כיצד המסכים פוגעים בילדים?

זמן מסך ממושך יכול להוביל לבעיות שונות בקרב ילדים כמו דיכוי הדמיון, עצלות, בדידות והשמנה. על ההורים ללמוד כיצד לאפשר לילדים ליהנות מהמסכים מבלי לגרום לנזקים התפתחותיים והתנהגותיים
ד``ר אילן בוש
| 053-4877783 | 06/02/2019 |
צפיות: 7,567
דירוג: 3.7 מתוך 13 הצבעות
התקבלו 13 דירוגים בציון ממוצע 3.7 מתוך 5
"זמן מסך" הוא מונח המתייחס לכמות הזמן שאנשים מקדישים לצפייה בטלוויזיה, למשחקי מחשב, לטלפון החכם, לקונסולות משחק ולמשחקי וידאו. לפי ארגון הבריאות העולמי, נכון לשנת 2012, כ-35% מהילדים והנוער בישראל שוהים מול מסך הטלוויזיה יותר מ-4 שעות ביום וכ-28% מהילדים והנוער בישראל משתמשים במחשב מעל 4 שעות בכל יום. מנתונים אלה עולה שישראל נמצאת במקום השני בעולם בהיקף זמן הצפייה בטלוויזיה ובמקום הראשון בהיקף השימוש במחשב.

למידע נוסף, היכנסו לפורום:
פורום ליקויי למידה, טיפול בקשיים רגשיים

טלוויזיה מעכבת את תהליך רכישת השפה

זמן מסך בכלל וצפייה בטלוויזיה בפרט פוגעים בתהליך רכישת השפה. מבדיקות MRI שנעשו על המוח נמצא כי צפייה בטלוויזיה במשך זמן ממושך משפיעה באופן שלילי על ההתפתחות של אזורים מסוימים באונה הפרונטלית של המוח, אלה האחראיים על היכולות הקוגניטיביות, וכן נמצא כי ישנו מתאם שלילי בין כמות הצפייה בטלוויזיה לבין יכולות קוגניטיביות. יתר על כן, חוקרים גילו כי ההתפתחות השפתית נמשכת זמן רב יותר בקרב פעוטות הצופים זמן רב בטלוויזיה. הסיבות לכך קשורות, בין היתר, לשפה הדלה המשודרת בטלוויזיה אשר כוללת אוצר מילים מצומצם. לעומת זאת, השפה בספרים מגוונת יותר ועל כן היא מעשירה את אוצר המילים של הפעוטות ומסייעת ליכולת שליפת המילים.

דמיון ומחשבות מהווים חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה של הילדים, הם הכרחיים להתמודדות עם חרדות, להקשבה לזלות, לסקרנות כלפי הסביבה, לפתרון בעיות ולחשיבה מעמיקה. כל אלה הכרחיים להעמקת האינטליגנציה של הילדים, הן מהפן הרגשי והן מהפן החברתי. על כן, ככל שילדים נמצאים זמן רב יותר מול המסך ולא מפתחים את דרכי התקשורת האישית, כך הם יותר מועדים לתחושת בדידות, לחרדות ולדיכאון.

מסכים משבשים את יכולת הריכוז

הילד שצופה בטלוויזיה מאמין כי מה שהוא רואה זה העולם האמיתי וכך הוא לומד על יחסי חברות בין אנשים. המחשב, האינטרנט והרשתות החברתיות החליפו את הצורך במפגש פנים מול פנים והמעגלים החברתיים הולכים וקטנים. ילדים חושבים שיש להם עשרות אם לא מאות חברים בעולם הווירטואלי כשלמעשה הם לא פגשו אף אחד מהם בחיים האמיתיים.

התכנים בטלוויזיה ובאינטרנט מהירים, זמינים, מרגשים, מגרים ולעתים קרובות גם קיצוניים. ילדים עוד לא סיימו את תהליך ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית, ועל כן אין להם די כלים לעיבוד נכון של התכנים שאליהם הם נחשפים, אין להם את היכולת לסנן את התכנים שמתאימים להם והם לא מסוגלים להבין את התוכן בהקשר רחב. כל אלה מובילים לעומס חושי ורגשי אשר אליו נלווים מתח, תסכול ודאגה אשר עלולים לבוא במחיר רגשי ובריאותי.

אם לא די בכך, המסכים מסיחים את הדעת ומשבשים את יכולת הריכוז. קצב ההתרחשויות בסדרות הופך מהיר יותר ויותר, יש צורך לזפזפ לבדוק מה משודר בערוצים אחרים והשילוב של טאבלטים וטלפונים חכמים מוביל לסף גירוי משתנה ולחוסר יכולת מיקוד, בד בבד מתחזק הקושי לדחיית סיפוקים. מחד גיסא, ההתנהגות היא פאסיבית שבה הצופה אינו יוזם דבר מעצמו, ומאידך גיסא, ישנה תחושה מתמדת של חוסר סיפוק. הם רוצים לקבל הכל ברגע אחד, ממש כמו שהם יכולים לעבור ערוץ בלחיצה אחת.

ממחקרים עולה כי נוסף לעיכוב בהתפתחות השפה ולחוסר דחיית סיפוקים, זמן מסך ממושך יכול לגרום לבעיות נוספות, כמו התנהגות אלימה, חוסר יצירתיות, קשיי השתלבות במסגרות חינוכיות וחברתיות והתנהגות שאינה תואמת את הגיל כמו עישון סיגריות, צריכת סמים והתנהגות מינית מוקדמת. כמו כן, ישנן השפעות פיזיולוגיות כמו עלייה במשקל ופגיעה בראייה.

חשיפה לתכנים אלימים מעודדת התנהגות אלימה

בעבר, נטו ללכת אחר תאוריית הקתרזיס הטוענת כי צפייה בתכנים אלימים מסייעת לפרוק מתחים וגורמת לתחושת זיכוך, כך שהיא למעשה מפחיתה את הדחפים האלימים. כיום הסברה הרווחת היא שההפך הוא הנכון. לפי תאוריית הלמידה של הפסיכולוג אלברט בנדורה, התנהגות אלימה מתפתחת בעקבות תהליכי הזדהות וחיקוי התנהגות. על כן, החשיפה לתכנים אלימים מעודדת את הילדים להתנהג באופן דומה.

החשיפה לתכנים אלימים בטלוויזיה, בסרטים ובמשחקי המחשב מלמדת שאפשר לפתור סכסוכים בעזרת אלימות. נוסף על כך, בשל ההזדהות שנוצרת עם הדמויות, המעשים האלימים נתפסים כמוצדקים. בעוד בגילאים צעירים, הילדים חושבים שההתנהגות שהם רואים על המסכים משקפת את המציאות, בגילאים בוגרים יותר, הילדים מחקים את ההתנהגות המזיקה, כמו התנהגות מינית מתירנית וצריכת אלכוהול.

התרבות הקיימת כיום היא חושית-ויזואלית, הדמיון הוא חלק בלתי נפרד מפעילות הנפש והוא חיוני לחשיבה יצירתית הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים, אך הצפייה הפסיבית פוגעת ביכולת זו והיא מעודדת עצלות פנימית. המסכים לא עתידים להיעלם מהעולם בזמן הקרוב והמשיכה של הילדים אליהם לא תיעלם גם כן. אין צורך להחרים את המסכים, אלא להשתמש בהם באופן מבוקר ומושכל –

הגבלת גיל – לפי איגוד הרופאים האמריקני, מומלץ שילדים מתחת לגיל שנתיים כלל לא ייחשפו למסכים. בגילאים אלה השליטה נמצאת לחלוטין בידי ההורים.

הגבלת זמן מסך – אין להכניס מסכים לחדר הילדים, נוכחות של מחשב וטלוויזיה בחדר תגביר את זמן הצפייה והשימוש בהם. כלל זה תקף גם על טלפונים חכמים, גם שימוש בטלפון שלא לצורך שיחה נחשב לזמן מסך.
טלפון טיפש – יש לדחות את הקץ ככל הניתן ולתת לילד טלפון טיפש שאין בו גישה לאינטרנט.

כללי צפייה – יש להגדיר זמנים קבועים שבהם אפשר ואי אפשר להשתמש במסכים השונים, למשל לא צופים בטלוויזיה ולא משתמשים בטלפון בזמן האוכל, לא ניגשים למחשב לפני שמסיימים את שיעורי הבית ולא נרדמים מול הטלוויזיה.

צפייה משותפת – לצפייה משותפת של ההורים עם הילדים יש שני יתרונות מהותיים – הן זמן איכות משפחתי ויצירת עניין משותף והן שליטה על התכנים הנצפים, כך אפשר להראות לילד כיצד ליהנות מהטלוויזיה באופן מושכל.

מציאת חלופות – על ההורים למצוא פעילות אלטרנטיבית למסכים ולהציג אותה לילדים בצורה אטרקטיבית. הפעילות יכולה להיות קריאה, יצירה, ספורט או כל דבר אחר שהילד מביע בו עניין.

דוגמה אישית – במודע ושלא במודע, הילדים מחקים את ההתנהגות של ההורים. אם ההורה לא רוצה שהילד יהיה כל היום מול המסך, ההורה צריך להוות דוגמה אישית ולא לבלות כל היום מול הטלוויזיה או לשחק בטלפון החכם.

ד"ר אילן בוש – פסיכיאטר ילדים בכיר

דרג עד כמה מאמר זה עזר לך

עזר מאד

עזר

טוב

עזר קצת

לא עזר


* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר

לקביעת תור עם ד"ר אילן בוש
פסיכיאטר ילדים בכיר. מומחה בפסיכיאטריה ילדים ונוער, הפרעות קשב וריכוז, מתן ייעוץ פסיכולוגי, פסיכותרפיה, אוטיזם, גיל ההתבגרות, הפרעות חרדה, הגיל הרך