דומה בדומה מרפא. שיעור ראשון בהומאופתיה

הומאופתיה היא גישת ריפוי הוליסטית שפותחה לפני כמאתיים שנה בגרמניה, וכיום זוכה במערב לעדנה מחודשת. שמה נגזר מיוונית (הומאו - "דומה", פאתוס - "סבל, מחלה"). מספר עקרונות מרכזיים מנחים את התורה.

טיפול בדומה

העיקרון הראשי הוא Similia Similibus Curentur, או דומה בדומה ירפא בעברית. במלים אחרות, ההומאופתיה מתבססת על הגילוי, כי חומר מסוגל לרפא תופעות דומות לאלה שהוא מעורר - אם נלקח במינון מזערי.

לדוגמא, מצב של נדודי שינה. הטיפול ב"נוגד" (בו דוגלת הרפואה המכונה "קונבנציונלית"), הינו לתת תרופה שתשרה שינה מלאכותית. לשם כך יש צורך בכמויות גדלות והולכות של תרופות, שלעתים יוצרות תופעות-לוואי ואף תלות פיזית. לעומת זאת, בהומאופתיה (כלומר, בשיטת ה"דומה") ניתנת למטופל מנה מזערית של חומר - לדוגמא, קפה - שבמינון גדול גורם לאדם בריא דווקא לנדודי שינה. העיקרון ההומאופתי קובע, שנטילת התרופה תסייע למטופל לישון באופן טבעי.

פוטנץ

כיום, אין בנמצא מודל מדעי המסביר באופן חד-משמעי את מנגנון הפעולה של ההכנות ההומאופתיות. בניסיון לספק הסבר תיאורטי לתוצאות בשטח ניתן להיעזר בדימוי, לפיו ההכנה ההומאופתית היא בגדר אינפורמציה, המעמידה בפני האורגניזם תמונת-ראי של מחלתו שלו. "אינפורמציה" זו מעודדת את מנגנון הריפוי הטבוע בו לשוב ולהתמודד עם הבעיה באופן נכון יותר, ומתוך כך להשתחרר ממנה לצמיתות.

בדימוי האינפורמציה שלעיל מובלע עיקרון יסודי שני בהומאופתיה, והוא רעיון הפוטנץ. מושג זה, שמילולית ניתן לפרש כ"כוח, עוצמה, חיוניות או דינמיות", מכוון בהיבטו המעשי לסדרת דילולים וניעורים של החומר לשם הפקת התרופה ההומאופתית. לרוב, התרופה ההומאופתית אינה מכילה מולקולות של חומר, ובשנים האחרונות נקשר כוחה-זה בביטוי "הזיכרון של המים".

עיקרון הפוטנטיזציה (קרי, מיהול וניעור החומר) עשוי להישמע מנוגד לאינטואיציה ה"רוקחית" שלנו. לכאורה, החומר כל כך מדולל ואמור היה לשכוח מאיפה הוא בא ואיך קוראים לו. באיפכא מסתברא מקומם שכזה, נראה שהוא "נזכר" ביתר-שאת.



חשוב לציין שד"ר סמואל האנמן, מייסד ההומאופתיה, לא הגה את הפיתוח הפרדוקסלי ממוחו הקודח, סתם כך. היישום הזה צמח באופן אמפירי לחלוטין מתוך ניסיונו הקליני: הוא זיהה ראשית-כל את עקרון הדומה וביקש, בהדרגה, למזער את תופעות הלוואי הכרוכות במתן מנה גדולה של התרופה. האנמן זיהה יחס ישר בין הפחתה במינון החומר לאפקטיביות של התרופה.

הוליסטיות

ההומאופתיה מבינה כי סימפטומים אינם אלא ביטוי של דיסהרמוניה פנימית, וכי האדם הוא הזקוק לריפוי - מעבר לריפוי בעיה או ליקוי באיבר כזה או אחר. מחלות, על פי ההומאופתיה, בין אם חריפות או ממושכות, פיזיות או רגשיות - הן תגובה ודרך התמודדות של האורגניזם עם איומים רגשיים, מנטליים ופיזיים. שלא כמו תרופות כימיות, התרופה ההומאופתית אינה משתיקה את סימני האזהרה שמשדר האורגניזם באמצעות הסימנים והסימפטומים, אלא יורדת לשורש הבעיה, מעוררת את כוחות המרפא הטמונים באדם, ומסייעת בהתמודדות בריאה עם איומים, קשיים או השפעות חולניות.

בתהליך הריפוי, האורגניזם מפסיק בהדרגה ליצר את הסימפטומים וסימני המחלה וביכולתנו לשוב אל אותו מרכז פנימי, להשיג דרגה גבוהה יותר של חופש בחיינו, או במלים אחרות - רמת הבריאות עולה.

לאור כל האמור לעיל, ניתן לזהות הקבלה גולמית משהו בין ההומאופתיה לחיסונים וטיפולים באלרגיה - זו וגם אלה מבקשים לגרות את המערכת החיסונית לתגובה, באמצעות הצגת גורם שיוצר סימפטומים חולניים. ההומאופתיה, עם זאת, מתייחדת ביחסה ההוליסטי לתופעות (כלומר, שקלול כל המאפיינים האינדיבידואליים, ולא טיפול בתלונה בודדת), במינון המזערי של התרופות (ובעוד אי אילו דברים שבעתיד אני מקווה להרחיב עליהם).

אחדד ואומר, שההומאופתיה הקלאסית היא זו המשקללת את כל מאפייניו של המטופל, בניגוד לאסכולות אחרות שצמחו מתוכה והתמקדו בטיפול סימפטומטי וחד צדדי בבעיה. במרשם הקלאסי שואפת ההומאופתיה להעניק לפציינט טיפול "התפור לפי מידותיו" והמתייחס לכל התלונות - כמו גם לאורח חייו, להרגליו ולהעדפותיו. לשיטתנו, שני אנשים בעלי אבחנה רפואית זהה עשויים לקבל תרופות הומאופתיות שונות, בהתבסס על סך הסימפטומים שלהם, השונה בעיקרו.

לחלקו השני של המאמר המתאר את תולדות ההומאופתיה

לאתר של רחל שבי

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר