פטריות או חיידקים? (או: מהי אנטיביוטיקה)

חומרים אנטיביוטיים ("אנטיביוטיקה" בתרגום מלאטינית: אנטי - נגד, ביו - חיים), הינם חומרים המיוצרים על ידי אורגניזמים ("יצורים") שונים (בדרך כלל פטריות או חיידקים) והיכולים למנוע גדילה והתרבות של חיידקים או אף להביא להכחדתם. במינונים המתאימים יכולים חומרים אלו לשמש כאמצעי יעיל בלוחמה בזיהומים חיידקיים.

ישנם סוגים שונים של חומרים אנטיביוטיים, וזנים רבים של חיידקים. לכל חומר אנטיביוטי צורת פעולה משל עצמו, וכל חומר פועל נגד סוגים מסוימים של חיידקים, וכנגד אחרים אינו פועל ("טווח פעולה" של התרופה האנטיביוטית). החומרים הראשונים בעלי פעילות אנטיביוטית שנתגלו היו תוצרי פעילות טבעית של אורגניזמים שונים. מהחומרים המקוריים, הטבעיים, פיתחו עם השנים נגזרות סינתטיות למחצה עם פעילות אנטיביוטית שונה, בהתאם לצורך.

כיום מגוון התרופות הינו גדול, עם יכולת טיפול במגוון חיידקים על פי הצורך. למרות היות האנטיביוטיקה אחת מהצלחות הרפואה המודרנית במאה העשרים, ישנן מגבלות לטיפול האנטיביוטי. יצירת זני חיידקים עמידים בעקבות חשיפה לא מבוקרת למגוון חומרים אנטיביוטיים ונטילת תרופות אנטיביוטיות שלא לצורך, הינם קשיים נפוצים הקשורים בשימוש לא מושכל בתרופות אלו. בקרב הציבור קיימת לעיתים הבנה לא מיטבית בכל הקשור בצורך (ולעיתים קרובות - שלא בצורך) בטיפול אנטיביוטי. ננסה כאן לענות על חלק מהשאלות הנפוצות הקשורות באנטיביוטיקה.

האם ישנם סוגים שונים של אנטיביוטיקה?

ישנן משפחות רבות של חומרים אנטיביוטיים, המחולקות על פי מקורן, צורת פעולתן ובעיקר על פי החיידקים נגדן הן פעילות. לכל תרופה אנטיביוטית יש "טווח פעולה" ידוע של חיידקים כנגדם היא אמורה לעבוד. טווח זה עלול להשתנות מדי פעם בהתאם להתפתחות עמידות של חיידקים לתרופות השונות.

המפורסמת ביותר היא תרופת הפניצילין, המיוצרת על ידי פטריית ה-Penicillum. הפניצילין ובני משפחתה (המוכרים בשמות המסחריים "רפאפן", "מוקסיפן", "אוגמנטין", "אורבנין" ועוד) פועלים על ידי גרימת הפרעה בבניית דופן החיידק. מאחר ומבנה הדופן ייחודי לחיידק ואינו קיים ביונקים, הרי שפעילות החומר היא רק כלפי החיידקים בעלי הדופן. עם השנים פיתחו חיידקים רבים עמידות כלפי מנגנון פעולת הפניצילין - הם מצליחים לייצר חלבון המפרק את החומר האנטיביוטי בזמן שמגיע אל הדופן. תרופות סינתטיות חדשות יחסית מכילות מרכיבים נוספים שנועדו להתגבר על קושי זה.

התרופות האנטיביוטיות ממשפחת ה"צפלוספורינים" מיוצרות מתוצרי פטרייה בשם Cephalosporium. הם מוכרים בשמות המסחריים "צפורל", "דורצף", "צפמזין", "זינאט", "סופרן", "רוצפין" ועוד. ישנן תרופות רבות ממשפחה זו, וטווח פעילותן רחב ומשתנה בין תרופה ותרופה. מבנה החומרים הללו ודרך פעילותם דומה לפעילות הפניצילינים, ואינדיקציות השימוש בשתי המשפחות זהות למדי. זו גם הסיבה שרגישות יתר לתרופות ממשפחת הפניצילין עלולה להתבטא גם ברגישות לבני משפחה נרחבת זו.

"אריטרומיצין", "אזיטרומיצין" ("אזניל") , קלריטרומיצין ("קלסיד") ו-"סטרפטומיצין" שייכים למשפחת החומרים המאקרולידיים. המקור הטבעי הראשוני לחומרים אנטיביוטיים אלו היו זנים שונים של החיידק דמוי פטריה הנקראתStreptomyces . פעילות חומרים אלו נעשית באמצעות פגיעה בייצור החלבונים בתא החיידק. תרופות אלו פופולריות ביותר שכן הן אינן מהוות סכנה לאדם הרגיש לפניצילינים, וכן ישנם חיידקים מסויימים הנפגעים רק על ידי קבוצה זו.

תרופות אנטיביוטיות נוספות מכילות חומרים על בסיס הסולפונאמידים, וידועות בציבור בשם הפופולארי "סולפה". התרופה נפוצה ביותר היא ה"רספרים", המכילה שני חומרים שונים המסייעים זה לזה בהכחדת חיידקים. התרופה יעילה מאד כנגד זיהומים מסוימים (בעיקר בדרכי השתן) אך אינה יכולה להינתן לילדים הרגישים למרכיב הסולפארי – בדרך כלל מדובר בילדים עם חסר באנזים ה- G6PD.

ישנן קבוצות שונות נוספות וסוגים רבים של תרופות, הניתנות במגוון מקרים. ראוי לציין שישנן תרופות שאין מקובל לטפל בהם בילדים עקב תופעות לוואי הקיימות בגילאים צעירים: תרופות ממשפחת הקווינולונים כגון "ציפרוקסין" או "טריביד" המקובלות במבוגרים, אינן ניתנות בדרך כלל לילדים מתחת לגיל 18, עקב חשש מהפרעה בייצור סחוס והפרעות גדילה הנוצרות עקב כך, למעט במקרים מיוחדים. כמו כן, תרופות כגון "טטראציקלין" או "מינוצין" אינן ניתנות בילדים מתחת לגיל שמונה, עקב הפרעות דנטאליות העלולות להתרחש אצל ילדים בגיל זה.

כיצד פועלת אנטיביוטיקה?

על מנת שתרופה אנטיביוטית תעבוד, עליה להגיע לאזור בו נמצאים חיידקים ולהיות במגע ישיר עם החיידקים בריכוז מתאים. התרופות האנטיביוטיות אינן מסתייעות במערכת החיסון הרגילה של האדם, אלא יכולות בעצמן להפריע להתרבות החיידקים בתנאי מעבדה, ואף להרוס את תאי החיידקים באמצעות פעילות ישירה על מגוון אתרי פעולה ב"גופו" של החיידק.

ישנן תרופות הפועלות על הדופן של החיידק, וישנן תרופות המונעות את חלוקת תאי החיידק. בזמן שהתרופה מפריעה לחיידק להתרבות, יכול הגוף להילחם בעצמו בחיידקים ולחסלם על ידי מערכת החיסון הרגילה של הגוף. תרופה אנטיביוטית תעבוד רק כנגד חיידק הרגיש לפעילות האנטיביוטיקה. ישנם חיידקים הרגישים לאנטיביוטיקה רק מריכוז מסוים ומעלה ועל כן אין זה מספיק שהאנטיביוטיקה תגיע אל מקום החיידקים - יש צורך שתהיה בריכוז מתאים באיזור לתקופה ממושכת.

דבר נוסף המשפיע על פעילות האנטיביוטיקה היא מידת "היעלמותה" מהגוף. כל חומר בגוף מסולק בסופו של דבר על ידי "מערכות הניקיון" של הגוף - הכבד והכליות. לכל תרופה ידוע כמה זמן תפעל בגוף לפני שריכוזה יירד, ועל כן יש צורך לתת את התרופה שוב ושוב בהפרשי זמן קבועים על מנת שהתרופה תעבוד. רוב התרופות ניתנות כשלוש פעמים ביום כדי לשמור על רמת פעילות נאותה, אך כיום קיימות תרופות רבות הניתנות פעמיים ואף פעם ביממה, וזאת על מנת להקל על הילדים (והוריהם). אם לא שומרים על קצב המתן או מפסיקים טיפול אנטיביוטי לפני שהוכחדה כל אוכלוסיית היעד של החיידקים, עלולה אוכלוסיית החיידקים להתרבות בזמן שריכוז האנטיביוטיקה יורד וליצור עמידות אוכלוסיית החיידקים בגוף כנגד התרופה.

האם יש אנטיביוטיקה "חזקה" ו "חלשה"?

המונח "חזק" או "חלש" שגור בפי הציבור בהתייחסות לאנטיביוטיקה. למעשה, אין הדבר כך. נכון יותר לומר שישנן תרופות בעלות טווח פעולה מצומצם, כנגד מספר קטן של סוגי חיידקים, ישנן תרופות בעלות טווח פעולה רחב, כנגד מגוון רחב של חיידקים, ישנן תרופות "מהדור הישן", נגדן פיתחו חיידקים רבים עמידות וישנן תרופות חדשות, להן עדיין אחוז החיידקים עם עמידות נמוך, ועל כן הסיכוי שיצליחו בהכחדת החיידק גבוהים. אין זה אומר שאנטיביוטיקה עם טווח מצומצם הינה "חלשה" יותר מזו של תרופה עם הטווח הנרחב.

כאשר מנסים להילחם בחיידק ספציפי, אין זה משנה האם האנטיביוטיקה אליה הוא רגיש טובה גם כנגד מספר גדול של סוגי חיידקים נוספים - גם זו עם הטווח הקטן אך היעיל כנגד החיידק וגם זו עם הטווח הרחב, יבצעו את העבודה באותה היעילות, בהתאם לרגישות החיידק לתרופות. נהפוך הוא, תמיד עדיף לטפל בחיידק ספציפי עם אנטיביוטיקה ספציפית לחיידק המטופל, אחרת נחשוף אוכלוסיית חיידקים אחרת לאנטיביוטיקה שלא לצורך, וניצור עמידות.

לחלקו השני של המאמר לחצו כאן

לאתר "החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה" אותו עורך ד"ר מיכאל רוטשטיין לחצו כאן

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר