האם ניתן לתקן מערכת יחסים אלימה?

המתייעץ:
"אני בן 39, נשוי+3, מצבנו הכלכלי הוא למעלה מסביר, אנו משתייכים לעשירון העליון. בשנתיים שלוש האחרונות, הפכנו להיות אויבים מרים, עם כל הכרוך בכך וכל ה'גועל נפש'. לפני כן, בעבר, המצב היה סביר, הייתה בינינו אהבה והבענו חום וחיבה אחד לשנייה. אך משהו רע מאוד קרה בפרק הזמן הזה.

האירועים שעליהם אני מבקש להתייעץ אתך, משוייכים על פי הסטיגמה, לגברים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה. גם אני חשבתי כך, לפעמים אני מרגיש כאילו שוכנים בי שני אנשים, בעלי אופי שונה.

כאשר אני מאבד את הבלמים (בגללה), אני גולש לאלימות מילולית (ולא רק) ברוב המקרים כלפי אשתי, ולפעמים גם מול הילדים, בעיקר כאשר נדמה לי שהם תופסים את הצד שלה, או שהם מתחצפים אלי. לאחר שזה מסתיים, ואני מתעשת, אני כל כך מצטער על מעשיי, אני מבקש סליחה ממנה ומהילדים, קונה מתנות, מה לא? (אחד הילדים אמר שזה כיף אם אבא כועס ומרביץ, כי לאחר מכן יש יופי של מתנות ובילויים). אני חושש מאוד שהילדים יפנימו את דפוס הפעולה הזה, וגם הם יהיו אלימים כמוני בזוגיותם העתידית.

למידע נוסף בנושא יחסים, מין, זוגיות היכנסו לפורומים:
פורום אלימות במשפחה
פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום סקס ויחסים
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

זה מתחיל מדברים קטנים שהיא מרגיזה אותי, בדיוק אותם דברים שאמרתי לה מיליון פעמים - אל תעשי. לדוגמה: מטריף אותי השיחות האינסופיות שלה בטלפון עם החברות הרדודות שלה. שעה של קשקוש, זה ממוצע רגיל. או שהיא קונה דברים מיותרים, רק בשביל לספר לחברות שלה ולגרום לקנאתן.

דוגמה נוספת: יש לה בבית יותר מ-30 זוגות נעליים שברובם היא לא השתמשה מעולם. כבר לא איכפת לי מהנעליים, אך כשאני מעיר לה, ובעדינות, באמת, התשובות שלה זה מה שמשגע אותי. כאילו היא עושה את זה בכוונה בשביל לעצבן אותי, כאילו היא מחפשת את האלימות מצידי (או שאני משוגע, וזה רק נדמה לי).

ואז היא מתחילה להתגרות בי - 'מה תעשה לי' היא אומרת לי. אז אני דוחף אותה קצת, לזה היא מחכה. היא מתנפלת עליי עם ציפורניים שלופות, וצורחת בקול רם: 'הוא מכה אותי... ילדים בואו להציל את אמא'. אני מנסה לסתום לה את הפה, שלא ישמעו הילדים והשכנים, ואז היא נושכת לי את האצבעות. באותו רגע אני סוטר לה, ככל שהיא צורחת יותר, אני מרגיש שאני נעשה אלים יותר. ככל שהיא צורחת ומתפרעת כך גובר זעמי וגם צעקותיה, היא מצידה מנסה להשיב לי בכל חפץ שיש בסביבתה, לאחרונה חטפתי בקבוק קולה בראש.

אני כועס עליה ועליי שבגללה אני הופך לאלים (בעבר מעולם לא הרמתי את ידי על בן אדם, בתור ילד התכתשתי, אך מעולם לא נקטתי באלימות נגד בנות או נשים). מספר פעמים היא הזמינה משטרה, הם ראו את הסימנים שהיו עליה וישבתי חודש בבית המעצר. נשפטתי, קיבלתי על תנאי. הפרתי את התנאי. נעצרתי, והפעם ישבתי שישה חודשים בכלא.

השתחררתי. כיום אני חודשיים לאחר השחרור. אני מנוע מלהתקרב לביתי. אני ישן בחנות שלי (יש לי עסק משפחתי גדול). הילדים מגיעים אליי. לי אסור להתקרב לביתנו. אני כיום במצב כזה, שאם רק מתחשק לה להזמין משטרה אז קודם כל יעצרו אותי, ורק אז יבררו אם הייתה לה סיבה מוצדקת לתלונה.

היא ממשיכה להציק לי. היא באה לחנות ואומרת לי: 'עכשיו אתה פודל, אני קובעת לך את החיים, אני אבזבז כמה שארצה, אם תעשה משהו שירגיז אותי, והופ... אתה בקלבוש'. אני מרגיש שאפילו ילדיי כבר אינם מעריכים אותי יותר, את האבא שלהם, למעשה אני רואה את הזלזול שלהם בעיניים. היא אמרה לי שאם רק אחשוב על גירושים היא תצרח, ואני שוב אעצר.

היא אומרת לי שזה המצב האהוב עליה, שיש לה מספיק כסף, והיא יכולה לקנות ולדבר כמה שהיא רוצה, ואף אחד לא יגיד לה מה לעשות, אז למה לה להתגרש.

אני מרגיש לכוד. אני שבאתי ממשפחה טובה ושורשית, 'מלח הארץ', אני מאויים לשבת שוב בבית הסוהר, אם לא אתנהג כפי שהיא רוצה. אני חייב לציין, שמאז שיצאתי מבית הכלא, איבדתי לחלוטין את המשיכה המינית אליה (אע"פ שאני יודע שהיא נראית מעולה), למעשה אני לא סובל אותה, ואומר לה שלעולם לא אתקרב אליה, אני סבור שחלק מההתנהגות שלה כלפי היא סוג של נקמנות על ההתעלמות שלי ממנה.

ברור לי שאתה צריך לשמוע את שני הצדדים במהלך הייעוץ. אני מצפה, ובוודאי מקווה, שתוציא אותי מהמלכוד שנקלעתי אליו. כלומר תשכנע אותה להתגרש, או לחילופין (מה שאני לא מאמין שאפשרי), לתקן לנו את הזוגיות שלנו, כך שאוכל לגור בביתנו עם זוגיות סבירה מצד שנינו. ואולי (הלוואי), שאף תחזור לי התשוקה אליה. אגב, להפתעתי (וגם לשמחתי), היא מסכימה לעבור טיפול זוגי. ואולי זו ההזדמנות האחרונה שלנו. מה דעתך?"

היועץ משיב:
על פי תיאור העניינים, ובהנחה שאתה מדייק, יש בסיפורך מספר קטעים המאפיינים 'גברים אלימים'.
אלו הם:
1. "היא יודעת שזה מוציא אותי מהדעת... והיא עושה את זה בכוונה".
2."כאשר הילדים תופסים את הצד שלה...גם הם חוטפים".
3."ככל שאני מכה אותה... כך גובר זעמי, ואני מכה אותה חזק יותר".
4."לאחר מכן אני מצטער, אני מבקש סליחה ומפצה".

מאידך אצל רוב הגברים האלימים קיימים אף הקטעים הנוספים הבאים:
1. "היא מסרבת ליחסי מין כאשר אני רוצה".
2. "הבית לא נקי ומסודר כפי שאני דורש"
3. "היא עונה לי בחוצפה".
4. "היא מדברת וצוחקת עם גברים אחרים, כאשר אנו יוצאים לאירוע, או לבילוי".

"על פניו, המצב שלך הוא בלתי אפשרי, מאידך אתה צודק שללא שיחה עם בת הזוג ומצוקותיה, לא ניתן יהיה לקבוע עמדה ולהחליט מהם סיכוייך לצאת מהמלכוד שנקלעת אליו ביחסים עם בת הזוג שלך.
ברור לך היום (אני מקווה), שהאלימות שנקטת בה מול אשתך, היא זו שהביאה אותך לכל הצרות שפקדו אותך בהמשך, זה בכלל לא מעניין שהיא היתה הטריגר להתנהגותך. האיסור על אלימות הוא מוחלט.

לו היו לך אז כלים להתנהגות במצבי לחץ, לא היית חווה את החוויות הקשות שחווית. אין לי כל ספק שעליך לרכוש כלים חדשים, כגון: בלמים, ניסוחים מילוליים, תגובות, שליטה בכעסים וטכניקות חדשות להתמודדות במצבי לחץ, שנגרמים מהאינטראקציה שבינך לבין אשתך.

רכישת הכלים והשימוש בהם, הם רק השלב הראשון למניעת ההיסחפות להתנהגות אלימה על כל צורותיה וגווניה. למרות הכל, לא אתעלם שהתנהגותה של בת הזוג כלפיך, מהווה טריגר עבורך, ומערערת את יכולתך ליציבות ולמשמעת עצמית.

בדבריך אני מוצא שתי אמירות חשובות: האחת שלילית (עם סיכוי חיובי לפתרון), השניה בהחלט חיובית (עם סיכוי מסוים לקלקול).

אתה טוען שלאחר שיצאת מבית הכלא איבדת את המשיכה המינית לאשתך, אך מודע לכך שהיא נראית מעולה, המודעות הזאת עשוייה לתרום לקשר מחודש ביניכם (לידיעתך, ניתן אפילו להגביר את המשיכה המינית אליה, בטכניקות שאינך מכיר), כל זאת בהנחה שנחליט על טיפול זוגי.
<@ --- IMG_2 --- @>
העובדה שהיא מסכימה לטיפול זוגי, פירושו שהיא מכירה בכך שגם עליה חלים כללים חדשים להתנהגות שונה משנהגה בעבר. הכי חשוב הוא שהיא תשתדרג בהתנהגותה ותשתמש בכלים החדשים שאני אקנה לה במהלך הטיפול.

אם אלו יהיו פני הדברים, לא רק שתצא מהמלכוד. אף קיימת אפשרות (שבשלב הזה היא נמוכה עדיין) למערכת יחסים זוגית שכמוה לא חוויתם בעבר. מאידך, אם במהלך הטיפול יתברר לי ששניכם, או אפילו רק אחד מכם, אינו מבצע את המטלות שהטלתי עליכם, ואף ממשיכים להתנהג בדפוסי העבר או אז לא יוותר לי אלא להציע לכם היפרדות! ואני אגשר ביניכם להיפרדות מהירה, עם מינימום של פגיעות הדדיות וחיסכון כספי ניכר. החשוב ביותר הוא לחסוך מילדיכם את עוגמת הנפש, הצער והכאב, שהם חלק בלתי נפרד מהגירושים של ההורים".

מספר ימים לאחר שהמתייעץ חזר לביתו, פנתה אליי אשתו וביקשה להיפגש.

המתייעצת:
"אני בת 35 נשואה לבעלי כ-10 שנים. נישאתי לו מתוך אהבה רבה. עם השנים התפתחנו לכיוונים שונים. הוא משקיע המון בעסק המשפחתי, ובאמת יש לנו חיים ברמה גבוהה, ואני עסקתי בעיקר בגידול הילדים, טיפוחם, חוגים, וכו'.

בשנתיים האחרונות הוא כל כך מעצבן אותי עם הדרישות שלו, חוסר הסובלנות, הצעקות שלו, ולבסוף האלימות המילולית והגופנית, ההרגשה היא - שהוא המלך, ואני השפחה שלו. אז נכון שאני מתמרדת, אני מתגרה בו, אני נוקמת, וגם מחזירה. אני לא גאה בהתנהגות שלי.

אך זה שהוא ישב 6 חודשים בבית הסוהר - זה הגיע לו, הוא למד לקח, אני מקווה. אני לא יודעת מה הוא חושב עלי, אבל כל השנים הללו הייתי נאמנה לו (אע"פ שגברים מתחילים איתי כל הזמן). יותר מזה, אני אפילו נמשכת אליו, בשנה האחרונה לפני שהוא ישב בכלא, הוא לא התקרב אלי, חרף כל בקשותיי, הרגשתי כל כך מושפלת. אז פיציתי את עצמי בבזבוזים, על מנת שהוא יתעורר. במקום זה חטפתי השפלות, בוז, ולבסוף גם מכות. אני מוכנה לעשות כל דבר, באמת, על מנת שזוגיותנו תשתפר. למרות הכל אני אוהבת אותו.

כתבות נוספות בנושא מין, יחסים וזוגיות:
מישהו ראה את נקודת הג'י שלי?
8 טיפים להתחיל את החיים לאחר גירושין
זוגיות: 15 סודות שכל אישה צריכה לדעת
מין: חמשת הפטישים המיניים הכי נפוצים
זוגיות: "בעלי הוא פלרטטן בלתי נלאה"

היועץ:
"בני הזוג הגיעו אלי לפגישות טיפוליות לסרוגין, כל אחד בגפו. במהלך הטיפול יצאו מהם 'אמיתות', תחת טכניקת ה'דמיון המודרך' (שאפילו הם הופתעו מקיומן). הם קיבלו וביצעו את מרבית המטלות שהוטלו עליהם.

בן הזוג השתמש בכלים של 'התמתנות והפגת כעסים', ובת הזוג בטכניקה של 'אי בחירת העלבון'. הוא חיזר אחריה, היא השיבה לו בהתחשבות בצרכיו ובמחוות של אהבה. הילדים למדו מהם ושמחו בשל האווירה החדשה ששררה בביתם.

הם מקיימים יחסי מין, ונהנים הרבה יותר משנהנו בעבר. הטיפול הסתיים לאחר כשישה חודשים.
לסיום הטיפול הם נתנו לעצמם מתנה ונסעו עם הילדים לטיול בארה"ב. הטיול הוכתר כהצלחה. ההצלחה, לשמחתי ולשמחתם, היתה רבה יותר משחשבתי מלכתחילה, ובוודאי יותר משהם האמינו.

מאז המקרה חלפו שנתיים, אנחנו נפגשים פעם בחודשיים לתחזוקה שוטפת. החשוב ביותר הוא שהם למדו כיצד מטפלים ופותרים סכסוכים ומשברים - ביישוב דעת, וללא התסכולים והמרמורים שהביאו אותם בעבר לאשר הביאו.

הזוג הזה היה מועמד להיפרדות, לנקמנות הדדית, ולשנאה, במשך כל ימי חייהם העתידיים, אלמלא השינוי המשמעותי בדפוסי התנהגותם שחל בהם. הצלחתם יכולה להשרות תקווה לבני זוג אשר סבורים שהמצב הוא גרוע כל כך שכבר אין כל תקווה. ואני אומר: "כל עוד שיש חיים, יש גם תקווה".



* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר