המחלות הכרוניות הנפוצות בעולם

יותר מ-600 סוגים שונים של בקטריות עובדות יחד אצלנו בפה כדי ליצור את ה-plaque, אותו רובד דביק של חיידקים שעובד כדי לייצר תנאים לאחת מהמגיפות הגדולות בעולם. איך זה קורה, מי נמצא בסיכון גבוה ועד כמה כל העסק פשוט
מאת ד"ר שירו מורה
| 10/04/2005 |
צפיות: 5,755
עששת ומחלות חניכיים הן כפי הנראה המחלות הכרוניות הנפוצות בעולם. ובכל זאת, מספר רב של מחקרים מראה שמאז סוף שנות ה- 70 החלה ירידה משמעותית בתפוצה של מחלות אלו. למרות שהסיבה המדויקת לא ידועה, כמויות מזעריות של פלואוריד במי השתייה הצביעו על הגבלת התפשטות העששת. בנוסף, משנת 1984 כוללים יותר מ-54 אחוזים ממוצרי הבריאות האוראליים (כדוגמת משחות שיניים) פלואוריד, אשר הפחית עוד יותר את התרחשות המחלות.

זיהום לא קלאסי

מחלת חניכיים היא "אינפקציה בקטריאלית" (מחלה מדבקת שנגרמת על ידי חיידקים או בקטריה), אך בניגוד למחלות כמו שחפת (הנגרמת על ידי בקטריה או חיידק ספציפי שחי בסביבה מחוץ לגוף) היא אינה דוגמה קלאסית לאינפקציה בקטריאלית.

אם השחפת מטופלת בתרופות המשמידות את החיידקים, הרי שהמרפא למחלת חניכיים שונה מאוד, משום שהבקטריה חיה ופורחת בפה - תופעה המכונה "אינפקציה הזדמנותית". הסביבה האוראלית הינה אידיאלית לחיידקים ובקטריות לפרוח עם חמימות ולחות הפה. יחד עם זאת, הפה יכול להיות מסוכן מאוד לחיידקים, מפני שברגע שאנו בולעים אותם, הם אינם יכולים לשרוד בסביבה החומצתית של הקיבה. מכאן נובעת העובדה שהחיידקים פיתחו אסטרטגיות שונות להידבק למשטח השן.

יותר מ-600 סוגים שונים של בקטריות עובדות יחד כדי ליצור רובד דביק על השן (plaque). הרובד הבקטריאלי הזה "עובד" באופן מתמיד. כל 24 שעות נוצרת שכבה מספיק עבה על השן כדי "לעזור" לחמישה עד עשרה סוגים חדשים של בקטריות להתרבות וליצור עששת או מחלת חניכיים.

עד לרגע שבו נוצר הרובד הבקטריאלי אף חיידק לא מסוגל לגרום נזק, אולם חמישה או ששה ימים לאחר היווצרות רובד זה, מתחיל הנזק לשיניים ולחניכיים להתפשט בצעדים קטנים. ככל שהרובד נותר יותר זמן, כך גובר הנזק. לאחר שבוע ימים בו עדיין לא הוסר הרובד ניתן להבחין בסימני נפיחות, אשר לא תורגש על ידי החולה ותלווה בדרך כלל באדמומיות המופיעה בקו החניכיים (מקום המסעף של השן והחניכיים - gum line). בשלב זה נוצרת עבור הבקטריה סביבה מתאימה כדי לגרום לכאבי חניכיים. "החדשות הטובות" הן שהמצב, בשלב זה, הינו עדיין הפיך ומחלת חניכיים (gingivitis), כשמה כן היא, פוגעת בחניכיים בלבד ולא בעצם התומכת השן.

שוניות אלמוגים ב-96 שעות

יש לציין כי אורך החיים של הבקטריה הינו של 96 שעות לערך. מעצם הימצאותו של הרובד הבקטריאלי הוא מהווה מקלט לסוגים שונים של חיידקים ובקטריות, המתפתחים, מתים ונדבקים לרובד. עם הזמן מתאבנים החיידקים המתים (calcify) והשיניים הופכות למעין "שונית אלמוגים". ככל שמתעבה השונית כך גובר גם הקושי להסיר את רובד החיידקים או את החיידקים המתים ממשטח השן, וכך גם גדל הנזק הנגרם לחניכיים.

בסופו של דבר חודרת הנפיחות לעצמות החניכיים והעצם מתחילה להתמוסס. מצב זה מכונה "דלקת מיסב העצם" (periostitis), בו העצם המתמוססת לא יכולה לגדול מחדש באופן עצמאי. תודות לטכניקות חדשות יש כיום אפשרויות ל"הגדיל" עצמות שן בצורה מלאכותית - תהליך יקר ולא פשוט.

לעתים קרובות, עם העלמות העצם, נשארים החניכיים במקומם, כאשר בנקודה שבה העצם (החסרה) תומכת בחניכיים, נוצר מרווח בין השן לחניכיים, המכונה כיס (pocket). אצל פציינטים בריאים עומק הכיס הוא בין אחד לשלושה מילימטר. עם העלמות העצב, יכול להגיע עומק הכיס לששה מילימטר ואף ליותר. חשיבות הכיס מתבטאת בשני אופנים. ראשית, רופא השיניים יכול לעמוד את מידת הנזק לעצם. שנית, הגדלת הכיס יוצרת מקומות חדשים בהם יכולה הבקטריה ל"התחבא" - מקומות אליהם לא יכולים מברשת השיניים והחוט הדנטלי להגיע. התוצאה - המשך מחלת החניכיים ללא אפשרות שליטה.

בסופו של דבר, איבוד העצם יכול להגיע לרמה כזו שבה היא אינה מסוגלת לתמוך בשיניים ואי הנוחות בפה גורמת לביקור מכאיב אצל רופא השיניים הכרוך בפעולת העקירה, כיוון שהשיניים אינן נושרות מעצמן. לעיתים נסוגים החניכיים באותו הזמן שבו נעלמת עצם החניכיים ואז נוצר מצב המכונה "נסיגת חניכיים" (gum recession). במצב זה ניתן לזהות אצל אנשים את שורש השן מעל קו החניכיים. ברוב המקרים, ברגע שמשטח השורש נחשף למגע עם אוויר או מאכלים מתוקים, הוא הופך לרגיש או כואב.

ישנה קבוצה של אנשים הרגישה יותר למחלת חניכיים כתוצאה מהמבנה הגנטי שלהם. המחלה עצמה אינה תורשתית, אולם חוסר היגיינה אוראלית או הזנחה גורמים להאצת המחלה. קבוצה של אנשים עם מערכת חיסון פנימית פגומה, הגורמת להאצה של מחלת החניכיים, הם חולי הסוכרת (diabetes). המחלה אינה גורמת למחלת חניכיים, אולם עם מערכת חיסון פגומה, הגוף אינו יכול להילחם בבקטריה בצורה הולמת. חשוב לציין כי שימוש בהיגיינת פה מוקפדת יכולה לעזור גם לשליטה בסוכרת. קבוצה נוספת שנמצאת בדרגת סיכון גבוהה לחלות במחלת הסוכרת הם המעשנים. בין אם שומרים על היגיינה אוראלית מוקפדת ובין אם לאו, יש לאנשים הנמנים על קבוצה זו נטייה חזקה ללקות במחלת החניכיים.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר