצריכה אדם לשיחה. כך שכנראה אגור עם שותפה (או בן זוג).

אני יודעת שתהיה לי עובדת זרה, כי לבד לא אוכל להסתדר. לא יעזור, המגבלות קיימות ולפעמים ההרגשה הרעה, ובטח לא ארצה להנחית הכל על חברתי/בן זוגי או גרוע מזה, לטלפן לאמא ואבא כל חמש דקות.

בתור התחלה, לפחות, ארצה לגור קרוב להורים, אולי חולון אפילו, כי באמת אינני יודעת איך המגורים לבד יסתדרו, ובכל זאת, לא ארצה להיות רחוקה מידי. חשוב גם להתחשב בכסף...

מכונית אני לא צריכה, אלא אם אותה עובדת זרה תנהג או בן זוגי, כך שהוצאה אחת לא תהיה קיימת מבחינתי, אך השכירות, העזרה והחיים די הרבה ולצערי במשכורת הנוכחית זה יהיה מאוד גבולי, כך שעד אז (היעד שנה הבאה) אצטרך להרוויח יותר.

טוב, כפי שאתם רואים, השגרה לא כזו קשה, בייחוד שיש עוד הרבה חלומות להגשים וחלום נוסף שלא ציינתי, אך לא אוותר עליו - לטוס לאוסטרליה. כמו שאמרתי בתחילה, אם חלום חיי התגשם ועוד אחד בדרך, אין סיבה שכל השאר לא יתגשמו.

לפרק הקודם ביומנה של נורית
לפרק הראשון ביומנה של נורית
ליומנים אישיים נוספים

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר