הטיפול באנטיביוטיקה - דברים שחשוב לדעת

כיצד נותנים את התרופה. אנטיביוטיקה ניתנת במגוון צורות, על מנת להילחם בחיידקים במקומות שונים. ניתן למרוח משחות אנטיביוטיות על פני העור כדי להילחם בזיהומי עור שונים. משחות נמרחות גם על העפעפיים לטיפול בזיהומים מקומיים. במקרים אלו השפעת החומר האנטיביוטי היא מקומית בלבד, ואחוז ספיגת החומר אל כלל הגוף מיזערית, כך שטיפול בזיהומים קשים יותר הכוללים חלקי גוף עמוקים יותר, איננה יכולה להיות מטופלת בצורה זו.

צורת המתן הפופולרית ביותר של אנטיביוטיקה היא על ידי בליעה - סירופ, כדורים או טבליות. החומר נספג לזרם הדם דרך מערכת העיכול, ומשם מתפשט לכל הגוף. כשהתרופה מגיעה אל מקום קיום חיידקים, היא פועלת. התרופה חייבת להיות בריכוז מסוים במקום הפעולה וברור שמינונה תלוי גם בעובדה הזו. לעיתים ישנה בעיה עם ילדים שאינם מוכנים לבלוע תרופה מרה או שפולטים חלק מהתרופה או שחלקה נשפך בזמן המתן ללא שימת לב. במקרים אלו ישנה סכנה שהחומר לא יגיע במינון המתאים אל החיידקים ולא תהיה פעילות נאותה של התרופה. כתוצאה מכך עלולים החיידקים להתרבות ותתפתח עמידות עקב חשיפה ממושכת של אוכלוסיית החיידקים לתרופה.

לעיתים יש צורך במתן התרופה שלא דרך הפה אלא בזריקות לשריר או בעירוי ישירות לזרם הדם דרך הווריד. זאת, במקרים של זיהום קשה בו יש רצון לתת מינונים מדוייקים ומדודים של התרופה ללא הסתמכות על הספיגה המשתנה של התרופה מהמעיים, מצבים בהם הילדים אינם יכולים לבלוע את התרופות או אינם משתפים פעולה או כאשר התרופה האנטיביוטית איננה יכולה להינתן דרך הפה עקב תכונותיה. במקרים כאלו מטופלים הילדים בטיפול דרך הווריד או השריר למשך תקופה קצרה, ואחר כך משלימים את הטיפול בבליעה. ישנם מצבים בהם הטיפול דרך הווריד הינו ממושך, בעיקר במחלות בהם מיקום החיידקים בגוף דורש שליטה מלאה במינונים לאורך זמן לצורך הכחדה (למשל זיהומי עצם, מפרקים או מסתמי הלב).

מתי צריך לטפל באנטיביוטיקה?

אנטיביוטיקה נועדה לטפל בזיהומים חיידקיים בלבד ולא בזיהומים אחרים. רוב המחלות הזיהומיות בילדים, המתבטאים בחום ובסימנים נוספים הינן מחלות בהן מחולל המחלה הוא נגיף (ווירוס) ולא חיידק. מחלות נגיפיות (וויראליות) חולפית בדרך כלל מעצמן ללא השארת נזק ואינן דורשות כל טיפול אנטיביוטי. ההחלטה הראשונית לגבי צורך בטיפול תלויה בקיום חשד למחלה חיידקית בילד. ישנן מחלות שונות וסימנים שונים המעלים חשד לכך שמדובר במחלה חיידקית, וישנן מחלות ותסמינים האפייניים לזיהומים וויראליים, בהן אנטיביוטיקה לא תעזור. אבחנה בין מחלה חיידקית ו-ויראלית אינה תמיד קלה ויכולת האבחנה של הרופא נמדדת גם במקרים פשוטים אלו.

ישנן מחלות הנגרמות בחלקן על ידי חיידקים ובחלקן על ידי וירוסים, וקשה להבדיל בתחילה באיזה מקרה מדובר. לדוגמא: דלקת ריאות אצל ילדים נגרמת באחוז גבוה על ידי וירוסים, והטיפול האנטיביוטי אינו מסייע כלל לריפוי. בתחילת המחלה קשה לעיתים להבדיל על פי מצב הילד האם מדובר בזיהום ריאות של חיידק או וירוס. נהוג לטפל בילדים כאלו באנטיביוטיקה שכן הסיכון מזיהום חיידקי לא מטופל בריאות גבוה ועלול לגרום לסיבוכים. וירוסים מזהמים גם את האוזן התיכונה ודלקת האוזן התיכונה ("אוטיטיס") עשויה לנבוע מזיהום ויראלי ללא כל צורך בטיפול אנטיביוטי. הצורך בטיפול אנטיביוטי בזמן דלקת אזניים דורש, אם כך, שיקול דעת של הרופא המתרשם גם ממצבו הכללי של הילד מעבר לקיום דלקת.

ישנם מצבים בהם הטיפול האנטיביוטי ניתן על אף הסיכוי הגבוה שמדובר בזיהום לא חיידקי, וזאת עקב מצבו העדין של המטופל. דוגמא לכך הם תינוקות בחודש הראשון לחייהם המפתחים מחלת חום. בקרב ילדים אלו גבוה הסיכוי לזיהום ויראלי, אך אם יחלו במחלה חיידקית ישנו סיכוי גבוה שהדבר לא יתגלה בזמן, והסיכון מזיהום חיידקי בגיל זה גבוה (התינוקות הללו קטנים מדי מכדי שנוכל לזהות סימנים המבדילים בין מחלה ויראלית וחיידקית). על כן יטופלו תינוקות בגיל זה באנטיביוטיקה עד להוכחה שלא מדובר בזיהום חיידקי על ידי תרביות שונות.

כיצד קובעים באיזו תרופה אנטיביוטית לטפל באיזה מצב?

כאשר מחליטים על מתן אנטיביוטיקה יש להחליט קודם כל מהם החיידקים בהם אנו חושדים כמחוללי המחלה בילד. לא תמיד ברור הדבר, אך תמיד ישנו חשד בכיוון מסוים (על פי הניסיון שהצטבר עם השנים לגבי החיידקים הסבירים ביותר היכולים לגרום לזיהום מסוים). לדוגמא, החיידקים המזהמים את חלל האוזן התיכונה במהלך דלקת חריפה באוזן התיכונה ידועים. ילד הסובל מדלקת זו, סבירות גבוהה שאחד מהחיידקים הידועים הללו הוא הגורם למחלה, ועל כן יבחר המטפל תרופה אנטיביוטית הידועה כפוגעת בחיידק החשוד כגורם למחלה. כאשר ילד סובל מדלקת בדרכי השתן, תהיה התרופה ה"ראשונית" הנבחרת שונה, שכן החיידקים הידועים כגורמים למחלה זו שונים. התרופה הראשונית הניתנת בזמן מחלה תהיה זו שתוכל לכסות את מירב החיידקים העלולים להיות מעורבים בתהליך המחלה.

לעתים קרובות אין מזהים ספציפית את החיידק כנגדו אנו פועלים, ותגובת הגוף לטיפול התרופתי מאששת ההנחה שאכן טיפלנו בגורם הספציפי. ישנם מצבים בהם ישנה חשיבות בזיהוי מדויק של החיידק כנגדו אנו פועלים. מחלות שלא ברור האם הן ממקור חיידקי או ויראלי דורשות זיהוי חיידק על מנת להוכיח שאכן מדובר במחלה חיידקית. מחלות קשות דורשות זיהוי מדויק של החיידק על מנת שנוכל לפעול כנגדו על ידי תרופות ממוקדות היכולות לפגוע בו ספציפית.

הדרך הנפוצה לזיהוי חיידק היא על ידי תרבית - גידול החיידקים במעבדה לצורך זיהוי סופי. חומר החשוד כמזוהם (שתן, ליחה, דם, פצע בעור, צואה וכו') נדגם באדם החולה, ובאמצעות "הדגרה" של החומר במצע גידול ניתן לזהות לאחר תקופה מסויימת (בדרך כלל מספר ימים) צמיחה של מושבות חיידקים על מצע הגידול. מאחר ולכל חיידק יש מראה ואופי משלו, ניתן לזהות מהו החיידק המזהם את החומר. במחלות קשות אין זמן לעיתים להמתין עד שיצמחו מושבות חיידקים על מצע הגידול, ונעזרים במיקרוסקופ לצורך הסתכלות ישירה על החיידקים בחומר עצמו או בשיטות מולקולריות מורכבות יותר. כך ניתן לקבל תשובה מהירה יחסית לגבי החיידק הגורם למחלה.

לא כל חיידק המתגלה בגוף הינו חיידק המזהם את הגוף. גוף האדם נושא חיידקים רבים באופן קבוע, ורובם אינו גורם נזק אלא מהווה חלק קבוע באזורים שונים בגוף. העור, חלל הפה והאף, מערכת העיכול - כולם מכילים כמויות עצומות של חיידקים מזנים שונים, החיים בשלום עם גוף האדם. חלק ניכר מחיידקי מערכת העיכול מועילים לפעילות גוף האדם על ידי פירוק וסיוע בספיגת חומרים שונים במעיים. לחיידקים החיים באופן קבוע במעיים ישנה חשיבות גם במניעת התפתחות זני חיידקים מזיקים במעיים. כאשר דוגמים חומר לתרבית מתחשבים בקיום חיידקים כאלו ומחפשים חיידקים ספציפיים הידועים כמחוללי מחלה.

מעבר לעצם זיהוי החיידק, יכולה תרבית חיידקים לתת לרופא תשובות לגבי מידת רגישות החיידק לתרופות האנטיביוטיות השונות. אמנם, רגישות החיידקים לתרופות האנטיביוטיות ידועה באופן עקרוני, אך חיידקים מפתחים עמידות עם השנים לתרופות שונות, וכאשר המחלה קשה יש צורך לזהות במדויק מהן התרופות היכולות לחסל את החיידק ומהן התרופות כנגדן פיתח החיידק עמידות. לאחר זיהוי החיידק מתקבלת תשובה לגבי מידת רגישותו למגוון סוגי אנטיביוטיקה, ועל פי פרופיל הרגישות של החיידק ניתן לקבוע מהי האנטיביוטיקה שתילחם בזיהום בצורה הטובה ביותר.

לחלקו הראשון של המאמר לחצו כאן

לחלקו השלישי של המאמר לחצו כאן

לאתר "החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה" אותו עורך ד"ר מיכאל רוטשטיין לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר