איך חגגתי באשפוז

יום ה' 1/6 - "עם האוכל (לא) בא התאבון". לאחר ארבעה ימים רצופים של צום אוניברסלי והסתפקות בנוזל איכותי שהורידים שלי כבר התרגלו לנשנש, הגיע היום הגדול...אוכל!!!

זה נקרא "דיאטה דלת שאריות", כלומר דלת סיבים, דלת שומן ודלת לקטוז (שהוא סוכר החלב. כלומר, הפחתה עד למינימום שבמינימום במוצרי החלב).

מטרתה של המדיניות החדשה היא להקל על המעי ולאפשר לו לחזור בהדרגה לאוכל מודרני (טוב, אולי ישנם חיים בכוכבים מרוחקים שעבורם בכל זאת האוכל שלנו נחשב קצת פאסה). אז זה הולך ככה:

ארוחת בוקר
(או: מעניין מה היה אהרוני אומר על זה?)

דייסת קורנפלור מחצי כוס - דבר עיסתי לבן ללא טעם וללא ריח. מזכיר מעט את טעמו הייחודי של טיט. הייתי חייב להוסיף לו קצת סוכר כדי שהלשון תיאות לקבלו בברכה.

מנת פודינג על בסיס מים - עוד דבר עיסתי בצבע אוף-ווייט זרחני, מעט מתקתק, אבל עדיין לא עובר את מבחן הטעימה של אהרוני. גם אותו הייתי מוכרח לערבב עם סוכר, פור מיי סטאמק סייק. המממ... יאמממי!

מיץ טבעי מסונן - מיץ תפוחים/תפוזים טבעי ללא חתיכות הפרי. לא רע דווקא. לגמתי בשקיקה.

ג'לי - כוס מלאה ואחידה (גוש אחד רוטט) עם ג'ל אדום זעקני, מתוק להחריד (הפעם לא היה צורך בסוכר). מה שהכי מיוחד בפריט האספנים הזה (למכורים בלבד), הוא שכששולים ממנו חתיכה עם הכף (כפיות אין כאן בסטוק) ניתן לדמיין צורות מדהימות בתלת-מימד ולשחק איתן, כי הן מתגלשות להן על הכף בחלקלקות מופלאה. מודה ששיחקתי בשטות הזאת שעות, נהנה להביט בפה פעור בפלא החדש.

ביצה קשה - היי, שלא תטעו. לא מדובר פה בביצה קשה במלואה, אלא רק את החלבון (הלבן, למי שלא חובב פרוטאין או עוסק מעט בספורט).

ביקשתי סכין, ובאמנות ממש, חציתי את הביצה הסוררת לשניים ושלקתי החוצה את הצהוב הקטלני הקם עליי להשמידני (אוף! וזה דווקא החלק הכי אטרקטיבי בביצה מבחינתי – החלמון). ובזה זה נגמר.

ארוחת צהריים
(או: למה רק האורז שלי מהאו"ם?)

חזה עוף מבושל (ללא עור) - נו טוף. חתיכת עוף קטנטונת, לבנה כסיד, שנראית כמו לבנת בניין אטומה של איטונג (אחרת לא הייתי קונה). סביר ואכיל. סופסוף בשר.

אורז מבושל במים - מה יש להגיד? אורז. אורז פשוט, נייטרלי, נציג האו"ם, בלי רוטב ובלי ספייס. לבן ולא מזיק לבריות. ולקינוח... אותו ג'לי אדום וקסום מארוחת הבוקר.

לפי התפריט שקיבלתי ניתן "לשחק" עם ארוחת הצהריים ולהמיר את העוף בדג מבושל ואת האורז בפסטה/אטריות/פירה. גיוון אדיר שכנראה יהפוך את התפריט כולו לחגיגה קולינרית משגעת.

ארוחת ערב
(או: והפעם, שינוי מפתיע)

בדיוק, אבל בדיוק כמו בבוקר, עם שינוי אחד מפתיע - אומרים לך "ערב טוב" כשאתה מקבל את המגש העמוס כל-טוב. וככה במשך שבוע.

לגבי שתייה: מותר מים, תה, מרק צח, קפה ללא חלב, משקאות קלים (לא טבעיים) ומיצים טבעיים מסוננים בלי סיבי הפרי. בהמשך יתווספו לארוחה לחם לבן, ריבה (ללא חתיכות פרי), דבש, מיץ עגבניות מסונן (בעע) וטונה במים. וכך, בהדרגה, המטרה היא לחזור לתזונה מאוזנת ורגילה עם הימנעות רק ממזונות בעייתיים ספציפיים.

בכל כוחי אני משתדל לא לעשות פרצוף חמוץ כשמביאים לי את מזוני, ושולק את הג'ליים והרפרפות למיניהן בגבורה ראויה לציון. מזל ששבוע מכיל שבעה ימים בלבד, שזה כולה 168 שעות, שזה בסך הכל 10,080 דקות ורק 604,800 שניות.

שני האדונים שבמיטות מצדדיי נוחרים. אתם יודעים מה זה לשמוע נחירה בסטראו? שמעו, אני חושב שהרגשתי שמדובר אפילו ב-DTS, או לפחות בדולבי סראונד. נו טוף, לכו תדעו. אולי גם אני תורם לפילהרמונית ללא ידיעתי?

לפרק הבא ביומן האשפוז של ערן
לפרק הקודם ביומן של ערן
לפרק הראשון ביומן של ערן
ליומנים אישיים נוספים
לאתר העמותה לחולי קרוהן וכוליטיס



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר