לבנות או לא לבנות?

בניית ציפורניים הומצאה לפני שנים רבות על ידי רופא שיניים שחשב שאם החומר האקרילי טוב לשיניים - אז למה לא לנסות לבנות ממנו ציפורניים. בעקבות זאת הוא החל לבצע ניסיונות על ציפורניה של אשתו.

הסתבר שלאקריל יש כושר הצמדות לציפורן ושהוא נותן שכבה של חוזק לציפורן הטבעית. בהמשך התחילו לחפש דרכים להאריך את הציפורן. היום, אחרי עשרות שנים של מחקרים וניסיונות, פותחו שיטות רבות לבניית ציפורניים.

בניית ציפורניים מתאימה לכל אישה שרוצה להיראות קצת יותר מטופחת. ואין כמו יד של אישה מסודרת עם לק ואולי אפילו קישוט. למרות כל הסיפורים, בניית ציפורניים מתאימה גם לנשים שלא אוהבות לבלות במטבח, אבל באותה מידה לנשים חובבות בישולים ושאר עבודות הבית.

חומרים כימיים כמו אקונומיקה ושאר חומרי הניקוי הנפוצים אינם מזיקים לציפורניים בנויות כפי שהם מזיקים לעור הידיים. זאת סיבה מספיק טובה שבגללה מומלץ לכל אישה לעבוד בבית עם כפפות - ולא מהסיבה שהבנייה תיהרס.

בניית ציפורניים מתאימה גם לנשים וגם לגברים שכוססים ציפורניים, ומהווה פיתרון למראה הלא אסתטי של ציפורן כסוסה ודרך להיגמל מנוהג זה.

כיצד מתבצעת פעולת בניית הציפורניים?

חשוב מאוד לציין שבניה חייבת להיעשות על ידי טכנאית ציפורניים מוסמכת, אשר למדה את המקצוע באופן מסודר. יש בנמצא היום הרבה "טכנאיות" שהחליטו על דעת עצמן להתעסק בתחום. התוצאות עשויות לבא לידי ביטוי בבניה לא יפה, ציפורניים לא חזקות ובכלל לבעיות בציפורן הטבעית, כל זאת בגלל המחסור בידע התיאורטי.

עם התחלת הטיפול, על הטכנאית לבצע חיטוי לידיים בעזרת חומר מחטא. בהמשך, הטכנאית תשייף בעדינות את משטח הציפורן הטבעית ממש מעט, לא יותר ממה שנעשה במניקור רגיל.

השלב הבא הוא הדבקת ציפורן מפלסטיק (טיפס) שנותנת בעצם את האורך הרצוי ומהווה מעין תבנית לבניית הציפורן. בשלב זה הטכנאית תשייף את קו החיבור שבין הציפורן הטבעית לבין הטיפס.

הטכנאית תתייעץ עם הלקוחה בנושא האורך והצורה הרצויה ללקוחה. ניתן לבנות ציפורן בכל אורך רצוי ובכל צורה - מעיגול למרובע או אפילו צורת מניפה המתרחבת בקצה. בהתחלה רצוי לבנות ציפורניים לא ארוכות מידי, על מנת שהלקוחה תוכל להתרגל לציפורניים. הציפורניים גדלות ואם היא תחליט לא לקצר בהמשך, הם יתארכו לה.

הנחת החומר. שיטת האקריל הותיקה. שיטה שבה מעורבב נוזל האקריל עם אבקת האקריל, כאשר את התוצאה מורחים על הציפורן בעזרת מכחול. שיטה זו נפוצה מאוד בארצות הברית ואירופה במיוחד.

קיימים הרבה מיתוסים לגבי שיטה זו, נטען שהיא מזיקה ואף מסרטנת, בגלל הריח החזק של הנוזל. אין מחקרים שהוכיחו דבר זה והשיטה נפוצה בכל העולם. אפשר לציין שטכנאי שיניים בונים מחומר זה שיניים שנמצאות אצל חלק מאיתנו בפה.

שיטת הטבילה. ידועה גם בשם טבילה במשי. שיטה שבה מורחים שכבה של דבק על הציפורן ולאחר מכן טובלים את הציפורן באבקת האקריל ואלרח מכן מתיזים מייבש דבק על מנת ליבש את הכול.

ג'ל. חומר זה מגיע כג'ל ונמרח על הציפורן בעזרת מכחול. לאחר מכן יש ליבשו במנורת אולטרה ויאולט.

שיטת המשי או הפייבר. שיטה שבה מניחים פיסת בד משי או פייבר על הציפורן ואותה מכסים בשכבות של דבק.

קיימות שיטות נוספות בשמות שונים, אך למעשה, הכל מבוסס על השיטות המפורטות מעלה ומהוות מן ערבוב של השיטות האלה.

<-@-a href=Prices.aspx id=tip_button>לקבלת הצעת מחיר לבניית ציפורניים
לאחר סיום הנחת החומר, הטכנאית תבצע שיוף נוסף בכדי להחליק את החומר וליצור ציפורן חלקה ומבריקה. הציפורן, במידה והיא בנויה טוב, צריכה להראות כמו ציפורן טבעית. ניתן למרוח בשלב זה כל סוג של לק. מפרנץ' אדום ועד לאין סוף קישוטים.

לאחר שלושה שבועות יש לחזור לטכנאית על מנת שהיא תבצע מילוי בחלק האחורי של הציפורן, כל זאת וזה בגלל שהציפורן גודלת ונוצר רווח. אם לא יבוצע המילוי, הציפורן עלולה להישבר ומים עלולים לחדור מתחת לבניה.

חשוב לציין כי בכל עת ניתן להוריד את הבניה ולחזור למצב הקודם של ציפורן טבעית ובריאה. המיתוס המוכר שבניית ציפורניים גורמת לפטריות בציפורניים אינו נכון. רוב הפטריות נגרמות בגלל הדבקויות.

כתמים ירוקים שאולי ראיתם על ציפורן בנויה הם לא יותר מכתמים שנוצרו כתוצאה ממים שחדרו מתחת לבניה, בגלל בניה לא נכונה או בגלל הזנחה של בניית ציפורניים. כתמים אלו לא מופיעים במידה והבניה עשויה כמו שצריך ויש להקפיד להגיע לטיפול בזמן. במקרה ונוצר כתם כזה, ניתן להסירו על ידי שיוף.

לאתר של מרב צרפתי



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר