דלקת אוזן תיכונה: גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

דלקת אוזניים היא אחת ממחלות הילדים הנפוצות ביותר, אך משום שלאוזן חלקים שונים, הדלקת יכולה להתפתח באזורים שונים של האוזן, אם באוזן החיצונית המכילה את האפרכסת ואת תעלת השמע החיצונית ואם באוזן התיכונה אשר מכילה את התופית ואת עצמימי השמע.

נוזלים באוזן התיכונה

דלקת אוזן תיכונה מתחילה לרוב כדלקת של חלל האף ולוע האף ומשם היא עשויה "לטפס" לכיוון האוזן. תפקידה של חצוצרת האף, אשר מחברת בין לוע האף לאוזן התיכונה, הוא להשוות בין הלחצים שבעולם החיצוני לבין האוזן התיכונה, פעולה הנעשית בפיהוק ובבליעה. נוסף על כך, חצוצרת האף מאפשרת ניקוז נוזלים המופרשים מהאוזן דרך קבע על ידי רירית האוזן התיכונה. כאשר מצוננים או מקוררים, הרירית שמרפדת את החצוצרה תופחת ומשבשבת את ניקוז הנוזלים מהאוזן התיכונה ומונעת כניסה של אוויר לתוכה. המחסור באוויר גורם ללחץ שלילי בחלל האוזן התיכונה אשר מוביל לירידה בשמיעה ולתחושת לחץ באוזניים. כאשר החצוצרה לא נפתחת, הנוזלים נותרים כלואים בחלל האוזן התיכונה וכאשר חיידקים מזהמים את הנוזלים, מתפתחת דלקת אוזן תיכונה חריפה.

התחלואות הנלוות השכיחות ביותר שגורמת לדלקת אוזן תיכונה חריפה הן צינון, שפעת ואלרגיה אשר מתאפיינות בגודש אפי, ומכאן מהירה הדרך לדלקת בחלל האף וכן הלאה. אצל ילדים מתחת לגיל 6, חצוצרת האוזן התיכונה צרה וקצרה ולכן כל דלקת המלווה בבצקת תוביל לחסימתה. כמו כן, בגילים אלה מערכת החיסון עוד לא מנוסה דיה ולכן ילדים סובלים יותר ממבוגרים מזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. משכך, רוב הילדים יחלו לפחות פעם אחת בדלקת אוזן תיכונה ולפחות פעם אחת עד גיל שנתיים יחלו בדלקת אוזן תיכונה חריפה. עם הגיל, מבנה הראש משתנה ואיתו גם המבנה של חצוצרת האוזן התיכונה, כך שפעולת ניקוז הנוזלים מהאוזן מתייעלת וכן מערכת החיסון מתחזקת, לאחר גיל 6 כמות הדלקות תלך ותפחת.

סובלים מדלקות אוזניים? היכנסו לפורומים:
פורום אף אוזן גרון
פורום אף אוזן גרון ילדים

סיבוכים של דלקת אוזן תיכונה

לעיתים דלקת אוזן תיכונה חריפה תחלוף מאליה גם ללא טיפול. נטילת אנטיביוטיקה היא הטיפול הבסיסי ביותר בדלקת אוזן תיכונה. הטיפול האנטיביוטי נדרש במקרים של חום גבוה, כאבים משמעותיים ודלקת דו-צדדית בילדים קטנים. החיידקים שגורמים לדלקת אוזן תיכונה חריפה הם לרוב Morexella Cattarhalis, Hemophilus Influenzae ו-Streptococcus Pneumoniae, שלושתם רגישים בדרך כלל למוקסיפן. בדלקות חוזרות נוטלים אוגמנטין, זינאט או רספרים. כדי להקל על הגודש באף ולהפחתת הבצקת בחצוצרה ניתן להשתמש באנטיהיסטמינים ובתרופות מפיגות גודש כגון כמו סינופד. מומלץ גם לשטוף את האף עם תרסיס מי מלח.

במקרים שבהם נראה כי התופית מאיימת להיקרע וכן כשיש צורך להוציא תרבית מהמוגלה כדי להתאים את הטיפול האנטיביוטי, מבצעים מירינגוטומיה – הליך שבו עושים חתך בתופית ומנקזים את האוזן התיכונה. ניקוז זה גם מקל על הכאבים הנלווים לדלקת. החתך מתאחה מעצמו בתוך כמה ימים.

ברוב המקרים, בטיפול נכון הדלקת תחלוף ללא סיבוכים. עם זאת, יש צורך בטיפול נוסף במקרים שבהם הדלקת חוזרת שוב ושוב, כאשר הדלקת אינה מחלימה או שהיא הובילה לבעיות כמו ירידה בשמיעה וקרע בתופית. נוסף על כך, ללא טיפול אנטיביוטי מתאים עלולים להתפתח סיבוכים חמורים ואף מסכני חיים.

דלקת אוזן תיכונה תפליטית

לעיתים מצטבר נוזל בחלל האוזן התיכונה שאינו מזדהם אך בהחלט עשוי להשפיע לרעה על השמיעה. התפתחות הדיבור חלה בשנותיו הראשונות של הילד, לכן ליקוי שמיעה משמעותי עלול לפגוע בהתפתחות זו. ברוב המקרים ליקוי השמיעה חולף מעצמו בתוך כמה שבועות מניקוז הנוזלים, אך יש ילדים הסובלים מהדלקת במשך חודשים ואפילו שנים, אצלם הירידה בשמיעה עלולה לשבש את ההתפתחות השפתית התקינה. נוסף להושבת הילד בקדמת הכיתה, משקמים את השמיעה בעזרת צינורית אוורור או בטיפול תרופתי. במקרים חריגים אפשר להיעזר במכשיר שמיעה.

מניעת דלקות חוזרות

הצעד החשוב ביותר במניעת חזרה של הדלקת הוא לפעול לפי פרוטוקול הטיפול שקבע הרופא, לאחר מכן אפשר להמשיך בטיפול מניעתי שבו נוטלים מינון נמוך של אנטיביוטיקה במשך שלושה חודשים. כמו כן, במסגרת שגרת החיסונים בישראל, הילדים מתחסנים נגד פנאומוקוק (פרבנר) והמופילוס, הוכח כי חיסון זה מפחית את תדירות הדלקת ואת הסיבוכים הנלווים לה.

אפשרות נוספת היא החדרת צינורית אוורור לתוך האוזן. הצינורית מאווררת את האוזן ומנקזת אותה מנוזלים. מכניסים את הצינורית דרך חתך בתופית והיא נשארת שם כשישה חודשים, הצינורית נפלטת באופן ספונטני והחתך מתאחה מעצמו. יש צינוריות שנותרות זמן ארוך יותר בתוך האוזן במקרים שבהם נראה שיהיה צורך בניקוז חוזר. לעתים הבעיה חולפת כשהצינורית עוד במקומה ולעתים יש צורך בכמה צינוריות עד שהילד מגיע לבגרות. בעוד אצל מבוגרים מחדירים את הצינורית באלחוש מקומי, ההחדרה אצל ילדים נעשית תחת הרדמה כללית אך ללא צורך באשפוז.

נוסף על כך, ניתן לטפל בדלקות חוזרות ובנוזלים באוזניים בעזרת טיפול בשקד השלישי. השקד השלישי הוא רקמה לימפתית המצויה בלוע האף. בעיקרו, השקד השלישי תורם למערכת החיסון, אך לעתים הוא הופך מוקד לזיהומים חוזרים וכאשר הוא מתנפח הוא חוסם את פתח החצוצרה של האוזן התיכונה. המאפיינים של התנפחות של השקד השלישי הם קשיים בנשימה אפית, נוזלים באוזניים, נזלת כרונית, נחירות ושינה בפה פתוח. אם הבעיה אינה מטופלת, היא עלולה לגרום לבעיות כמו שינוי מבנה הפנים ואף לעומס על הלב בעקבות דום נשימה בשינה. החל מגיל 5 או 6, השקד השלישי הולך וקטן, אך אצל ילדים קטנים יותר הסובלים מבעיות אלה יש לשקול ניתוח אדנואידקטומיה שבו כורתים את השקד השלישי. ההליך נעשה תחת הרדמה כללית והסיכונים הכרוכים בו כוללים דימום וגדילה חוזרת של רקמת השקד השלישי.

ד"ר עמית וולפוביץ – מומחה אף אוזן גרון וכירורגיית ראש צוואר



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר