איבוד העצם הוא תהליך "שקט" המתקדם בהדרגה ללא סימנים חיצוניים כלשהם לפני השבר הראשון. השברים האופייניים לאוסטאופורוזיס יקרו בעיקר באמה (סמוך לשורש כך היד), בצוואר הירך ובעמוד השדרה. ניתן כיום לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים: בדיקות לאיתור אוסטאופורוזיס הן זמינות, לא פולשניות ופשוטות יחסית. כמו כן קיימים טיפולים יעילים המסוגלים להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכון לשברים.
למידע נוסף בנושא אוסטאופורוזיס היכנסו לפורומים:
פורום אוסטאופורוזיס
פורום בדיקות גנטיות, מחלות מטבוליות, יעוץ גנטי
פורום גניקולוגיה - רפואת נשים
פורום הרניה, שבר, בקע, קילה
פורום ויטמינים תוספי מזון
גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס
אוסטאופורוזיס, בדומה למחלות רבות, נגרם ע"י גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. ידועים מספר גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס, העיקרים הינם: גיל מבוגר, משקל גוף נמוך, סיפור משפחתי של אוסטאופורוזיס ושברים, צריכת סידן נמוכה, חסר ויטמין D, עישון ושתית אלכוהול. כמו כן, מחלות וטיפולים תרופתיים מסוימים יכולים אף הם לגרום לאוסטאופורוזיס. מחלות מטבוליות כגון הפרעות בפעילות בלוטת התירואיד או הפרהתירואיד, מחלות דלקתיות כגון דלקת פרקים ומחלות מעי דלקתיות וטיפולים תרופתיים, ביניהם סטרואידים, מהווים גורמים נוספים.
בדיקת צפיפות עצם
בדיקת צפיפות העצם מודדת את כמות המינרלים בעצמות בשיטת DXA (DualEnergy X-ray Absorptiometry), שהיא סוג מיוחד של בדיקת רנטגן. בשיטה זו, קרינת הרנטגן העשירה באנרגיה חודרת לעצמות, ועוצמתה יורדת כשהיא עוברת דרכן. ככל שהעצמות צפופות יותר, כלומר ככל שמסת העצם גדולה יותר, הקרינה נחלשת במידה רבה יותר במעבר דרך העצמות.
את השינויים בעוצמת הקרינה אפשר למדוד ולנתח באמצעות מחשבים, והם מספקים מידע ישיר על צפיפות העצם. צפיפות העצם נמדדת בדרך כלל בעמוד השדרה, בצוואר הירך ובאמה. אלה העצמות הנמצאות בסיכון המרבי לשברים במחלת האוסטיאופורוזיס.
כמדד לצפיפות העצם נקבע ערך סטטיסטי בשם "ערך T" המבטא את צפיפות העצם הנבדקת בהשוואה למצב אצל אנשים צעירים. צפיפות העצם נחשבת נורמלית כל עוד "ערך T" גבוה מ: 1-. אם "ערך T" של הנבדקת נמוך מ: 1- אך גבוה מ-2.5- , הנבדקת תיחשב סובלת מאוסטיאופניה, שהוא מצב ביניים. אם "ערך T" של הנבדקת נמוך מ- 2.5-, הרי מדובר באוסטיאופורוזיס.
מי צריך להיבדק?
לאוסטאופורוזיס אין סימנים חיצוניים בולטים, למעט שברים כאשר העצם כבר נחלשה באופן משמעותי, ולכן יש חשיבות לאבחון מוקדם. הבדיקה מומלצת לנשים מעל גיל 60 אחת לחמש שנים ולנשים בגיל המעבר, שגילן מעל 50, אחת לשנתיים, ובהתקיים אחד מהתנאים הבאים:
שבר אוסטיאופורוטי קיים.
שבר אוסטיאופורוטי מוכח בקרוב משפחה מדרגה ראשונה.
משקל נמוך, BMI נמוך מ-19.
נשים המקבלות טיפול מקבוצת הביספוספונטים או מקבוצת ה-SERM ,אחת לשנתיים.
הבדיקה מומלצת גם לנשים או גברים הלוקים באחת המחלות הכרוכות בסיכון יתר לאוסטיאופורוזיס או המטופלים בתכשיר גלוקוקורטיקואידי במשך שלושה חודשים ומעלה זכאים לבדיקה ללא מגבלות גיל, ובתדירות המתאימה לכל אחת מהמחלות.
שבר צוואר הירך
שברי ירך הם סיבוך חמור של אוסטיאופורוזיס: כמעט תמיד נדרשת התערבות ניתוחית, ולאחר מכן יש צורך בתהליך שיקום ממושך ולעיתים אף אשפוז סיעודי. אצל כשליש מהסובלים משבר זה תהיה ירידה משמעותית בתפקוד היומי. שברי צוואר הירך מגבירים תחלואה ותמותה.
בישראל ישנם בכל שנה כ-6000 שברי צוואר ירך חדשים, כאשר 75% מהם לא קיבלו טיפול תרופתי קודם. חולים אלו משתחררים מהמחלקה האורתופדית אל מחלקות השיקום ולאחר מכן אל הקהילה ולא תמיד מקבלים טיפול עבור האוסטיאופורוזיס שלהם.
ישנה חשיבות רבה לטיפול בחולים לאחר שבר בצוואר ירך מאחר וחולים אלו חשופים לסכנה של שברים נוספים כולל שבר חוזר בצוואר הירך.
טיפול באוסטאופורוזיס
הטיפול באוסטאופורוזיס כולל איזון מטבולי, שיפור הרגלי תזונה ופעילות גופנית, המנעות מגורמים מזיקים, מניעת שברים, וכמובן טיפול תרופתי לשיפור חוזק העצם ומניעת שברים. במקביל לתזונה עשירה בסידן, רוב המטופלים נזקקים לתוספי סידן וויטמין D במינונים שונים, כמן כן מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה וסדירה, ולהימנע מעישון ושתית אלכוהול.
מטופלים מבוגרים אשר סובלים מבעיות שווי משקל והפרעות הליכה, המגבירים את הסיכון לשברים מופנים להערכה נוירולוגית ופיזיותרפיה של הליכה. הטיפול התרופתי הנוסף תלוי בגיל, בדרגת האוסטאופורוזיס, ובעצם בסיכון המוערך לשברים.
קיימים מספר טיפולים אפשריים:
1) משפחת הביספופסנטים: אלה תרופות שמעכבות את פירוק העצם, משפרות את חוזק העצם ומונעות שברים אוסטאופורטיים ביעילות רבה. למשפחה זו שייכות התרופות המוכרות פוסלן, מקסיבון, אלנדרונט, אקטונל, ואקלסטה. למעט אקלסטה שנינתן דרך הוריד פעם בשנה, אלו תרופות הניתנות דרך הפה פעם בשבוע או פעם בחודש.
2) אויטסה. אויסטה הינה תרופה מיוחדת אשר מדמה את פעילותה של הורמון האסטרוגן בעצמות ולכן מגנה עליהם מפני אובדן מסת העצם המתרחש בדרך כלל לאחר חידלון הוסת. לעומת זאות ברקמת השד, אויסטה מונעת את פעילות האסטורגן ולכן מקנה הגנה מפני סרטן שד.
לכתבות נוספות בנושא אוסטאופורוזיס:
אוסטאופורוזיס: האם עדיפה תרופת מקור?
אוסטאופורוזיס: איך משפרים את המצב?
טיפול משולב להתמודדות עם אוסטאופורוזיס
תרופות נגד אוסטאופורוזיס מונעות סרטן?
שליש מהנשים בסיכון למחלת אוסטאופורוזיס
3) פורטאו. פורטאו הינה תרופה מיוחדת במינה. מדובר בטיפול אשר "בונה עצם". הוא מבוסס על הורמון הפרהתירואיד וניתן בצורה של זריקות תת עוריות עדינות באופן יומיומי לתקופה של כשנתיים. מדובר בטיפול מעט יותר מורכב, ובדרך שמור לאוסטאופורוזיס קשה והוא יעיל במיוחד לשברי חוליות.
4) לאחרונה הגיע מאירופה תכשיר בשם פרוטלוס, מדובר בתרופה הניתנת דרך הפה, באופן יומיומי. התרופה בשימוש רחב באירופה כבר מספר רב של שנים, ומוכיחה את עצמה כיעילה בשיפור חוזק העצם ומניעת שברים.
כל התרופות הללו תרופות יעילות לאוסטאופורוזיס, אך קיימים הבדלים גדולים בין התרופות השונות הן מבחינת תופעות לוואי, הן מבחינת משך הטיפול המומלץ, וטיפול רפואי טוב חייב להיות מותאם באופן אישי למטופל.
דרג עד כמה מאמר זה עזר לך
עזר מאד |
עזר |
טוב |
עזר קצת |
לא עזר |
* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר