וגיניזמוס. זו לא קללה ויש לזה טיפול

וגיניזמוס (עווית הנרתיק) היא הפרעה שכיחה בתפקוד המיני הנשי וסבלות ממנה כחמישה עד 17 אחוזים מהנשים. מדובר בהפרעת כאב המתבטאת בהתכווצות לא רצונית קבועה או נשנית של שרירי השליש החיצוני של הלדן, המפריעות לכניסה לתוכו ומהווה מרכיב משמעותי בפניות למרכז רפואה מינית.

נשים הסובלות מהפרעה זו אינם מסוגלות לשאת כניסה לנרתיק שלהן אך רבות מבניהן מוכנות להשתתף ביחסי מין חיצוניים (OUTERCOURSE) ומצליחות להגיע לאורגזמה.לעומתן, ישנן נשים המגיבות בצורה חזקה יותר, והן חוות התכווצות כללית של הגוף, מעין רתיעה הכוללת כיווץ שרירי הבטן, סגירה של הרגליים והימנעות כללית ממגע.

בשנה האחרונה הגיעו למרכז לרפואה מינית בבית החולים שיבא 44 נשים (17 אחוזים מכלל מהפונות) עם תלונה על וגיניזמוס. שני שליש מהן היו בגילאי 18- 28, והשאר בגיל 29-38. 95.5 אחוזים מהם התלוננו על וגיניזמוס ראשוני, כלומר, הן לא הצליחו אף פעם לקיים לפני-כן יחסי מין.

שתי נשים סבלו מוגיניזמוס משני בגלל בעיה רפואית, כלומר היו להן תקופות של קיום יחסי מין תקינים בעבר. הוגיניזמוס המשני הופיע אצל אחת לאחר טיפולים במחלת הסרטן ואצל השנייה לאחר לידה טראומטית.

המוטיבציה שהביאה את רוב הנשים לטיפול במרכז לרפואה מינית הייתה נישואים ללא מימוש או רצון ליצור קשר זוגי ולמסד אותו. שליש מהנשים שהגיעו אלינו לטיפול מעולם לא היו ביחסים אינטימיים.

להפרעת הוגיניזמוס ישנם מספר גורמים. שלושת רבע מהנשים שהגיעו למרכז לרפואה מינית בבית החולים שיבא, דיווחו על פחד מכאב, מחציתן קיבלו חינוך מיני שמרני מלווה ברגשות אשמה כלפי מיניות ורבע מהן דיווחו על ניסיון מיני ראשון כואב.

תגובה טראומתית מינית נמצאה אצל 15.9 אחוזים, כאשר מחציתן דיווחו על טראומה פאסיבית, ומחציתן דיווחו על יחסי מין שנעשו נגד רצונן (עם חבר) או ניצול מיני בילדות. הטראומה הפאסיבית היא תופעה חדשה הנובעת מהחשיפה לסיפור של אונס שארע לאישה אחרת (למשל, חברה לכיתה שנאנסה, תיאור אונס בעיתונות).

נשים הסובלות מוגיניזמוס מאופיינות בדרך כלל בהיעדר חינוך מיני נכון, בקבלת מסרים חוסמים מההורים ובחוסר ידע על מערכת המין. בנוסף, נשים אלו עלולות להימנע משימוש בטמפונים, להימנע מהסתכלות או נגיעה ישירה באיבר המין, ובעלות הרגלי אוננות המאופיינים בתנועות חיכוך ללא מגע ישיר של היד באיבר המין.

טיפולים בתופעה

ישנן שתי דרכים להתמודד עם הפרעה מינית זו - הטיפול האישי והטיפול הקבוצתי. הטיפול האישי. הטיפול המקובל בוגיניזמוס מבוסס על הורדת חרדות איטית, תוך הכרות ומגע הדרגתי באיבר המין, אימון לחיזוק שרירי רצפת הנרתיק על מנת להגביר את מיקוד השליטה הפנימי של האישה ושימוש במאמני נרתיק (VAGINAL TRAINERS).

המאמנים מוצעים בגדלים שונים, החל מעובי של אצבע דקה ועד לעובי של פין בזקפה. מומלץ, במידת האפשר, שבן הזוג ילווה את הטיפול, כך שעם סיום האימון במאמני הנרתיק, ניתן להמשיך את התהליך הטיפולי יחד עם בן הזוג.

טיפול מיני קבוצתי. טיפול חדשני בקבוצה המשלב הרצאות, שיחות, פעילות דינאמית ומשימות. הטיפול משלב בין טכניקות טיפול מיני מהמערב, יחד עם טכניקות מיקוד על חושים וחושניות מן המזרח (טנטרה וכדומה), ללא מגע מיני וללא עירום.

היתרון בטיפול הקבוצתי הוא ברב גוניותו ובתמיכה שמעניקה הקבוצה כך שכל משתתף נדחף קדימה אל מעבר לגבול היכולת האישית שלו.

בימים אלו נפתח במרכז לרפואה מינית בבית החולים שיבא טיפול בקבוצות וקבוצות העשרה והדרכה לנשים עם הפרעות בתפקוד המיני.

הטיפול משלב הטיפול גישות סקסולוגיות מסורתיות תוך התמקדות במודלים חדשים של מיניות האישה וגישות אלטרנטיביות למיניות. חלק מהקבוצות יוקדשו לטיפול בנשים הסובלות מוגיניזמוס ומכאבים ביחסי מין.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר