על זוגיות בימי מלחמה

ימי מלחמה הינם ימים מיוחדים. בימי מלחמה, בני זוג (צעירים בדרך-כלל) נפרדים זמנית, כאשר הגברים מגויסים. לעיתים הם חוזרים (חלקם אינם חוזרים), לעיתים הם חוזרים פצועים, או נכים, חלקם עם הלם קרב, חלקם חוזרים בריאים גופנית אך עם צלקות נפשיות. אצל רובם החיים חוזרים למסלול, כפי שהיו בעבר (לכאורה).

למידע נוסף בנושא זוגיות בימי מלחמה היכנסו לפורומים:
פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום סקס ויחסים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

בימי מלחמה ניתן לראות הקצנת רגשות בין בני הזוג, בוודאי בין אלו שמערכת היחסים שלהם טובה אך הפלא ופלא ישנה אפילו הטבה בין בני זוג שזוגיותם קלוקלת, ואפיל ובין אלו שעמדו על סף פרידה. כאשר הגבר המגויס, עומד על סף הדלת, הקיטבג ביד, בת הזוג מביטה בו ואז למרות שתכננו להיפרד ריגשותיה גואים, הם מתחבקים "שמור על עצמך" היא אומרת לו, עיניה מצועפות, ודמעה מנצנצת בזוית עינה. הוא חושב: "אם אחזור הביתה הכל יהיה אחרת". כמה סרטים כאלו ראינו?

מדוע זה קורה? מה גורם לאנשים לשינוי כה משמעותי בריגשותיהם בתקופות מלחמה?

ימי מלחמה הם ימי מתח, בעיקר כאשר גם העורף נפגע. מזעזע לחשוב מה היה קורה אצלנו במבצע "עמוד ענן", אימלא היירוטים של "כיפת ברזל". כאשר בן הזוג מגויס לא ניתן לקיים זוגיות בפועל, על כן, אני אתייחס בכתבה זו למערכת זוגית, כאשר שני בני הזוג נמצאים בבית.

בימי מלחמה אנחנו אומרים לעצמנו שאם הכל יחלוף בשלום נהיה טובים יותר זה לזו, נתאפק יותר, כל הסכסוכים הקטנים מתגמדים לפתע, הם אינם חשובים עוד, רק שזה יעבור בשלום. ואז להפתעתנו, אנו מבדילים בין עיקר לטפל. מדוע זה קורה לנו? בימי מלחמה אנו נמצאים בסטרס וחרדה, כלומר פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם וכמובן הפרשת הורמוני הסטרס, כגון: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס של כל מערכות האורגניזמים להתמודד עם סכנה קיומית.


אנשים שנמצאים במצבי סטרס מרגישים צורך להשתמש באמצעים מקלים, וללא משים הם גורמים לעצמם נזק מצטבר. יש המעשנים באופן מופרז, אוכלים בהגזמה (למרות שאינם רעבים), משתמשים באלכוהול ובקפה באופן מופרז וכמובן בתרופות הרגעה. הסכנה הקיומית גורמת להם להתקרבות הדדית, לחפש חמימות בזוגיות, שכן תחושת החמימות הנובעת מההתקרבות מקהה את התחושות של הסכנה הקיומית.

יחסי מין יכולים להסיח את הדעת ממצב הסטרס (תלוי ברמת הסטרס). לעיתים נתקלתי במצבים, שבני זוג שמערכת היחסים ביניהם היתה צעד אחד לפני ההיפרדות הודיעו שישקלו פעם נוספת, או לפחות יעכבו את הליכי ההיפרדות. האם זה מקרה שלאחר כ 9-10 חודשים לערך, לאחר סיום המלחמה, אנו נתקלים בתופעה הקרויה: "בייבי בום"? זה בכלל איננו מקרה, התופעה מוכרת במקומות רבים בעולם בתקופות שלאחר סכנה קיומית.

זאת ועוד, טיפלתי אף בבני זוג שהיו להם רומנים מהצד עד שלפתע גילו זה את זה, והופתעו לטובה ממה שגילו ואפילו סלחו הדדית. לשאלתי, הכיצד? התשובה היתה "היינו כה עסוקים בעניני עבודה, ובעניינים ה'אחרים', עד שאפילו לא טרחנו לגלות זה את זה, כיום, הבנו וסלחנו".

האם הגילויים הללו והזוגיות החדשה והמתגמלת תחזיק מעמד אף לאחר סיומם של ימי המלחמה?

לא בטוח, על-פי הסטאטיסטיקה כ-30% מבני הזוג אכן ישמרו על זוגיותם המחודשת. שאלת המפתח היא לכמה זמן? מבחינתי 10 שנים של זוגיות טובה (ואפילו פחות) הם השג מעולה. לגבי היתר שהיו בזוגיות גרועה והתקרבו זה לזה (בתקופה של ימי המלחמה), הם כנראה יחזרו לסורם, או להיפרדותם (שתכננו) עם תום ימי המלחמה.

לא אתעלם מעובדה שקיים גם מצב הפוך, מדובר בבני זוג שלפני ימי המלחמה זוגיותם היתה נסבלת ודווקא בימי המלחמה עם כל המתח והסטרס הם איבדו את סבלנותם ההדדית וכל מיני "שדים" יצאו מהם, התנהגויות שהפתיעו לרעה את זולתם, ואפילו את עצמם. הם במיעוט יחסי כ- 15% מבני הזוג בלבד, אך לא ניתן להתעלם מהם. ברצוני להדגיש שאותן התנהגויות קלוקלות (עקב הסטרס), אינן בהכרח של שני בני הזוג בעת ובעונה אחת, די בכך שאחד מהם יתנהג באופן בלתי צפוי (כלומר- בגסות, בפראות, באלימות), ואז הוא מוציא מהצד השני תגובות קשות שמפתיעות אף אותו.

מה ניתן ללמוד מכל האמור לעיל?

בני האדם נחושבים ל"חיה" חברתית. חיות חברתיות בטבע (בדדרך-כלל מרבית החיות הצמחוניות (הנטרפות על-ידי אוכלי הבשר), חיות בעדרים במספרים גדולים, ובזכות מספרן הגדול הן מצליחות לפתח טכניקות של הגנה עצמית (אצלן כל הימים, מרגע לידתן, ועד שיטרפו לבסוף, הם ימי מלחמה, או השרדות). חיות אלו מתקרבות זו לזו כאשר הן חשות שהן עומדות בפני סכנת טורפים. ישנן חיות חברתיות החיות בלהקות אף אצל הטורפים כגון: אריות, צבועים, זאבים וכו. אף הן מתקרבות בשעת סכנה, או צייד.

<@ --- IMG_2 --- @>
בני האדם הם המין החברותי ביותר החי על פני האדמה. מאידך, הוא מסוגל להיות בעיתות של מלחמה המין האכזרי ביותר בעיקר כשמדובר על עם אחר. רק בימי מלחמה ניתן לראות את ההבדלים הללו בין העמים. מי יותר אכזר ומי פחות.

האם נערך מחקר על הקשר בין אכזריות של עם כלפי עם אחר בימי מלחמה, לבין זוגיותם הפרטית של בני הזוג השייכים לעם זה או אחר? האם המנצחים זוגיותם היתה טובה יותר? או אולי אצל המנוצחים היתה התקרבות בזוגיות? לא ידוע לי על מחקר מעין זה. מאידך, כל אחד יכול לנחש על הקשר, על-פי ידיעותיו, או תחושות הבטן שלו.

לכתבות נוספות בנושא מין, יחסים וזוגיות:
סקס + אורגזמה = בריאות ואריכות ימים
מבצע עמוד ענן: האם ה"בייבי בום" בדרך?
המרדף אחרי אורגזמה: קשיים ופתרונות
חושבים על חתונה? אל תחשבו לגור יחד לפני
האף יודע? הקשר בין משיכה מינית לריח

לסיכום אומר כך: רובנו מתקרבים ותומכים זה בזה בעת מלחמה, סכנה, איום קיומי וכו. אף אלו שלא היו קרובים, או אפילו היו אדישים, או עוינים, עשויים להתקרב זה לזה בחפשם אחר החמימות המנחמת של הקירבה. מיעוטנו לא יעשו כן, ואף יחריפו את היחסים. אני רוצה לקוות שקוראי שייכים (לפחות במקרה), זה לרוב התומך, האמפטי ,והמתקרב.

רוטרי יששכר סקסולוג ומטפל זוגי 03-5353464

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר