הפרעות ראיה בגיל הזהב - כל התופעות

חוש הראיה הוא אחד החושים החשובים ביותר בגיל הזהב - מרבית הפעולות בגיל זה מתבססת על השימוש בעיניים: לקריאה, לצפייה בטלויזיה, עבודה מול מחשב ועוד. לכן מוקדשת תשומת לב מיוחדת לשמירה על העיניים והטיפול במחלות וליקויי ראייה המתלווים לגיל זה.

לקוי הראיה הנפוץ ביותר בגיל המבוגר הוא ה"פרסביופיה" (זוקן ראיה). ברוב המקרים מתרחשת התופעה בשנות הארבעים לחיים ומעלה ומתאפיינת בחוסר יכולת לראות בברור מקרוב. התופעה נובעת מירידה בגמישות העדשה הטבעית של העין, הגורמת לירידה בכושר המיקוד בעצמים קרובים. התוצאה היא תחושת לחץ בעיניים לאחר קריאה למשל, המלווה בכאב ראש ואדמומיות העיניים. סימן מאפיין נוסף הוא שלאחר עבודת עיניים מרוכזת לטווח הקרוב, דרושה השהייה מסוימת בניסיון לחזור ולהתמקד בעצם רחוק יותר.

הפרעה זו הולכת וגוברת עם השנים, הרחקה הדרגתית של החומר הכתוב מהעין אינה מספקת וצריך להיעזר במשקפיים. זו היא תופעה שלא ניתנת למניעה ומהווה חלק טבעי של תהליך ההזדקנות. הטיפול המומלץ הוא משקפי קריאה המאפשרים ראיה מקרוב. למרות שקיימים משקפיים לקריאה ברשתות השיווק, רצוי להתאים את מספר המשקפיים (בפעם הראשונה לפחות) אצל אופטומטריסט או רופא עיניים.

לאנשים, שבנוסף לפרסביופיה לא רואים היטב למרחק, ניתן להתאים משקפיים בעלי מיקוד כפול (ביפוקליות) וכך לפתור אותם מלשאת שני זוגות של משקפיים. אפשרות נוספת לטיפול היא התאמת משקפיים רב מוקדיות (מולטיפוקליות) המאפשרות ראיה טובה גם למרחקי הביניים.

הסיבה העיקרית לירידה בראייה בגיל המבוגר הינה תופעת ה"ירוד" (קטרקטה). עם השנים מאבדת העדשה של העין את שקיפותה והופכת עכורה. עכירות זו ידועה בשם "ירוד" או "קטרקט". ירידה בחדות הראיה או באיכות הראיה באופן הדרגתי הוא הסימן השכיח ביותר להופעת המחלה. סימניה מופיעים בגילאים 50-70, כאשר לא ניתן לתקן את הירידה בחדות הראיה על ידי משקפיים. יש צורך בניתוח להסרת העדשה העכורה. רופא עיניים יכול לאבחן ירוד על ידי בדיקה פשוטה. השיטה המודרנית המקובלת נעשית דרך חתך קטן בקרנית, בעזרת גלי קול מרסקים ושואבים את גרעין העדשה ולבסוף משתילים עדשה מתקפלת מחומר אלסטי שקוף. שיטה זו נקראת פאקו אמולסיפיקציה.

מחלת עיניים האופיינית לגיל המבוגר היא ניוון של מרכז הראיה (AMD). זוהי מחלה ניוונית של הרשתית העלולה לגרום לפגיעה משמעותית בחדות הראיה במידה והיא מתקדמת. המחלה פוגעת בחלק המרכזי של הרשתית, מוקד הראיה, שהוא האזור שאחראי לפעולות התפקוד העיקריות כמו קריאה, נהיגה, זיהוי פנים וצפייה בטלויזיה. הצורה השכיחה, ה"יבשה", המופיעה ברוב המקרים, הינה הצורה הקלה ביותר.

אחד הסימנים האופיניים הוא הופעה של משקעים צהובים הנקראים דרוזן. הצורה השנייה של המחלה היא הצורה "הרטובה". צורה זו מתפתחת רק אצל 10 עד 15 אחוזים מהמקרים, אך היא אחראית ל-90 אחוזים ממקרי אובדן ראיה החמורים כתוצאה מנוון מרכז הראייה. הירידה בחדות הראיה יכולה להיות איטית (על פני מספר שנים), בעיקר בצורה היבשה, או מהירה (תוך שבועות או חודשים ספורים). הסימנים האופייניים הם עיוות התמונה וירידה בראיה. מחלה זו מאובחנת במסגרת ביקור שגרתי אצל רופא העיניים, ומטופלת בלייזר במידה וניתן.

שינויים בראיה בגיל המבוגר יכולים גם לנבוע ממחלות כלליות. זאת מכיוון שמחלות מסוימות כמו סוכרת, יתר לחץ דם ויתר כולסטרול משפיעים על כלי הדם בעין ובכך על הראיה. חולים סוכרתיים חייבים לערוך בדיקות עיניים תקופתיות כולל בדיקת קרקעית העין עם הרחבת האישונים על מנת לבדוק את הרשתית. בדיקה זו יכולה לאתר סימנים קלים של מחלות אלו ברשתית, ובעקבות כך לבצע טיפול מונע (בעזרת לייזר) שעשוי למנוע סיבוכים קשים.

לעיתים המקור לפגיעה בראיה התקינה נובע משינויים אנטומיים בצורת העיניים בגיל המבוגר, כגון צניחת עפעפיים. תהליך ההזדקנות גורם להיווצרות עודף עור רפוי ולהצטברות שומן בעפעפיים, בעיקר בצורת "שקיות". קפלים וקמטים נוצרים בגלל אובדן הגמישות של העור, רקמות החיבור והשרירים. לעיתים כתוצאה מהצטברות של עודף עור נוצר על העפעף העליון מעין וילון או מסך העלול להפריע לפעולתו. קשיים אלה ניתנים לפיתרון בניתוח להרמת העפעף ובשמירת העיניים פקוחות. הניתוח נועד להסיר את עודפי השומן והעור מהעפעף.

הפרעות נוספות הקשורות בעפעפיים הן דלקות כרוניות, הפרעות יובש וצריבה בעיניים. כל אלה מטופלים בדרך כלל בהצלחה על ידי טיפות עיניים. אל תהססו איפה, לכו לבדוק את עיניכם אצל רופא עיניים הקפידו לבצע בדיקה חוזרת מעת לעת, ושמרו על ראייתכם תקינה.

לאתר המרכז הרפואי רבין לחצו כאן



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר