זוגיות: למה רובנו קוראים בגידה?

יחסי מין מחוץ לקשר הזוגי עשויים להיחשב כבגידה, אך למעשה בגידה מנוסחת בהגדרתה - כהפרת אמון, או מעילה באמון, שצד אחד רוכש לצד השני. מה קורה אם שני הצדדים ממילא אינם מאמינים זה לזו? התשובה ההגיונית היא שבמקרה כזה לא ניתן להפר אמון, שהרי ממילא הוא לא קיים.

רובנו איננו יורדים לרזולוציות הללו. גם מי ש"בוגד" (אפילו בהסתר) עדיין מגיב ברגשנות ובכעס רב כלפי הצד ש"בגד", כלומר זה שקיים יחסי מין עם צד שלישי מחוץ למסגרת הזוגית. בגידה באפן כללי מוגדרת כשקרים מתוכננים מראש, הונאה, רמאות, גניבה, גניבת דעת, וכמובן יחסי מין וחיפוש חום ואהבה לעיתים מחוץ למסגרת. אנחנו נפגעים בעיקר כי האדם שהאמנו בו הפר את אמוננו.

למידע נוסף על מין, זוגיות ויחסים היכנסו לפורומים:
פורום פרידות, גירושין, בגידות
פורום יחסים, זוגיות ונישואין
פורום מין וסקסולוגיה
פורום סקס ויחסים
פורום קואצ'ינג זוגיות, אימון זוגי

מטופלים שואלים אותי: "האם פנטזיות מיניות על האקס המיתולוגי, או בכלל, האם הן נחשבות כבגידה"?
בני זוג שמרנים וקנאים במיוחד יגדירו פנטזיות מיניות על אדם אחר כבגידה. עבורם גם האוננות של הצד השני עלולה להחשב כבגידה, אפילו השימוש בויברטור הוא סוג של בגידה. במקרים רבים הצד הרואה עצמו כנבגד, לא מתעניין (ולא רוצה לדעת), על הצורך בפנטזיות המיניות ששימשו לריגושיו המיניים של בן הזוג, בעבור השגת החוויה האורגזמית, כאשר זו מתמהמהת, מתעכבת, ומסרבת להתממש.

ידוע זה מכבר שהצורך בריגושים מיניים הוא העילה המרכזית לחילופי זוגות. והרי לכם דוגמה טובה ליחסי מין מחוץ למסגרת הזוגית, בהסכמה הדדית, שאינה נחשבת לבגידה עפ"י ההגדרות כנ"ל.

האם הצורך בריגושים מיניים מוביל ליחסי מין מחוץ למסגרת הזוגית?

על מנת שבני אדם יהנו מיחסי מין הם זקוקים לריגושים מיניים, בלעדי הריגושים הללו כולנו נהיה אדישים לצד השני וליחסי מין בכלל. התשוקה המינית היא פועל יוצא של הריגושים הללו, שכבר חווינו אותם בילדותנו, בוודאי בנערותנו, רובנו זוכרים.

ידוע כי זוגות הנשואים מספר שנים, עלולים לאבד חלק מתשוקתם וריגושיהם במהלך השנים המשותפות, השוחקות את הריגוש המיני. הסיבה העיקרית לבגידות מלכתחילה אצל שני המגדרים היא איבוד תחושת הריגוש המיני עקב השחיקה הזוגית, אין כל ספק, שיחסי מין עם אנשים חדשים עשויים להחזיר תחושה זו. ישנם מקרים שדווקא קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הזוגית, הם אלו ששומרים על המסגרת, ומעוררים יחסי מין מחודשים.

ישנם גברים המגדירים עצמם כגברים ליברליים, שגילו כי בת הזוג שלהם אינה מונעת את חסדיה מגברים אחרים, הם מקנאים, אך להפתעתם הריגוש המיני שלהם ותשוקתם אליה גוברים ועולים, שכן לפתע היא נראית מאוד סקסית בעיניהם. ההסבר האפשרי הוא - שאצל מרבית הגברים הללו מרכז הקנאה במוח ומרכז התשוקה מפעילים זה את זה.

אצל מרבית הנשים הנבגדות, הבגידה של בן הזוג היא עבורן סוג של "כיבוי" מיני, המעורר כעס רב ורצון עז לנקמה (בגידה מצידה, או פגיעה אחרת בו), אלא אם כן היא יודעת להתחבר לצד הגברי (הליברלי) שבה. רוב הגברים הנתפסים בבגידה יודעים לומר לבת הזוג: "זה רק סקס, כי רק אותך אני אוהב". שהרי הם יודעים שהקנאה החזקה של האשה ורצונה לנקום היא בעיקר הבגידה של ההתאהבות באשה אחרת. המגע של בשר בבשר ללא רגשות, בדרך כלל פוגע פחות.

מהן השאלות של גברים ונשים אל הצד השני לאחר ההודאה בבגידה?

גברים: האם "שלו" גדול משלי"? "האם גמרת"? "אילו תנוחות עשית איתו, שאיתי אינך מסכימה לעשות"?

נשים: "האם אתה אוהב אותה"? האם אתה מפנק אותה בעיסוי על כל הגוף, כמו שהיית עושה לי בעבר"? "האם הבטחת לה הבטחות שתעזוב אותי ותהיה רק איתה"?

אפשר להבדיל בנקל בשוני באופיין של השאלות בין שני המגדרים. שני הצדדים מצפים שלכל השאלות יענה הצד הבוגד בשלילה! אך כאמור ישנם גברים שעשויים להתגרות מהתשובות החיוביות. לעומתם הנשים תשמחנה ש"ישקרו" להן... על מנת לא לאבד את בטחונן בעצמן, ובנשיותן.

מה עשוי לנבא את הנטייה לאי נאמנות?

תוצאות מחקר שנערך בארה"ב באוניברסיטת בוסטון, הראה תוצאה מפתיעה שגורמי אישיות היו המנבאים המובהקים לנטייה ל"אי - נאמנות", ושהמנבא החזק מכולם הוא 'נרקיסיזם'. אנשים נרקיסיסטים (רובם היו גברים) הם בדרך כלל בעלי אמפטיה מינית נמוכה לזולתם, הם אינם מסוגלים לדמיין את השפעת מעשיהם על הצד השני. ואף אינם טורחים לענג את הפרטנרים שלהם. הם מרוכזים בעיקר בעצמם.

מאידך אנשים בעלי אמפטיה מינית גבוהה מוגדרים גם כבעלי אינטיליגנציה מינית גבוהה. הללו הם בעלי דמיון, משקיענים, ובעיקר מתחשבים. הם יודעים לרגש את בני הזוג ביצירתיות שלהם, וביצירת מצבים אירוטיים המשפיעים בעיקר על נשים.

מנסיוני כמטפל זוגי ומיני אני יכול לומר: שאין אף אדם החסין מפני "מעידה" בזוגיות. הכל תלוי בנסיבות ובהזדמנויות.

האם פרשיית אהבים מחוץ למסגרת הנישואין (או הזוגיות) היא בהכרח סופו של הקשר?

במשאל טלפוני ארצי בקרב 1051 אנשים מבוגרים באפריל 2007 בנושא הבגידות, התקבלו התוצאות הבאות: 31% מקרב המשיבים אמרו שהם היו מתגרשים אילו בני זוגם היו בוגדים בהם. 54% אמרו שהיו שומרים על הנישואים ומנסים לעבוד על זה בעזרת יועץ מהתחום. 15% אמרו שאין להם מושג מה יעשו, שכן לא חוו את הטלטלה הזו.

34% מקרב הגברים, ו-28% מקרב הנשים (במשאל זה) אמרו שהם היו בוחרים בגירושים.

<@ --- IMG_2 --- @>
מנסיוני ניתן לומר כי פרשיית אהבים בודדת ומקרית, אינה חייבת בהכרח להרוס את המערכת הזוגית, לעתים ניתן למנף באמצעות הטיפול את הכאב הרגשי, העוצמתי, דווקא לשיפורים ביחסי המין, ואף להכניס רוח חדשה ומרעננת ל"זוגיות מתגמלת".

נקודה מעניינת לחשיבה היא: ההצלחות בטיפול הזוגי והמיני לאחר בגידה, היו (כמה לא מפתיע) גבוהות יותר, כאשר הגבר היה הבוגד. הגיל של שני בני הזוג היה למעלה מ-40 .

באופן כללי ניתן לומר כך: כאשר אדם מקיים יחסי מין מחוץ למערכת היחסים המחייבת נאמנות, פירושו שהצרכים שלו, או שלה, אינם מתממשים. ואלו אינם רק צרכים מיניים בלבד.

מרבית הסיכויים הם שהצד השני אינו עונה גם על צרכים כגון: ידידות, כנות, כבוד והערכה.

בני זוג שמסוגלים להתעמת ( בתווכו של מטפל, או אפילו בלעדיו), לשוחח אודות ריגשותיהם, צרכיהם, וציפיותיהם זה מזו... הרי שהבגידה, עם כל הכאב, עשויה להפוך לנקודת מפנה, ולקשר טוב יותר משהיה. אין בקביעה זו משום המלצה על בגידות ופרשיות מין מחוץ למסגרת הנישואים, אלא רק רעיון כיצד ניתן לראות את חצי הכוס המלאה (התקווה והשיפור), מול חצי הכוס הריקה (הנקם והיאוש).

בגידות ,נקמה, ושיקום. פתרונות אפשריים

אחד הדברים הראשונים שאנשים "נוטים" לעשות כאשר הם גילו שבני זוגם ניהלו פרשיות אהבים הוא "נקמה", בדרך של קיום פרשיות אהבים משלהם. עצם הרצון לנקום נועד לשיקום האגו הפגוע, וכן על מנת לשכך במקצת את ריגשי הקנאה והשנאה המייסרים. אין אדם שאינו מקנא, או מתייסר לאחר שהאמת טופחת על פניו (אם לא מסיבות רומנטיות - אז מסיבות רכושניות).

כולנו מקנאים ברמה זו או אחרת, אפילו אלו שחושבים שהם אדישים כלפי הצד השני. הנקמות הקלות הן מריבות, הטחות, צעקות. הקשות יותר מתאפיינות בפגיעה ברכושו של הצד הבוגד, או בהרחקתו מחיק המשפחה. מרבית הנוקמים בדרכים אלו, מפתיעים את עצמם בשנאתם וביכולותיהם לשנוא ולנקום, עבורם הנקמה הופכת להיות לצורך קיומי.

לכתבות נוספות בנושא מין, זוגיות ויחסים:
סקס גרוע: מה עושים עם זה?
זוגיות עם ילדים: כך תחזירו את הרומנטיקה
זוגיות: 7 הרגלים רעים מהם כדאי להמנע
זוגיות: האם הגיע הזמן לעבור לגור ביחד?
זוגיות: 10 סימנים שהוא בחור טוב

אנשים בעלי אינטיליגנציה ריגשית ומינית גבוהה, אינם נוקמים בד"כ (אולי בקטנה). בפני האנשים המחשיבים עצמם כליברליים ובעלי תרבות, עומדות מספר אפשרויות להגיב:
מודעות - להפיק את המיטב מבגידתו של הצד השני (עד כמה שניתן) במילים אחרות- ללמוד על צרכיו ותסכוליו של הצד שבגד, ועל מניעיו שהביאו אותו לידי כך.
שיקום - בעזרת הידע שהופק ובעזרת ייעוץ מתאים, ניתן לשקם את הקשר האינטימי והזוגי, ואפילו לשפר אותו מעבר למה שהוא היה בעבר.
פרידה - אם לא ניתן לגשר על התסכול, על האכזבה, ועל השנאה אז האפשרות האחרונה היא- פרידה. חשוב לבצע אותה באופן המכובד ביותר מהצד הבוגד, ולא פחות חשוב אף מהצד הנבגד (בעיקר אם יש להם ילדים).
הפקת לקחים - חשוב מאוד להפיק את הלקחים, להתחיל בדרך חדשה, והעיקר לדעת ולזכור שהכעס שחש הנבגד על הצד הבוגד הוא למעשה סוג של הענשה עצמית, כי הכועס הוא הסובל העיקרי, שכן השנאה שהוא חש, "אוכלת" אותו מבפנים.

לפניכם ציטוטים מחורזים מתוך סיפרי - "שיקוי אהבה":
"נאמנות לאוהבים, תכונה שמשתלמת,
אך רק האוהבים יודעים מדוע היא קיימת".
"קנאה קלה לזוגתך, היא תשפר את תשוקתך,
קנאה קשה לבן זוגך, היא תערער את בטחונך".

יששכר רוטרי 5353464 - 03

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר