יחסים: לו רק היית קצת פחות המורה שלי...

מתייעצת:

"באתי להתייעצות משום שאני בהתמוטטות נפשית. אני חשה שעומד לקרות לי משהו רע ,למשפחתי, לזוגיות שלי ולילדי. אני פוחדת מאוד שאיבדתי כל שליטה על חיי ואני זקוקה להדרכה, לסיוע ולייעוץ. חשוב לי לספר לך בפרטי פרטים על כל מה שעבר עלי, על מנת שלא תדון אותי לכף חובה..בעיקרון אני לא אשה קלת דעת. לא הייתי מאמינה שדבר כזה יכול לקרות לי, אבל אם זה קרה לי, לך תדע למי עוד זה יכול לקרות. ידוע לי מהסטאטיסטיקה שלגברים זה קורה יותר, זה לא מנחם אותי, ההפך הוא הנכון.

אני בת 32, נשואה 7 שנים, +2 (בת ובן, בני 4 ו-6), אני מורה בתיכון. חיי הנישואים שלי היו בד"כ תקינים ושגרתיים שררו בנינו חום ואהבה. אני נראית צעירה לגילי וחתיכה (מה שהחברה הצעירים קוראים: "כוסית"). בטרם נישואיי היו לי מספר מערכות יחסים. מאז נישואי אני שומרת אמונים לבעלי (לפחות שמרתי). הסיבה שאני זקוקה לייעוץ התחילה לפני כשנה בערך, השנה אני בשנת שבתון איזה מזל.

למידע נוסף בנושא מין, יחסים וזוגיות היכנסו לפורומים:
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום מין וסקסולוגיה
פורום סקס ויחסים
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

אז ככה זה התחיל: הייתי מחנכת כיתה י"ב, בתחילת שנת הלימודים הגיע לכיתתי תלמיד חדש מצרפת (למעשה תושב חוזר), כבן 18, הוא ידע לדבר עברית קלה, במבטא צרפתי כבד, עם גינוני נימוס שלא ראיתי כמותם בארץ, הואיל שאני מורה לספרות ולשון ואף המחנכת שלו, נרתמתי לסייע לו לעבור את הבגרויות לקראת סוף שנת הלימודים. הבחור היה אינטיליגנטי מאוד, מבית בורגני ותרבותי (הוריו, פרופסורים לכלכלה ולפילוסופיה).

למרות גילו הצעיר הוא היה ספוג בשרמנטיות צרפתית. השילוב של חזותו, האנינות והנימוסים שלו תרמו לכך שלא היה ניתן לעמוד מול קיסמו האישי. מיותר לציין שהוא היה הפנטזיה הרטובה של בנות הכיתה. לרוב הבנים בכיתה, עם התספורת החייזרית, לא היה שום סיכוי בתחרות על ליבן של הבנות. הוא לא התרשם מבנות הכיתה. את כל קיסמו הוא ניתב לכוון אחר לחלוטין.

יום אחד בחודש דצמבר, ביום האחרון שלפני חופשת החנוכה, לאחר טקס הדלקת הנרות ומסיבת החנוכה המסורתית בבית הספר, נפרדנו המורים והתלמידים בברכת חג חנוכה שמח...מיהרתי למכוניתי במגרש החניה הבית סיפרי ומה אני רואה? הבחור נשען על מכוניתי, גבו אלי, צעיפו מתנפנף ברוח, שמוט על גבו. ליבי החסיר פעימה, האם הוא מחכה לי? מה הוא רוצה ממני? התקרבתי למכונית והוא בחיוך שרמנטי אומר לי: "המורה אפשר אולי לקבל טרמפ למרכז העיר"?

נעניתי ברצון, נכנסנו למכונית, אני עם חצאית המיני המתרוממת, והוא עם האפטר שייב ההורס. לא עברה דקה והוא פנה אלי ואמר: "המורה, אוולי את מסכימה לעזור לי? יש משהו בתורת הלשון שלא הבנתי". עשיתי מהר חשבון, סיימנו את היום מוקדם מהרגיל בגלל מסיבת החנוכה, יש לי עוד שעתיים עד שאקח את הקטנים מהגן. " כן אמרתי, למה לא?". הגענו לביתי, הכנתי קפה לשנינו (חודש דצמבר, למה אני מזיעה כל כך? האם אני מתרגשת מנוכחותו, אבל למה? הבזיקה המחשבה במוחי).

ישבנו על הספות בסלון ביתי, זה מול זה, לגמנו מהקפה, הצצנו האחד על השני בהחבא (וגם בגלוי). משום מה לא נשלפה כל מחברת לשון מצידו, ואף לא ספר לשון. ומשום מה גם לא ציפיתי שיישלפו. הבחור קם, התיישב על הספה לצידי, חייך אלי בנונשלנטיות ואמר במבטאו הצרפתי: "המורה אני אוהב אותך כבר חודשיים, אם זה לא נעים לך מה שאני אומר, אני הולך".


אמרתי לו לשבת ושזה אפילו מחמיא לי לשמוע, ואם הייתי צעירה יותר ובלי מחוייבות משפחתית, אני בטוחה שגם אני הייתי מתאהבת בו, אך בתור מורתו, אסור לי להסחף... לא הספקתי לסיים את המשפט ושפתיו נלחצו לשפתי, לשונו החלה ל"חפור" בפי (ולזה הוא קרא שהוא צריך עזרה ב"לשון").
חשתי שאני נמסה כמו קוביית קרח ביום חמסין. התגפפנו כמו זוג אנשים שאיבדו את שפיותם, התמזגנו האחד בתוך השניה, ללא כל יכולת שליטה ובקרה מצידי.

כאשר הכל נרגע (נניח שנרגע), קלטנו שנינו מה עשינו (אני בעיקר), ונתפסתי לבהלה. הוא היה נינוח ומרוצה (למה שלא יהיה מרוצה? כמה תלמידים יכולים להתפאר על קשר מיני עם המחנכת ה"כוסית"?).
אני שקעתי במערבולת רגשית בליווי חששות וחרדות. מה עשיתי? ויותר נכון, מה אעשה עתה? אני בגדתי בבעלי, באתיקה המקצועית שלי, באמונה של המערכת, וגם בהורי התלמידים.

לא ניחמה אותי העובדה שהבחור אינו קטין, כלל וכלל לא. הוא ראה אותי במצוקתי, ואז הוא אמר משפט שכאילו יצא מתוך הסרטים הרומנטיים: "המורה, אני אוהב אותך עכשיו עוד יותר, ואם תרצי, אז אחרי הצבא אני מתחתן איתך"... איזה מתוק חשבתי, איזה בחור ישראלי היה מציע נישואין לאחר מפגש מיני ראשון? ועוד לאשה המבוגרת ממנו ב-14 שנים, שאף אינה פנויה, ויש לה ילדים.

תשובתי היתה: "אני אקח אותך לביתך עכשיו, נירגע בחופשת החנוכה ונשכח מכל העניין, ואם אתה באמת אוהב אותי, אני מצפה שלא תספר לאף אחד. שום דבר טוב לא ייצא מזה ואני אפגע מאוד מכל הכיוונים, אם חלילה כל זה יוודע ברבים". הבחור היה נבוך, הוא מלמל אי אילו מילות התנצלות, הסעתי אותו לסביבת ביתו, בדרך לא החלפנו מילה, הוא יצא מהמכונית שפוף עם מבט עצוב. חזרתי לביתי ונשארתי לבד עם עצמי. עם כל הסערה שחוויתי, עם הכאב, ובעיקר עם הפחד. פחד משתק ומצמית.

חששתי מאוד מסיום החופשה, לראותו בבית הספר, בכיתה, לראות את עיניו החמות, המלטפות, והאוהבות. איך אפשר ללמד בתנאים שכאלה? חזרתי ללמד, כל יום היה עינוי, לאחר שבועיים של עינויים נשברתי... נפגשנו בימים, נפגשנו בלילות, הכרנו את כל בתי המלון שבסביבה; שחינו בעירום בים והתעלסנו על החול בחוף הים. נסענו לטיולים, ומול זרים נהגנו בחופשיות, כמו כל זוג מאוהב. אפילו בטיול השנתי של בית הספר לשכבת השמיניות (אחרי פסח) מצאנו מקום והזדמנות להתייחד.

אל בעלי התייחסתי בכל אותה תקופה ב"העדפה מתקנת", הוא לא הצליח להבין מהיכן נופל עליו כל הטוב הזה, אף ילדיי נהנו מהמון השפע של מצב הרוח טוב שהיה לי, בקיצור פעם ראשונה בחיי חוויתי את ההרגשה של להיות מאוהבת עד אובדן החושים, השיפוט, וההיגיון.

יום אחד תכננו שהוא יתחזה לטרמפיסט, הייתי עם ילדי במכונית, לקחנו אותו טרמפ לרמת הגולן, ונסענו מספר שעות ביחד, הוא ישב ליד הילדים, לימד אותם שירים בצרפתית, הצחיק אותם, בידר אותם, הם כל כך נהנו בחברתו, עד שחשבתי לרגע ..אולי... חזרנו הביתה.

תלמידי הכיתה הרגישו שיש בינינו מערכת יחסים לא שגרתית (הם כמובן לא תיארו לעצמם מה באמת), בסה"כ הם לא קינאו, ולמעשה אפילו פירגנו. למזלי זה היה השבוע האחרון ללימודים, שכן שכבת הי"ב יצאו לחופשת בחינות הבגרות. על כן בזכותו, ובזכותם ייזכר המחזור הזה כהמחזור האהוב עלי ביותר.

נכון להיום הבחור סיים טירונות של הצנחנים (הייתי מבקרת סמויה בסיום הקורס). הוא כתב לי בתקופת הטירונות, מסרונים רומנטיים, מלאי ערגה וגעגועים, וכן סיפר לי שהוא עבר את המבחן בלשון- תרתי משמע. אני כל כך מתגעגעת.

<@ --- IMG_2 --- @>
יש לי דילמה קשה ביותר מפחידה מאוד וכן מאיימת במידה וזה יתגלה, לכן פניתי אליך, שתייעץ לי מנסיונך, מה יהיה הכי נכון עבורי לעשות, האם ללכת אחר האהבה, ולשבור את הכלים? או לוותר עליה לטובת המחוייבות המשפחתית, לשמור על המשפחה, ולחיות את חיי בתחושת החמצה שתלווה אותי כל חיי. אני מודה לך על ההקשבה הרצופה, כי לא יכולתי אחרת, מצפה לשמוע את דעתך ולקבל ממך ייעוץ".

היעוץ:

"הדילמה שלך היא הדילמה הקלאסית שרווחת בכל התרבויות הליברליות בעולם, שהרי כל מה שתעשי את תשלמי מחיר, והמחיר הוא יקר. הרומנטיקנים יאמרו: "לכי עם הלב אחר האהבה, שהרי היא טעם החיים, והסיבה לחיים. הציניקנים יאמרו: "אל תלכי עם הלב! כי כעבור מספר שנים לא רב האהבה תתפוגג ממילא, רוב הסיכויים שהוא ימצא לו צעירונת בגילו, או פחות. ילדיך יהיו מתוסכלים, לא בטוח שהם ישארו עמך, את תפוטרי ממשרד החינוך, ולא תוכלי למצוא עבודה בהוראה לאחר שכל זה יוודע ברבים, ייתכן אפילו שתועמדי לדין. המחיר שתשלמי יהיה עצום ורב, את תקללי את הרגע שניסחפת לכל הפרשה. למה לך? המציאותיים יאמרו: "אין ביניכם שום סימטריה (גיל, סטאטוס משפחתי, קריירה מקצועית). עם השנים הפער של אי הסימטריה עוד יגדל ויתרחב, ולכן צודקים הציניקנים.

לו הייתי מתבקש להשיב לדילמה זו לפני שנים רבות, בטרם עיסוקי המקצועי, סביר להניח שהייתי נוטה לומר לך -"לכי עם צו ליבך". נסיוני המקצועי מלמד אותי שאם באמת היית הולכת אחר הלב, המציאות שהיית נתקלת בה היתה קשה מנשוא.

כיצד אני רואה את המציאות של הקשר העתידי ביניכם?
תוך 8 שנים בהיותך בת 40 את עשויה למצוא את עצמך עם אהבה שחוקה (בעיקר אצלו), בן זוג צעיר- בן 27 מתוסכל (אם תהיו עדיין זוג), גיל שבו מרבית הצעירים לומדים, או מסתובבים בעולם, ילדייך יתנכרו לך, גרושך עוין ומתוסכל (ואולי גם מסיית את ילדיך כנגדך). הבחור (אם הוא עדיין ישאר איתך), הוא יהיה בעל לאשה מבוגרת יחסית אליו, ואולי מטופל בילד משלו, ואולי וגם בילדיך המתבגרים והמתנכרים (בהנחה שהם ישארו עימך) למה הוא יכול עוד לצפות מחייו? ועוד לא דיברתי על קשיי הפרנסה שעלולים להיווצר עקב המצב.

לכתבות נוספות בנושא מין, יחסים וזוגיות:
דייט ראשון? כך תמנעו מטעויות
יחסים: סרבנות מינית – אבחון וטיפול
יחסים: כיצד מפתחים אינטימיות רגשית?
יחסים: כך תשמרו על עצמאות בזוגיות
מין: מונולוג של "זייפנית אורגזמות"

מי יכולים להרשות לעצמם אי סימטריה שכזו? אנשים עשירים, ידוענים , וכו'. הכסף עשוי לעזור, אך אפילו הם, חרף כספם וכל אפשרויותיהם, נכשלים במערכות היחסים שלהם בציר הזמן. על כן, לאחר כל הדברים הללו, סיכוייך להצליח ע"פ עצת הרומנטיקנים שואפים לאפס. זאת הצעתי לפתררון הדילמה: כל יום שאתם בקשר, אתם מסתכנים מאוד.

את חייבת להחליט על פגישה אחרונה, או אז לנתק את הקשר (זה יכאב מאוד) תהיה לכם (בעיקר לך) תקופה קשה מנשוא, לשכנע את הבחור שזו החלטה סופית שלך ואין כל דרך אחרת, שחררי אותו ואת עצמך, מתוך ראייה מפוכחת לעתיד, ובעיקר מתוך הבנה רציונאלית שזה הדבר הנכון ביותר לעשותו לטובת העתיד של כל הצדדים".

את בוכה, אני מבין לליבך, הנה קחי את המגבון.. אני אביא לך עוד שתייה".

המתייעצת:

"זה קשה. אוי כמה זה קשה. אבל אני יודעת שאתה צודק, למעשה ציפיתי לתשובה הזו, חיזקת אותי. אני מצפה שתלווה אותי בייעוץ בכל התקופה הקשה שמחכה לי".

היועץ:

"אכן, כך יהיה! אני אלווה אותך ואתמוך בך ברגעים הקשים ביותר שיהיו, ויהיו רבים".

יששכר רוטרי פרטי התקשרות: טל: 5353464 - 03

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר