התפתחות הבנים מול הבנות

בנים ובנות מקבלים יחס שונה מהוריהם ומסביבתם כבר מגיל צעיר. מחקרים מוכיחים כי סוכני החברות הראשונים והשניוניים: הורים, מטפלות וגננות, מקדישים יותר זמן לתקשורת מילולית עם בנות החל מינקות ולאורך תקופת הגיל הרך, בעוד שאת הבנים מעודדים לפעול ולשחק משחקים יותר נמרצים ואלימים.

המשחק בגיל הרך מהווה, עבור הילדים, אמצעי להפנמת מיומנויות ודרכי התנהגות שיאפיינו את התנהגותם כבוגרים. בנים נוטים למשחק בסגנון אלים יותר, תחרותי ובוטה בעוד שבנות מעדיפות, על פי רוב, סגנון עדין יותר, אינטימי ופנימי, כגון משחק במשפחה ובית.

בנות, לעומת זאת, משתדלות לפתור ויכוחים וחיכוכים על ידי דיון, גישור והסברה, מאידך הבנים נוטים לנסות ולפקד על חבריהם, תוך יצירת היררכיה חברתית. דפוסי החשיבה וההתנהגות שילדים רוכשים ומפתחים בגיל הרך משפיעים על התנהגותם בעתיד.

מסגרת החינוך הקדם יסודית מפגישה ילדים בני גילאים שונים משני המינים בעלי רקע שונה ותורמת לחינוכם, לקידומם וליצירת קשרים ביניהם, אך בתוך כל זאת מסתתרים מסרים סמויים המחנכים לתפקידים מגדריים, שכן מוסדות החינוך והמוסדות האמונים עליהם לפיקוח, שתפקידם להכין את הילדים לקראת מפגש עם סביבה חברתית רחבה יותר, עוסקים גם בהדגשת הבדלים מגדריים.

מאמר זה סוקר מספר מאמרים ומחקרים העוסקים בקיומם של הבדלים בין המגדרים השונים בגיל הרך, תוך התייחסות למספר נקודות למחשבה: האם נכון להגדיר לילדים מהו משחק של בנים ומהו משחק של בנות? והאם קיים משחק מגדרי? מדוע זוכים בנים ובנות להתייחסות שונה בכל הנוגע לפעילות גופנית? מדוע בנות מתבקשות לוותר לבנים בכל הנוגע להתנהגות חברתית ולפעילות משחקית ולנהוג איפוק ובנים לא?

ללמוד מהחבר'ה

עד גיל שלוש לומד הילד ומפנים הבדלים בין המינים וסביב גיל זה מתחיל הילד להבדיל בין המינים, תוך שעל פי רוב יחפוץ לחבור לילדים בני מינו. הילד לומד מבני מינו על גופו ועל דרך ההתנהגות המצופה ממנו ומחקה את חבריו, אגב כך מתפתחות בו התנהגויות מגדריות. ההבדלים בין המגדרים יבואו לידי ביטוי בעיקר במישורים הבאים:

ביגוד. בנים לובשים על פי רוב צבעי כחול, שחור וירוק. בנות לובשות בין היתר בגדים בצבע ורוד, שבנים לרוב אינם לובשים וכן שמלות, חצאיות, גרבונים וגם עונדות בשערן סיכות, קוקיות, גומיות ועוד.

מגע והבעה פיזיים של הילדים. בנים בדרך כלל נוטים לפעילות פיזית פעלתנית המערבת מגע רב בין המשתתפים בה. גם בנות נוטות למגע אולם במידה פחותה מעט מזו של הבנים. עוד נמצא כי בעוד שמגע בחבר מאותה קבוצת המין בדרך כלל היה חיובי (מעודד המשך משחק יחד), מגע עם חבר מקבוצת המין השנייה היה בדרך כלל שלילי (אלימות פיזית או מילולית).

התייחסות מילולית ופיזית של אנשי המקצוע (גננות, סייעות, מדריכים) לילדים. אנשי מקצוע לעיתים נדרשים ליצור מגע פיזי עם הילדים על מנת להסב את תשומת לבם, כדי להנחותם או בכדי למנוע פגיעות, למשל: טפיחה על השכם, אחיזה ביד הילד, ואף סיבוב פני הילד אל המבוגר בכדי להוביל להקשבה. מגע פיזי נוצר על פי רוב עם בנים, בעוד שעם בנות הקשר הוא בדרך כלל מילולי בלבד.

עוד נמצא כי בנים מקבלים הוראות הנוגעות להתנהגות גופנית יותר מבנות אולם מצייתים פחות. אפשר כי יחס זה בין כמות ההוראות ליישומן נובע מהעובדה כי חלק מההוראות חזרו על עצמן בשל אי ציות להוראה.

פניה לבנים בדרך כלל העלתה דרישה להפסקת התנהגות מבלי שתהיה חלופה ראויה, בעוד שפנייה לבנות מלווה בדרך כלל בהצעה חלופית , כגון: "שבי שם", "התעלמי", "דברי במקום לצעוק". עובדות אלו מותירות לבנים מרחב פעולה יחסית גבוה בכל הנוגע לשימוש בגופם, בעוד שבנות מוגבלות למגוון אפשרויות מצומצם יותר.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר