נישואים לבנים: כשבני זוג לא עושים סקס

המקום:

קליניקה לטיפול מיני

המשתתפים:

זוג נשוי ומטפל מיני

המטופל:

"אנחנו בני 34 ו-37 נשואים כמעט 7 שנים, והחלטנו להביא ילד לעולם".

המטפל:

"יפה מצידכם, אך אם יש לכם בעיית פוריות, אז אני לא הכתובת".

המטופלת:

"אנחנו לא יודעים אם יש לנו בעיית פוריות, מאחר ואנחנו לא מקיימים יחסי מין, לכן בנו אליך".

אכן, לא שיגרתי, ולא רווח. מתברר כי כ-5% מבין הזוגות הנשואים (סטטיסטיקה עולמית), לא קיימו יחסי מין עם בני זוגם, וחלקם אף לא עם בני זוג אחרים בעבר. זוגות אלו נמצאים עדיין בבתוליהם. מיעוטם קיימו יחסי מין בעבר והתאכזבו מאוד. רובם היו רוצים לשנות את הסטטוס, אך משום מה הם אינם יודעים כיצד להתמודד עם הבעיה, ברוב המקרים מתוך חשש והיעדר בטחון עצמי בהקשר זה (גברים לרוב). מיעוטם מנציחים את הסטאטוס מתוך בחירה חופשית. התופעה קרויה בשפה העממית בשם "נישואים לבנים". השם נגזר, מן הסתם, מצבעה הלבן של שמלת "הכלה הבתולה" שמסמלת תמימות ובתוליות. אני אתמקד בעיקר במקרים הללו, אבל לא רק בהם, אתייחס אף לאפשרויות אחרות, שבהן בני זוג דווקא היו רוצים לקיים יחסי מין, אך הם אינם יכולים, או שאינם יודעים כיצד לעשות זאת.

למידע נוסף בנושא מין וזוגיות היכנסו לפורומים:
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום מין וסקסולוגיה
פורום סקס ויחסים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

מה עשוי להביא בני זוג להחלטה להימנע מיחסי מין באופן גורף?

שהרי זאת החלטה הנוגדת את המשיכה המינית, את התשוקה המינית, את הצורך הטבעי לקיום יחסי מין וכמובן את הדחף להתרבות. להלן מספר סיבות אפשריות המסבירות את הוויתור על יחסי המין.

1. חרדה פסיכוסקסולוגית של בת הזוג הקרוייה - ואגיניזמוס (עווית הנרתיק). החרדה מתאפיינת בפחד שאינו ניתן לשליטה מעצם הרעיון לחדירה לגופן, שרירי הנרתיק מתכווצים באופן לא רצוני ואינם מאפשרים חדירה. אף על פי שניתן להחדיר בכוח ובשימוש עם ג'ל ואגינלי, נשים הסובלות מהתופעה לא יאפשרו נסיון זה. אמרה לי פעם מטופלת: "האם אתה מוכן שיכניסו לך אצבע לתוך העין? כך אני מרגישה בהקשר זה".

בני זוג במצבים הללו פותרים לעצמם את בעיית הסיפוק המיני בעיקר בעזרת מין אוראלי, דיגיטאלי, ואנאלי. עד שמתעורר הצורך בהבאת ילדים לעולם. לעיתים הם מתפשרים על הפרייה חוץ גופית. מחקרים הראו שהחרדה מפני החדירה עשויה להעלם באופן טבעי לאחר הריון ולידה ראשונה.
גם כאבים חדירתיים מסיבות אחרות כגון: ווסטאבוליטיס, ציסטות למיניהן, יובש נרתיקי ועוד עלולים לגרום לנשים לפתח חרדות מפני הכאבים שבחדירה. כל הבעיות הללו ניתנות לריפוי כמעט מלא.


2. הסכמה הדדית של שני בני הזוג שיחסי מין הם תופעה "בזויה" על פי אמונתם, או על פי עיקרי הכת שהם משתייכים אליה, הדוגלת בהתנזרות מיחסי מין.

3. בני זוג שמראש לא היתה ביניהם כימיה ומשיכה מינית, ובנוסף הם גם בעלי אנרגיה מינית ירודה, הם הפכו לבני זוג, ואולי אף נישאו מתוך ההבנה וההסכמה בהקשר זה. לעיתים רחוקות כאשר היצר גובר, הם מסתפקים באוננות, או באוננות הדדית זה לזה, ואפילו ביחסי מין לצורך הפרייה בלבד.

4. נישואים בגיל הזהב (במקרים רבים אלמנים ואלמנות בבתי אבות), שלא תמיד הם נטולי תשוקה מינית, אך לשני הצדדים ידועות המגבלות או העדר היכולות (לדוגמה בני זוג המרותקים לכסאות גלגלים). מאידך מרביתם אכן נטולים תשוקה מינית, אך הצורך בחברה, והפחד מהבדידות הם הקובעים.

5. נכים צעירים (פצועי מלחמות או תאונות דרכים) המשותקים בפלג גופם התחתון, עם מגבלות מוטוריות, שאינם נטולי תחושה ותשוקה, המעוניינים למסד את הקשר בנישואים, ובכך להבטיח לעצמם תמיכה, חברה, ילדים, ואף יחסי מין (ואפילו חדירתיים) ובתנאי שלפחות אחד מהם אינו משותק מוטורית בפלג הגוף התחתון. זאת ועוד, אפילו אם שני בני הזוג על כסאות גלגלים, ישנן דרכים חלופיות להבאתם לסיפוקם המיני.

6. נישואים בין גבר לאשה הומוסקסואלים (לעיתים כהגנה על עצמם מחשיפה לציבור). הם רוכשים זה לזה ידידות וחיבה אמיתיים, ללא משיכה מינית וללא יחסי מין, אך עם רצון עז להביא ילד לעולם, כבר הזכרתי שהשיטה היא באמצעות הפריה חוץ גופית. מאידך, אם שניהם דו-מיניים, או לפחות אחד מהם (רצוי שהגבר יהיה דו-מיני בעבור הזקפה), הרי שאין צורך באמצעים אחרים.

7. בני זוג הנשואים למעלה מ-30 שנים המשעממים זה את זה, לעיתים אף עוינים זה כלפי זה מה גם שזאת תקופה שאשה נכנסת לתקופת המעבר שלה, ולעיתים הפרשות ההורמונים המיניים שלה הן נמוכות, על כן היא חסרת תשוקה. לעיתים רחוקות יש לחלק מהגברים הללו יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים, מהסוג הקרוי "תמיכה" כאשר מצבם הכלכלי מאפשר להם.

האם זה יד המקרה ששני בני זוג בעלי דעות וצרכים דומים (למעשה העדר צרכים), נפגשים ומתמזגים הדדית ולעיתים אף ממסדים את הקשר בנישואים? הפגישה היא מקרית כמובן, אך לאחר ההזדהות והזהות בצרכים שלהם, או בהעדרם, הם דבקים זה בזה, ומממשים אותם על פי הבנתם ותחושותיהם.

<@ --- IMG_2 --- @>

כיצד ניתן לשנות את התמונה?

המקרה של הוואגיניזמוס הוא הפתיר ביותר, שכן דרך טיפול והדרכה של מטפל מיני, בשיתוף פעולה של המטופלת, הבעיה לרוב נפתרת.
הרצון להביא ילד לעולם (אצל אלו שעדיין נחשבים כצעירים), הוא מרכיב חשוב בשיקולים. מצב זה מאפיין בני זוג הומוסקסואליים מאותו המגדר, ואפילו ממגדרים מנוגדים. ושוב, דרך הפרייה חוץ גופית.
שינוי בסיסי בחשיבה ורצון להתנסות במין, בעיקר אצל הבתוליים.
בלתי אפשרי לגרום לבני זוג שמשתייכים לכת, או שעצם יחסיהם בזויים בעיניהם, לחזור בהם מהחלטתם.
במקרים של נכים משותקים בגפיים התחתונות, הבעיה נתנת לפתרון (אפילו אצל הגברים), אם יש להם תחושות עצביות מעבר לאיבוד היכולות המוטוריות.
בני זוג הנשואים למעלה מ-30 שנים, שאינם יכולים להתקרב זה לזו, מוצאים לעיתים פתרונות "יצירתיים", לאו דווקא עם בני/בנות הזוג שלהם, אלא מה שקרוי "חילופי זוגות".

לכתבות נוספות בנושא מין:
מין: בעלי פלרטטן בלתי נלאה
מין ולבריאות - עוד סיבות לקפוץ למיטה
מין: המרדף המסוכן אחרי ריגוש מיני
אישתי שונאת סקס: חשק מיני ירוד אצל נשים
משיכה מינית - איבודה, השבתה ושיקומה

מחקרים מראים כי העשור שבין 60 ל-70 הוא עשור ההזדקנות במהלכו יש להשלים עם תפקוד מיני ירוד, או לוותר עליו כליל. ניתן לתגבר את התשוקה המינית שאבדה אצל אלו שמעוניינים בכך בשני המגדרים, דרך תגבור הריגוש המיני, ובמקביל בעזרת תוספת של הורמוני המין (בעיקר בעזרת ההורמון טסטוסטרון), טיפול הורמונלי באופן הזה עשוי להתאים אך ורק לאלו שאין להם הפרשה הורמונלית מספקת. לנשים מוצעים אביזרי מין מתוחכמים התורמים את חלקם לחגיגה המחודשת.

לסיכום, פרט לשני המקרים של תיעוב יחסי המין, או במקרים של הומוסקסואליים (שיש להם את ההעדפות המיניות שלהם), אין כמעט מצב בו לא ניתן להחזיר את ההנאות ממין ואת הסיפוק המיני, לאלו שמעוניינים בהם.

רוטרי יששכר סקסולוג ומטפל זוגי 03-5353464

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר