לקות בזיכרון והילד חווה כשלון? לא בהכרח

פעמים רבות ילדים מפתחים סלידה ממקצוע כזה או אחר. זה יכול להיות מקצוע אחד, או כמה. לצד הסלידה מתחילה גם ההימנעות מהגעה לשיעור בטענות שונות, כמו: "כואבת לי הבטן, אני לא מרגיש טוב" ותמיד זה קורה כאשר "במקרה" באותו היום יש את המקצוע השנוא עליהם. לרוב זה בגלל קושי בהתמודדות עם החומר הנלמד, כישלונות חוזרים ונשנים או מורה לא נחמדה במיוחד, או שילוב שלהם.

הכירו את אגם בת ה-10, תלמידת כיתה ה'. אגם לא סובלת (במילים עדינות) את מקצוע המתמטיקה. מכיתה ד' היא מקבלת ציונים נמוכים מאוד. על מנת למנוע מאגם את אי הנעימות בקבלת ציון נמוך, אין המורה מציינת את גובה הציון, אלא רושמת "חזרי על החומר הנלמד". כשזה קורה, אגם יודעת שהיא נכשלה, שוב.

למידע נוסף בנושא ילדים הכנסו לפורומים:
פורום התפתחות הילד, התפתחות ילדים
פורום נוירולוגיה ילדים
פורום ניתוחי ילדים, כירורגית ילדים
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום רפואת ילדים, מחלות ילדים

מזה כשנה אגם הולכת להוראה מתקנת במתמטיקה פעם בשבוע ומקבלת בנוסף לכך שעה פרטנית מבית הספר. כל פעם שיש להגיש שיעורי בית במקצוע המתמטיקה, אגם מתחילה לריב עם אחיה הקטן, רק כדי להתחמק מלעשות שיעורי בית. שבועיים לפני המבחן האחרון, אגם למדה כרגיל למבחן. כל יומיים מעט ובמקביל המשיכה לקבל חיזוקים מבית הספר והוראה מתקנת פעם בשבוע. הציון שקיבלה במבחן הוא "חזרי על החומר הנלמד". אגם מאוד התאכזבה, שוב.

ההורים מבחינתם הגיבו באופן הבא: "לא למדת מספיק, היית יכולה יותר. אין טעם למורה פרטית עם ציונים כאלה. לקראת המבחן הבא אין חברות, אין חוגים – את תשבי ותלמדי! את לא משקיעה מספיק! תראי את החברות שלך. לאחיך גם קשה והוא מקבל ציון עובר לפחות" ועוד משפטי "עידוד" מסוג זה.
ואגם התעקשה להביע את עמדתה: "ניסיתי...כן למדתי! אני שונאת מתמטיקה. טוב, תפסיקו את המורה הפרטית, מה אכפת לי", והייאוש מתחיל לחלחל.

תוצאות השיחה (אם אפשר לקרוא לזה שיחה), בין אגם להוריה היו כעס רב משני הצדדים אחד על השני, בנוסף חיזוק התסכול שבכישלון החוזר במבחן, שום התקדמות ביחס למקצוע המתמטיקה ורוב הסיכויים שאגם תגביר את שנאתה למקצוע זה.

לאחר אבחון אגם אובחנה כבעלת לקות בזיכרון לטווח הקצר והארוך. היא צריכה לשנן הרבה מאוד פעמים את החומר הנלמד על מנת שתזכור אותו ולהשתמש במחשבון (מה שאגם לא הסכימה, כי זו "בושה" שרק היא צריכה מחשבון) וגם זה לא תמיד יעזור.

עכשיו, בואו נכיר את אגם ממקום אחר:

אגם בת ה-10 רוקדת בלהקת ריקוד. הוצע לאגם להתחרות בתחרות שהאקדמיה לבלט האמריקאי עורכת אחת לשנה. אגם לא הכי אוהבת בלט קלאסי וגם לא ממש טובה בזה. היא מתחברת יותר למחול מודרני והיפ הופ, ולמרות זאת החליטה שהיא הולכת לתחרות. אגם התאמנה במשך חודשיים, כ-3 שעות שלושה ימים בשבוע. בשבועיים שלפני התחרות התאמנה בין 3-4 שעות ביום! ובכל פעם עם חיוך כי הצליחה לשפר עוד ועוד את ביצועיה. אגם זכתה במדליית כסף עם שני ציוני שבח והייתה מאושרת. כמו כן אגם זכרה את כל הצעדים והאלמנטים הנדרשים.

אז כיצד העידוד על הישגיה בעולם המחול יעזור לאגם להתקדם במקצוע המתמטיקה?

ראשית יש לעודד אותה על הדרך שעשתה במחול: על כך שהיא מגדירה מטרה, היא הולכת עליה
עד הסוף, על כך שלא ויתרה גם כאשר רגליה כאבו, כאשר הייתה עייפה (מקביל ל"כואבת לי היד אחרי 2 תרגילים במתמטיקה). על כך שידעה שעליה לשנן מספר רב של פעמים את תרגילי הבלט כדי שתזכור בשעת לחץ – בעת התחרות – ועל כך שעשתה זאת כמה שעות ביום. נשקף לה כמה היא נראית מאושרת ושמחה, כמה היא גאה לענוד את המדליה לבית הספר ולספר לכולם על הציונים לשבח שקיבלה.

שנית, נעביר לה מסר לגבי חשיבות מקצוע המתמטיקה והגבול שמציבים לה ההורים, על כך שזהו מקצוע ליבה ובכל מקום שתרצה להירשם ללימודים, זה יהיה מקצוע חובה, על כך שיש לה את היכולת השכלית ללמוד את המקצוע, על כך שאנחנו (ההורים) מאמינים בה.

שלישית, נשאל את אגם, כיצד לדעתה תוכל להשתפר במתמטיקה כפי שעשתה במחול? רוב הסיכויים שאגם יודעת בראשה את התשובות. המטרה ההורית היא להוציא את הידע למעשה לפועל. אחרי שנשאל שאלות מכוונות (לא שאלות חקירה, אלא שאלות מכוונות בלבד), כמו: האם לדעתך יהיה נכון שתקדישי יותר זמן ללמוד המתמטיקה? מתי בשבוע (ימים ושעות – ניהול זמן) תוכלי לעשות זאת? האם ניתן לרשום זאת במקום כלשהו שלא תשכחי? יש משהו שאת צריכה מאיתנו, ההורים, שיעזור לך? האם עכשיו את מאמינה שגם אם משהו הולך קשה ולא מוותרים ומתעקשים, אפשר להצליח?

לכתבות נוספות בנושא ילדים:
אוטיזם - מ-א' ועד ת'
איבחון לקויות למידה אצל ילדים
10 דרכים לגדל ילדים אינטליגנטים
האם ילדים באמת מאושרים יותר?
אבחון אובדן שמיעה אצל ילדים

אגם כיום בכיתה ו' ואת הדרך שעשתה מציינת מורתה לחשבון שהיא גם מחנכת הכיתה – "פשוט מהפך מקצה לקצה, אכפת לה, היא משקיעה ומשתמשת בכלים שניתנו לה (מחשבון, כרטיסי ניווט) ועובדת". אגם שיפרה את ציוניה לממוצע 80.

מומלץ להורים ללמד את הילדים להעתיק מכל הצלחה בתחום אחד את הכוחות והיכולת, ו"להדביק" לתחום בו קיים אתגר. בדיוק כפי שהוריה של אגם עשו מתחום המחול ללמודי המתמטיקה.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר