"הייתי מגשימה חלום, אם רק הייתי בריאה"

קודם כל, חייבת להתנצל. אני מצטערת שלא כתבתי לכם כל כך הרבה זמן, פשוט המחלה המסתורית שעשתה לי בעיות מהפרק הקודם, עדיין לא התגלתה.

חג האהבה מתקרב וסוף-סוף יהיה לי עם מי לחגוג, סוף-סוף גם אני בקשר ולהוציא המצב הבריאותי, אני מאוד מאושרת.

את יוסי הכרתי לפני חצי שנה בערך, אני עדיין זוכרת את הבליינד דייט הראשון שלנו. היה קליק די מיידי והיה לי מאוד נחמד איתו. היו לי חששות קלים בגלל הפרש הגילאים בינינו (עשר שנים) אך הם חלפו בחמש דקות הראשונות והשיחה קלחה.

היה זה דייט ארוך יחסית והחלטנו כמעט מיד להפגש שוב, נמנעים מלדבר על הבעיה שמלחיצה אותנו, בעית המרחק.
בדייט השני, כבר עלה נושא המרחק בינינו והבעעיתיות שבו, אני גרה במרכז ויוסי גר בירושלים.

האמת היא שקשה לי לראות את עצמי עוברת למקום אחר, החששות גדולים מידי, בעיקר בגלל המרחק מהמשפחה. אני גם מודה, אני דיי חוששת לעזוב את בית ההורים, למרות שכולם אומרים לי שהגיע הזמן לצאת לעצמאות ושלגור לבד רק יועיל לי מכל הבחינות.

ברור לי שאם וכשאעזוב את הבית, אקח לי עוזרת זרה, כי לבד לבד אני לא רוצה להיות גם בגלל הפחד וגם בגלל שאני בוודאי אשתגע רק מהשעמום. קצת סטיתי מן הנושא, פשוט ניסיתי להבהיר עד כמה מלחיץ אותי לגור רחוק מהמשפחה.

בדייט השני שלי עם יוסי, שנינו היינו מוטרדים מבעיית המרחק והחלטנו לשמור על קשר ידידות. פגישה או שתיים אחר כך כבר הבנו שידידות הינה בלתי אפשרית - ההתלהבות היתה גדולה מידי.

בערב ההשקה של ספרי יוסי גם הגיע ומאוד התרגשתי. באותו רגע החלטתי שמרחק או לא מרחק, אני חייבת לזרום עם זה, כי לעצור אי אפשר.

מאותו ערב אני ויוסי צברנו תאוצה ופתאום אני מרגישה שיש לי חבר ואנחנו בקשר. עם הזמן, הקשר נהיה יותר רומנטי והפגישות תכופות יותר. הייתי ממש יכולה להרגיש שאני מגשימה חלום שני, אם רק הייתי יותר בריאה.

להרגיש טוב זו בקשה גדולה מידי?

המצב הבריאותי שלי לא טוב בכלל. לפתע אני נאלצת לדחות פגישות, לא יכולה לדעת בוודאות אם ומתי הפגישה תתקיים, וגם חוששת שיוסי יבהל, אף כי חשוב לי להבהיר כי המצב אינו קשור לדסאוטונומיה.

למעשה, כעת בזמן המלחמה, אני עוברת מלחמה פרטית משלי עם אותה מחלה לא ידועה שאני סובלת ממנה כבר כמה חודשים. אני על סף שבירה כי ממזמן לא הרגשתי כל כך רע, כל הזמן יש לי כאבים, חום, בחילות ואף מושג ממה זה.

התחלתי בבדיקות ובינתיים הכל יצא תקין חוץ מבדיקת מיפוי עצמות אחת שהראתה תוצאה לא ברורה, בדיקה שהפכה לסיוט. למה סיוט? לא כל-כך בגלל הבדיקה עצמה אלא בגלל שהמתנה של שעתיים בין ההזרקה לבדיקה הפכה להמתנה של כחמש שעות, בעקבות אי סדר בקופת חולים.

ישבנו שם במקלט עם המון אנשים, מצב שרק החמיר לי את ההרגשה ובסוף התוצאה לא היתה מוחלטת בגלל ניתוחים שעברתי בעמוד השדרה. בשל כך אני צריכה לעבור עוד בדיקה דומה, רק שהפעם מדובר בבדיקה יקרה מאוד שהקופה לא אישרה וצריך למצוא דרך אחרת לשלם עליה.

כל מה שאני רוצה זה רק להרגיש טוב. זה יותר מידי לבקש? זו היתה אמורה להיות התקופה הכי טובה בחיי, עם הספר ויוסי, ובמקום להיות מאושרת אני כך כך חלשה, לא מצליחה לישון וחסרת תאבון.

שלא תבינו לא נכון, יוסי עוזר לי להרגיש טוב יותר בהרבה והערב הרומנטי שאני מתכננת עבורינו ליום הולדתו, מעלה חיוך גדול על שפתי.

לפרק הקודם ביומנה של נורית
לפרק הראשון ביומנה של נורית
ליומנים אישיים נוספים

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר