זהירות, בשמים רעילים

אחד הכימיקלים השכיחים ביותר המשמשים להכנת בשמים הוא הטולואן, ממיס אורגני המופק מזפת, וידוע כחומר רעיל ומסוכן. בשנת 1991 ערכה הרשות להגנת הסביבה בארצות הברית סקר בשמים וממנו עלה כי הטולואן נמצא בכל אחת מדגימות הבושם שנאספו על ידי הרשות.

מדובר בחומר רעיל, הנמצא בשימוש גם במעבדות, בתעשייה הכימית, במדללי צבע ובדבקים. שאיפת מהחומר עשויה להקנות תחושה של ריחוף, ולמרבה הצער יש אנשים המשתמשים בו כסם הנלקח בצורת שאיפה ('הסנפה') ואף מתמכרים לו. בשימוש אינטנסיבי או ממושך בשאיפה עלולה להיגרם הרעלה קשה עם פגיעה מוחית, ואף מוות - בשל הפרעה בקצב הלב.

אם בושם מסוים גורם לך לכאב ראש, האם זה סימן שיש בו חומר שאת רגישה לו? כימיקלים עלולים לגרום לשינוי במטען החשמלי של המוח, ובעקבות זאת לכאבי ראש ולקוצר נשימה, בעיקר כאשר מדובר בשימוש ארוך טווח, וזאת אפילו כשהם מצויים בכמויות קטנות. אם בושם מסוים גורם לכאב ראש, רצוי להפסיק להשתמש בו.

יצרני הקוסמטיקה אינם מחויבים כיום להגדיר ממה מורכבים החומרים המבשמים הנמצאים בתמרוקים (הרישום על התמרוקים הוא תמציתי, כלומר "חומרי ריח"), מכיוון שחברות הקוסמטיקה טוענות שהגדרה מפורטת תחשוף סודות מקצועיים.

מדינות אחדות בעולם מבקשות לחוקק חוקים, שיחייבו את היצרנים להגדיר את הרכב חומרי הבישום. לצערנו, בשל מדיניות הפיקוח של משרד הבריאות קשה להניח שמגמה זו תאומץ בקרוב בישראל.

קוקטיל לגמרי לא בריא

כאילו אין די בחומרים החשודים כמסרטנים או גורמים לאלרגיות, מתברר שקיימת צרה שלישית - שילוב בין חומרים. ריאקציה כימית בתוך התכשיר עלולה ליצור קוקטיילים בעלי יכולת קטלנית.

אחת הריאקציות הידועות לנו, מתרחשת בין כימיקלים המכונים "אמינים משניים", ובין תוצרי חנקן ("ניטריטים" בלעז). הריאקציה יוצרת תרכובת מסוכנת ומסרטנת ביותר שמכונה "ניטרוזאמינים". למעשה, ניטרוזאמינים ידועים כמסרטנים העיקריים מבין החומרים שבסיגריות.

בישראל מתבססים הן על התקנים האמריקאים והן על האירופים, עובדה שעלולה לגרום באופן פרדוקסלי ל"נפילה בין הכיסאות": אין בארץ איסור על השימוש באמינים המשניים או על השימוש בכימיקלים יוצרי תוצרי חנקן, והתקנות אינן מציינות במפורש, אילו חומרים אסור להכניס יחד כדי להימנע מיצירת התרכובת המסרטנת. התוצאה: החומרים עדיין מצויים במגוון עצום של מוצרי קוסמטיקה, בחלק גדול מהם בצוותא, והאירוניה היא שלפעמים אפשר ללמוד על כך מהתווית עצמה.

העובדה שהעור אינו מהווה חיץ ואינו מונע מעבר של חומרים, הוכחה מזמן. יש יצרנים המשתמשים בחומרים בעלי חדירות גבוהה, שתפקידם לנקות את השומנים מעל פני העור. אלה חומרים מסיסים, שבשל חדירותם הגבוהה מצליחים לא רק לחדור בעצמם, אלא גם להוביל פנימה חומרים אחרים.

האם מידת החדירות משפיעה גם על האלרגיות? בנוגע לאלרגיות, הטיעון שהספיגה דרך העור איננה עמוקה ולכן אינה מסוכנת, אינו נכון. כדי לגרום לאלרגיה, מספיקה חדירה שטחית מאוד, משום שכל המנגנון הגורם לתגובת יתר חיסונית נמצא בחלקו העליון של העור. מובן שיש משמעות גם לכמות החומר שנספג.

אחת לכמה זמן בודק המשרד אם המוצרים של חברה מסוימת עומדים בתקן. האם נבדקים כל המותגים הנמכרים בישראל? בעת הגשת בקשה לרשיון מבוצעת בדיקה למוצר, הן אם מדובר בייצור מקומי והן אם ביבוא (הרשיון תקף לחמש שנים). כמו כן מבוצעות בדיקות מדגמיות, או בעת קבלת תלונה.

לחלקו הראשון של המאמר
לאתר של אלונה שכטר

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר