יחסים: כיצד מתמודדים עם התמכרות למין?

המתייעצת:

"אני בת 31+2, נשואה 8 שנים, אני מחבבת את בעלי, הוא לא בחור רע, מאידך, לילדיי אני חשה חום ואהבה גדולה. אין לי תלונות על חיי, מצבי הכלכלי מעולה, ילדי מקבלים חינוך טוב והחיים טובים. פרט לדבר אחד שאיתו אני מתמודדת כמעט מדי יום ביומו, ואני כבר מותשת, גמורה, לא יכולה יותר לסבול. אני מתכוונת לחיי המין שלי.

יש לי זיכרון רחוק. אני רואה את עצמי בטרם נישואי כאשה יפה וצעירה שאוהבת סקס, נהנית מריגושים מיניים, מחפשת את קרבתם של גברים צעירים, נהנית מחיזוריהם, ואפילו מענגת את עצמי מפעם לפעם להשלמת צרכי המיניים. אפילו עם בעלי בתחילת הדרך ובהמשך, הסקס היה מעולה, עד לאחר הלידה הראשונה.

למידע נוסף בנושא מין, זוגיות ויחסים:
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום מין וסקסולוגיה
פורום מיניות האישה, מין נשי
פורום סקס ויחסים
פורום פרידות, גירושין, בגידות

כיום אני כבר עייפה מלהתחמק מיחסי מין, וכשאני כבר מתרצה זה על מנת להשיג 'שקט תעשייתי', שכן זו דרכו להירגע ולהירדם (לאחר שבא על סיפוקו), אז יוצא כל הטוב שבו, הנדיבות, והרצון להשקיע בבית ובבני המשפחה. מאידך, אם זה לא מתבצע, הוא מסתובב למחרת עם פרצוף חמוץ, יושב בהפגנתיות עם העיתון, או מול הטלוויזיה, לא עונה לשואלים אותו, לאף אחד. בקיצור מאותת ומשדר לכולם, נא לא להתקרב אלי, אני לא כאן, בשביל אף אחד.

ניתן להבין מדבריי שאני לא נהנית מיחסי מין בחברתו, ובוודאי שאיני נמשכת אליו מינית, ליתר דיוק אני ממש סובלת מהם. לצערי אין לי בכלל תשוקה מינית, הכל כבוי, הוא כיבה אותי לא רק עבורו, אלא בכלל, אני אפילו לא מסוגלת לגעת בעצמי (פעילות מינית שאהבתי במיוחד). כאמור אין בי שום צורך לגירוי, איני אוהבת את ה"משחק המקדים" שלו (זה אפילו מעצבן אותי). אני יכולה בקושי לשאת את המשגל החדירתי ובתנאי שאני מורחת המון ג'ל ואגינאלי, בשביל לא להרגיש את החדירה שלו (כמעט).

על מנת למנוע ממני סבל מיותר (איזו התחשבות), הוא פיתח טכניקה לגירוי עצמי מהיר, ולזקפה מהירה, ומיד חדירה (הוא כבר הבין שהמשחק המקדים רק מעצבן אותי), הוא מצליח לגמור בד"כ ב 2-3 דקות, אם שיתפתי פעולה (אפילו קצת), הוא מתמלא בהכרת תודה, מרוצה, ומרעיף עלי מכל טוב, באמת. אם לא שיתפתי פעולה והייתי קצרת רוח, כי לקח לו יותר זמן, ואולי האצתי בו לגמור כבר, הוא יוצא מתוסכל (אף על פי שגמר) ועצבני. בסופו של דבר זה מתנקם בי, ואני יוצאת המופסדת. אם להיות כנה, אני מרחמת על בן הזוג שלי, הוא לא רוצה להרע לי, באמת שלא.

מה שמשגע אותי, זה מאיפה נוצרה אצלו כל תאוות הבשרים הזאת? אני מרגישה שכאשר הוא נוגע בבשרי (ולאו דוקא באיזור אברי המין, אפילו ביד או ברגל), הוא מתרגש, מיד יש לו זקפה. הוא חייב כמעט מדי יום את אספקת הבשר הטרי שלו, לגבות את 'ליטרת הבשר' ממני, שאם לא כן פירושו - צרות. אני מאפשרת לו להתענג על בשרי לכל היותר פעמיים בשבוע, והוא מצידו (לו היה מתאפשר לו), היה מתענג עליו כל יום וכל היום, מבחוץ ומבפנים.

זה נראה לי כמו התמכרות לגופי, לבשרי. הוא נוגס בו, בישבן, בשדיים, בפטמות. היה רוצה גם "למטה" אבל זה בחיים לא יהיה. לפעמים אני חושבת שהוא רוצה לטרוף אותי, הכי מצחיק שהוא בכלל צימחוני. אבל לגביי הוא 'קרניבור', כמעט אמרתי 'קניבל'. גם אני הייתי רוצה ליהנות מחיי מין, הייתי רוצה להרגיש כמו פעם. לחשוק, ליהנות, ואף לחוות אורגזמות, מה קרה לי שהפכתי להיות 'מלפפון חמוץ' ואנטיפטית כזאת?

האם תוכל לעזור לי? לנו?"

היועץ:

"אני אעזור לכם, אך בטרם עזרה, ברצוני לדבר עם בן הזוג שלך".

בן זוגה של המתייעצת:

"אני בן הזוג של התייעצת, אני בן 36, ואני מודה ברוב הדברים שאמרה בת הזוג שלי. אני זקוק ליחסי מין כמעט כל יום, שכן זה הדבר היחיד שמרגיע אותי ומאפשר לי לתפקד בחיי היום יום, בזמנו טופלתי בכדורי הרגעה במשך מספר שנים, כיום מצאתי את התחליף האולטימטיבי, אשתי היא מקור ההרגעה שלי, אני מטופל בה. עד כמה שזה נשמע חריג, אני מתענה מ'לילות לבנים' (לא ישן בלילות), כשזה לא מתבצע.


אני אוהב אותה אהבת נפש ותלוי בה, כמעט כמו שחולה תלוי בתרופה מצילת חיים, טוב אני יודע שאני מגזים, סליחה. לשכב לידה, ליד האשה היפהפייה הזו ולא לגעת בה כאשר אני בוער מתשוקה אליה, לגוף שלה, לאברי המין שלה, זה הדבר הכי מתסכל שאני יכול לחוות, נראה לי בזבוז נוראי של החיים. אני שומע אותה ישנה לידי בשקט, ברוגע ואני מפנטז עליה, מאונן לידה (מזל שהיא ישנה חזק ולא מתעוררת), ואז אני מצליח להרדם איך שהוא, ולמחרת אני קם עייף, עצבני, מותש.

אני לתומי חשבתי, עוד בטרם נישואיי שלהיות נשוי פירושו (בין היתר) גם סקס זמין וקבוע. לו רק ידעתי שכך יתנהלו חיי הייתי בוחר אחרת. אתה רואה אותי, גבר נאה, ספורטיבי, חתיך, אמיד ובעל רכוש. אני יכול להשיג כל אשה שארצה אבל נשים אחרות צעירות ויפות אינן מעניינות אותי. רק היא, רק אותה אני רוצה. תגיד יש דבר כזה להתמכר לבן אדם, לאשתי במקרה שלי?"

היועץ:

"לידיעתך, בני אדם מסוגלים להתמכר לכל דבר שמספק להם את הצרכים המידיים שלהם ברגע נתון, התפרצויות הזעם שלך כאשר היא אינה נענית לצרכיך, זה סוג של קריז".

המתייעץ:

אני מוכן לעשות הרבה בשבילה, יש לי יכולות, שתגיד לי מה היא רוצה. לו רק ידעתי כיצד להביא אותה להימשך אלי, לחשוק בי. "תגמור כבר" היא אומרת לי, והגוף שלה משדר לי את רצונה למהר ולסיים את ה"עינוי", על-מנת שהיא תוכל ללכת לישון. לפעמים כשאני מאונן לידה בשקט, אני מנסה לגעת בה בעדינות, להרגיש את העור החלק שלה, אני מרים לה את הכותנת בשיא העדינות ואם הצלחתי לגעת באיבר המין שלה בעודה ישנה מבלי שתדחה את ידי, אני מרגיש את פעימות ליבי מואצות ומרעישות, עד כדי חשש מהתקף לב. במצב זה אני מסוגל לגמור בדקה, עם אורגזמה אדירה.

זה לא תמיד היה כך, בתחילת הנישואים דווקא היא היתה היוזמת ואני נעניתי לה, ולפעמים סירבתי (איזה כיף זה היה). מתי כל זה התחיל? זמן קצר לאחר הלידה של הבן הבכור, כלומר כשלוש שנים לאחר הנישואים. כאשר היא היתה בהריון "חגגנו על הסקס", היא היתה מלאת תשוקה ועוד אמרה לי: 'חכה, חכה, לאחר הלידה אני עוד אטרוף אותך', טוב, אני עדיין מחכה.

בחודש האחרון המצב החמיר יותר. היא תפסה אותי שולח את ידי לאיבר מינה בעודה ישנה ומאונן, היא כעסה מאוד, והגלתה אותי לחדר אחר לישון שם, שאם לא כן?! היא תעבור לשם ותנעל את הדלת... אני ויתרתי. ניסיתי לאונן ב'גלות' (בחדר החדש) ולא הצלחתי, מרוב תסכול אני לא מצליח להגיע לזקפה, ואם כבר יש לי זקפה, לא מצליח לגמור. כל המצב הזה משפיע גם על עבודתי, אני בעל חברה ללימודי נהיגה, שמעסיק מורי נהיגה, מלמד בעצמי (הכנה לפני הטסט), אני מרגיש שאני לא מספיק מרוכז בשיעורי הנהיגה שלי, כאמור יושבות על ידי תלמידות צעירות עם חצאית מיני שרואים להן את התחתונים, ואני אדיש אליהן לחלוטין.

אני פונה אליך בתקווה שהיעוץ שלך, הטיפול וההדרכה, יגרמו לי להשתחרר מההתמכרות הכפייתית שלי אליה, לגוף שלה, וכן בתקווה שבת הזוג שלי תתחיל לחשוק בי (אולי) כמו בתחילת הנישואים (אני מקווה שהיא עוד זוכרת). אני אעשה כל מה שתגיד לי לעשות".

הייעוץ לבן הזוג:

"עליך להיות מודע לתופעה שאתה מתאר, על ההתמכרות הכפייתית שלך אליה, אין כל ספק שאתה הוא הטיפוס המתמכר, לו ניסית סמים ואלכוהול, היית מתמכר בזמן קצר ומצבך היה קשה בהרבה. ההתמכרות שלך אליה היא התמכרות פסיכולוגית. נניח שהיא היתה נענית לרצונותיך ולצרכיך כל זמן שהיית רוצה, ואף היתה יוזמת יחסי מין לעיתים קרובות, במצב זה רוב הסיכויים שלא היית מתמכר אליה, או לסקס. ההתמכרות שלך מוגדרת כהתמכרות של "רעב", הנובעת משילוב של תשוקה מינית עזה, מחסור ואי סיפוק מיני ונפשי.

לידיעתך ישנם ארבעה סוגים של התמכרויות בהקשר זה, ואלו הם:
התמכרות לאוננות, בעזרת חומר פורנוגרפי. רווח הרבה יותר אצל גברים מנשים.
התמכרות לסקס, כלומר לריגוש המיני ולחווית האורגמה. רווח יותר אצל גברים מנשים.
התמכרות לאשה מסוימת, ולסקס בחברתה בלבד, או אף למגע כלשהו בבשרה. רווח פחות משתי התופעות הקודמות, אך קשה יותר.

בעיקרון תופעת הכמיהה לאדם מסוים, זו התנהגות המאפיינת גברים יותר מנשים, בעיקר גברים מסורבים מינית על ידי נשים שהם חושקים בהן. המסורבים הללו, ככל שהם מסורבים יותר, כך הם חושקים וכמהים יותר. זו התסמונת שלך. אתה לא לבד במערכה. התמכרות לבן אדם אחר, בדרך כלל לגבר, ללא קשר הכרחי למין וליחסי מין, זו תופעה שמאפיינת נשים יותר מגברים.

בספרות ניתן למצוא בספר "אהבה בימי כולרה" של גרסיה מרקס, על הגבר שחיכה 50 שנים לאשה שאהב, והשיג אותה לבסוף כשהגיע לגיל 80, סוף טוב. ובספר "לוליטה" של נבוקוב, ניתן למצוא את הגבר שהתחתן עם אשה עבור בתה הקטינה בת ה-12. התאהבות, כמיהה, ושיגעון, עד הסוף הטרגי.
חצי הכוס המלא לגביך הוא: שזו אשתך והיא חוקית, לא תצטרך להמתין לה 50 שנים והיא אינה קטינה.

<@ --- IMG_2 --- @>
מרגע זה ובימים הבאים, אתה אינך נוגע יותר בבת הזוג שלך, לא מצפה ממנה שהיא תיזום, לא מראה את אי שביעות רצונך מול בני הבית, כפי שאשתך תיארה בפגישתה איתי, אתה מתנהג כלפי כולם ברגישות, בהתחשבות, ובאהבה, ובמיוחד כלפי אשתך".

בן הזוג: "לכמה זמן"?

היועץ משיב: "למשך 40 יום מהיום. כמו כן, אתה מוזמן לאונן בחדרך ב"גלות", עליך להיעזר בסרטונים אירוטיים. וכאשר תתקל בדמויות הדומות לאשתך, תתמקד עליהן עד שתגמור. המטרה היא ליצור סובלימציה (עידון), כלומר להצליח לחוות אורגזמה מבלי להתמכר לבשרה של אשתך, זו אחת הדרכים להשתחרר מהכמיהה הכפייתית שלך לבשרה, ואליה. כמו כן, אתה מוזמן להתיש את עצמך גופנית באוננות, עד לירידה בהפרשת ההורמון טסטוסטרון, שהוא האחראי על התשוקה המינית שלך, ובעקיפין על הכמיהה המינית שלך לאשתך.

זאת ועוד הינך מוזמן לבקר אצלי פעם בשבוע, על מנת לקבל ממני חיזוקים ועידוד, ולשמור עליך מפני עצמך".

הייעוץ לבת הזוג:

"את שהיית בעלת תשוקה מינית בעבר, וקיימתם יחסי מין בהנאה רבה, אף במשך ההריון הראשון, ועד הלידה הראשונה, קרה משהו שהפך לכם את היוצרות עד שהגעתם למצב של היום. את סולדת מכל מגע גופני בחברתו ובכלל, והוא מורעב אליך ואל גופך, עד שזה פוגע לו בכל התיפקודים האחרים.

קיימות מספר סיבות אפשריות שעשויות לענות ולהסביר את אשר קרה לך:
סיבות הורמונליות - ישנן נשים שלאחר הלידה חשות בירידה משמעותית בתשוקתן, הדבר נובע מירידה בהפרשת הורמוני המין שלהן, בעיקר מירידה בהפרשת ההורמון טסטוסטרון, שהוא האחראי העיקרי לדחף המיני הנשי, בלעדיו לא תהיה תשוקה מינית. בעת ההריון מופרש ההורמון פרולקטין שתפקידו לייצר חלב. בד"כ הוא מפסיק את פעילותו זמן מה לאחר סיום ההנקה, אבל לפעמים הוא ממשיך, ואז הוא עלול לנטרל את את הפרשת ההורמון טסטוסטרון, ומכאן איבוד הדחף המיני (הליבידו).

סיבות פסיכולוגיות - ככל שבעלך לחץ עליך, הטריד אותך, ו"העניש אותך" כאשר לא נענית לו. בדיוק באותו קצב גברה סלידתך ממנו, ונעלמה תשוקתך לסקס בחברתו ובכלל, עד שהגעת למצב המוכר לך, והלא חביב של היום.

לכתבות נוספות בנושא מין, יחסים וזוגיות:
על זוגיות בקרב נפגעי נפש
סקס: כשאתה אומר לא, למה אתה מתכוון?
זוגיות: עשרת הדיברות לגבר המושלם
איך משקמים זוגיות לאחר 27 שנות נישואין?
יחסים: לו רק היית קצת פחות המורה שלי...

זה מה שנדרש ממך לעשות:
1. לערוך בדיקת דם לגבי ההפרשות ההורמונליות של הפרולקטין והטסטוסרון, במידה והפרולקטין מופרש יתר על המידה, ניתן לנטרל אותו באמצעות זריקה, או גלולות.

2. בעלך קיבל הוראה לא להתקרב אליך במשך 40 יום, הוא ממשיך לישון בחדר "הגלות", שם הוא יעשה אי אלו פעילויות עם עצמו על מנת לנטרל את כמיהתו המוגזמת כלפיך.

3. לאחר 40 יום של "התנהגות טובה" אליך ואל ילדיו, ובתקווה שהמצב ההורמונלי שלך יהיה תקין. הוא ייצא ל"חופשי", ויבוא לישון איתך. וכאן מגיע הקטע שהוא אולי הקשה ביותר בטיפול מבחינתך: את תאזרי את כל כוחותיך ואת כל יכולותיך ותתישי אותו - מינית. כל יום ויותר מפעם ביום. עד שיאמר די אני נכנע. זה יקרה בוודאות, עקב אי היכולת הגופנית לייצר זרעונים בכמות כזאת, כעבור שבועיים הוא לא יוכל לגמור, ולאחר מכן יהיו לו קשיים בתפקוד הזקפתי. וזו בדיוק המטרה שלי.

הוא עדיין אינו מודע לפתרון הזה, אל תיידעי אותו בינתיים, פשוט תעשי זאת בבוא הזמן. יש לשמור עליו שלא יעזר בתרופות כגון ויאגרה וניגזרותיה. אני אמור לפגוש אותו ולהזהיר אותו מפני האפשרות הזו".

המתייעצת: "לכמה זמן אני אמורה להתיש, ולהיות מותשת"?

היועץ: "להערכתי זה יקרה בין שבועיים ל-3 שבועות, אני אמור ללוות אותך (וגם אותו), בקצב של פעם בשבוע, על מנת לחזק אותך, לעודד, ולשמוע מפיך כיצד הוא מתקדם (כלומר נסוג בכמיהתו אליך).

אם הכל יצליח על פי הציפיות שלי, אז מקץ חודשיים מהיום, אתם יוצאים לדרך חדשה מבחינת שניכם. הוא- ללא הרעב לגופך, ואת- עם הנאה מינית ביחסי המין... הלוואי.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר