האנטיביוטיקה. על הישרדות, מניעה וזיכרון

האם קיים טיפול אנטיביוטי מונע? לעיתים יש צורך בטיפול אנטיביוטי ממושך גם בזמן שאין זיהום, וזאת על מנת למנוע התפתחות זיהום חיידקי במקומות מועדים לכך. לדוגמא, ילדים הסובלים מזיהומים חוזרים בדרכי השתן בשילוב ממצאים המצביעים על הפרעה אנטומית או תפקודית בדרכי השתן, מועדים לחלות שוב ושוב בזיהומים חיידקיים, המתיישבים באזור ללא הפרעה ויוצרים דלקת. כדי למנוע זאת מטופלים הילדים לאורך זמן באנטיביוטיקה, המונעת יצירת מושבות חיידקים במקום החשוף לכך. המינונים הניתנים למניעה נמוכים בדרך כלל מהמינונים הניתנים לטיפול בזיהום קיים.

הטיפול המונע אכן יעיל ברוב המקרים למניעת זיהום, אך מעלה כמובן את הסיכון ליצירת זנים עמידים, כך שההחלטה על תחילת טיפול מניעתי באנטיביוטיקה תלויה תמיד בשיקולי תועלת מול סיכון.

מהי עמידות של חיידקים לתרופות אנטיביוטיות וכיצד ניתן למנוע אותה?

מאז תחילת עידן הטיפול האנטיביוטי, מהווה תופעת ההתפתחות של עמידות החיידקים לטיפול אנטיביוטי את הבעיה העיקרית בהתמודדות עם זיהומים חיידקיים. על פי העיקרון האבולוציוני הפשוט של "ברירה טבעית", באוכלוסיית חיידקים החשופה לסכנה הגורמת לחיסולה, ישרדו רק פרטים מתוך האוכלוסייה שיצליחו לייצר עמידות לסכנה. מאחר וישנם חיידקים רבים מאד בכל אוכלוסיית חיידקים וקצב ההתרבות שלהם גבוה, הרי ישנו סיכוי שבתוך אוכלוסיית חיידקים החשופה לטיפול אנטיביוטי יפתח חיידק אחד מוטציה גנטית שתאפשר לו להיות עמיד כנגד התרופה. שאר חבריו ימותו, אך הוא עצמו יתרבה.

כך, יצרנו אוכלוסיית חיידקים חדשה, עמידה לטיפול, מתוך אוכלוסיית חיידקים רגישה. כיום ישנם זני חיידקים הידועים כעמידים לסוגי אנטיביוטיקה אליהם היו רגישים בעבר, והתפתחות העמידות מתקדמת כל הזמן. חיידק ה"פנאומוקוק", המהווה מזהם מסוכן בקרב ילדים, עמיד בכ-40 אחוזים כנגד פניצילין באזורים שונים בעולם, והטיפול בו צריך להיעשות באמצעות תרופות מתקדמות יותר.

ישנם מצבים בהם הסיכון להתפתחות עמידות כזו עולה. אם הטיפול האנטיביוטי אינו קבוע אלא ניתן לסירוגין (למשל, לא ניתן כל הזמן אלא "מדלגים" פה ושם על מנה אחת או שתיים), מתאפשר לאוכלוסייה להתרבות מחדש תחת הטיפול האנטיביוטי והסכנה להתפתחות עמידות בקרב אוכלוסייה זו רבה. ככל שמשך הטיפול רב יותר בריכוזים נמוכים ישנה אפשרות נוספת שהחיידקים יפתחו עמידות שכן משך הזמן שחשופים לסכנה גבוה יותר. גם טיפול אנטיביוטי המופסק לפני שהכחדנו את אוכלוסיית החיידקים כנגדה פועלים מאפשרת לפרטים שונים להישרד והסיכון להתפתחות עמידות עולה. חשיפה לסירוגין לסוגים רבים של טיפולים אנטיביוטיים תגרום לפיתוח זני חיידקים העמידים לסוגים רבים של אנטיביוטיקה, דבר מסוכן העלול להגיע למצב בו אין תרופה לטיפול בחיידק.

אוכלוסיית החיידקים העמידה לסוגי אנטיביוטיקה שונים משתנה על פי פיזור גיאוגרפי בעולם ועל פי מיקום. לדוגמא, חיידקים השוהים בבתי חולים תמיד יהיו עמידים יותר מחיידקים שנדבקים מהם "ברחוב", שכן חיידקים שבעי קרבות אלו "פגשו" כבר בחייהם סוגי אנטיביוטיקה רבים, פיתחו מגוון עמידויות והטיפול בהם עלול להיות בעייתי. אכן, טיפול אנטיביוטי בזיהום שנרכש בבית חולים תמיד יהיה טיפול קשה יותר ובדרך כלל על ידי סוגי אנטיביוטיקה מתקדמים יותר.

על פי האמור, ניתן להבין כיצד יש להימנע מהתפתחות עמידות בזמן לקיחת אנטיביוטיקה. חשוב להקפיד עד כמה שניתן לתת את כל מנות הטיפול בזמן ועד סופן, על מנת לתת "מכת מוות" אחת לחיידקים המטופלים ללא אפשרות להתרבותם תחת טיפול. כדאי להימנע מהפסקת טיפול לאחר זמן קצר (הורים רבים נוטים לחשוב שברגע שישנו שיפור כללי במצב הילד ניתן להפסיק הטיפול) - סבירות גבוהה שאוכלוסיית החיידקים לא הוכחדה לגמרי בשלב זה ורק סיום הקורס עד סופו יאפשר חיסול החיידקים. החשוב ביותר: יש להימנע מלחשוף את אוכלוסיית החיידקים לאנטיביוטיקה שלא לצורך ולטפל רק כשצריך.

האם מחלישה אנטיביוטיקה את הגוף או מערכת החיסון?

מונח נפוץ בקרב האוכלוסיה הוא "היחלשות" הגוף בעקבות מתן אנטיביוטיקה. מעבר לתופעות הלוואי הקיימות בכל תרופה ועליהן נדון מיד, אין תרופות אלו "מחלישות" את הגוף או פוגעות במערכת החיסון.

התרופות האנטיביוטיות מסייעות לחיסול חיידקים בצורה שאיננה מסתייעת או משפיעה על מערכת החיסון. באמצעות הורדת כמות החיידקים ניתנת למערכת החיסון יכולת להתמודד עם החיידקים בצורה טובה יותר. לאנטיביוטיקה אין השפעה על תאי מערכת החיסון באדם ואיננה מחלישה אותה. הגוף "זוכר" חיידקים ווירוסים שנתקל בהם בעבר, והטיפול האנטיביוטי אינו מוריד ממידת הזיכרון של המערכת, שכן היא עדיין "רואה" את החיידקים בזמן הזיהום ולומדת להכירן גם בזמן הטיפול האנטיביוטי.

האם גובה החום מצביע על צורך בטיפול אנטיביוטי?

לעתים חוששים הורים לילדים החולים במחלות ויראליות פשוטות מחום גבוה מאד. חום גבוה אינו מצביע על זיהום קשה יותר או זיהום חיידקי. ישנן מחלות חיידקיות בהן החום נע סביב 38.5 וישנן מחלות ויראליות רבות בהן החום קופץ ל 40 למשך יומיים שלושה. על כן, גובה החום לכשעצמו אינו מדד לצורך בטיפול אנטיביוטי, אלא רק סימנים אחרים המעידים על קיום מחלה חיידקית בילד. על כן יש להביא הילד לבדיקת רופא הילדים לצורך הערכת מצבו הכללי של הילד לפני מתן אנטיביוטיקה, וזאת ללא קשר לגובה החום.

מהן תופעות הלוואי של אנטיביוטיקה?

כמו לכל תרופה, גם לתרופות האנטיביוטיות קיימות תופעות לא רצויות העלולות להופיע בחלק מהילדים. התופעה הידועה ביותר היא רגישות יתר לתרופה אנטיביוטית, היכולה להתבטא כפריחה, נפיחות, סומק או קוצר נשימה. מצב כזה עלול להיות מסוכן וילדים שחוו תופעת רגישות יתר לתרופה אינם מטופלים בתרופות השונות מאותה המשפחה או משפחות דומות. כדאי לציין שלא כל פעם שהופיעה פריחה לאחר טיפול אנטיביוטי מדובר ברגישות יתר, שכן ייתכן מאד שהפריחה לא היתה קשורה למתן האנטיביוטיקה אלא לזיהום בו טיפלה התרופה. תופעת רגישות יתר איננה חייבת להופיע בפעם הראשונה בה מטפלים, ויתכן שאדם שנטל התרופה בעבר מפתח כעת תופעות אלרגיות לראשונה.

מעבר לתופעות רגישות יתר, היכולות להופיע לאחר נטילת כל תרופה אנטיביוטית, קיימות תופעות ייחודיות לסוגים שונים של אנטיביוטיקה. במידה ופיתח ילד (או מבוגר) תופעת לוואי מתרופה, אין הדבר גורם לאותו אדם להיות מוגדר כ"רגיש" לתרופה, כפי שהוגדר בתופעת רגישות היתר למעלה. לדוגמא, תרופות מסוימות ידועות כגורמות לכאבי בטן או תופעות אי נוחות במעיים בזמן נטילתן, ואין הדבר מוגדר כ"רגישות". תרופות המכילות "סולפה" אסורות לנטילה ע"י ילדים הידועים כחסרי האנזים G6PD, עקב פגיעה אפשרית בכדוריות הדם האדומות. רצוי תמיד להתייעץ עם רופא הילדים לפני נטילת אנטיביוטיקה ולא לטפל בילדים עם "תרופה המסתובבת בארון התרופות".

התרופות האנטיביוטיות מסייעות רבות להגנה מפני זיהומים חיידקיים מסוכנים. עלינו לדעת מתי להשתמש בתרופות אלו ולהקפיד בנטילה נכונה על מנת שנוכל להסתייע בתרופות אלו עוד שנים רבות.

לחלקו השני של המאמר לחצו כאן

לאתר "החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה" אותו עורך ד"ר מיכאל רוטשטיין לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר