הכאב כאמצעי להשגת תשומת לב

השאלה שלפנינו היא האם יתכן כי זעקת הכאב הינה למעשה זעקה לתשומת לב ולהתייחסות? כמובן שבאופן מיידי נכחיש כוונת "זדון" זו, וכמובן שיהיו לנו סימוכין רפואיים שאכן ישנם ממצאים רפואיים המאששים את תלונותינו. אך מה צריך להתרחש כדי שנקבל תשומת לב? האם אנשים נוטים להעניק תשומת לב לאדם שטוב לו, שהוא מאושר או לחילופין כאשר הוא סובל?

אם נבדוק לעומק, נראה שכמעט במרבית המקרים, הכאב הוא קריאה לכיוון הקרובים והמכרים "אנחנו זקוקים לקצת תשומת לב". כי הרי בשגרת החיים המטורפים, מי ומתי יפנה אלינו תשומת לב? כשאנו בוחנים היטב וצוללים לעומק הכאב או המחלה נמצא תמיד שבבסיסה, לרוב, קיים החשש מלהיות לבד או מלא להיות נאהבים.

למידע נוסף בנושא תשומת לב, כאב ועוד, היכנסו לפורומים:
פורום פסיכולוגיה
פורום נכים, שיקום נכים - תמיכה
פורום פסיכולוגיה ילדים
פורום התמודדות עם לחץ, פרידה, בגידה, פיטורין
פורום דיכאון חרדה

כתינוקות למדנו מהר מאד להשתמש בכאב או בכי כאמצעי להשגת התייחסות. כל בכי, המעיד על מצוקה, שתינוק משמיע, מיידית מזניק אליו את אמא או אבא המודאגים. כמובן שאם הבכי גם היה מלווה בממצאים "אמיתיים" כדוגמת פריחה, שלשול או חום כי אז היחס היה עוצמתי יותר.

מהר מאוד למדנו, כתינוקות, שכדי לקבל יחס, חיבוק, או בקיצור - תשומת לב שאנו זקוקים לה, כל שעלינו לעשות זה לצרוח ואם אנחנו רוצים תשומת לב מרבית אז מומלץ גם להראות ממצאים פיזיים בצורת סימפטומים. כמובן שאם נצרח ללא ממצא פיזי כי אז תהה זו רק אזעקת שווא ואז כבר יפסיקו להאמין לנו. בהמשך, למדנו שגם דרך התנהגות שלילית תשיג לנו תשומת לב.

אסטרטגיה זו, גם אם באופן תת-מודע, עדיין מנהלת אותנו כמבוגרים בכל הקשור להשגת חיבוק, התייחסות או קצת תשומת לב. אלא שכמבוגרים הסימפטומים והמשברים הם כבר יותר רציניים: ניתוח, בתי חולים ומחלות יותר רציניות.

כשהחשש שלא נהיה מוערכים, שלא יתייחסו אלינו מחלחל, זה הוא התת-מודע המוצא פתרון לחשש זה. זה לא שאנו בוחרים באופן מודע בפתרון מסוג מחלה, אלא זו התניה חברתית תרבותית, שהשתרשה ועוצבה בנו עוד בילדות. מרבית הדפוסים הדומיננטיים המנהלים את חיינו עוצבו כבר בשנים הראשונות לחיינו. כמבוגרים, דפוסים אלו ממשיכים לנהל ולהוציא לפועל את מאוויינו, גם בדרכים מעוותות כמו מחלה.

החשש הגדול ביותר המלווה אותנו בזמן של כאב ומחלה הוא שנשאר לבד. כך נהגו ועדיין נוהגים עם חולים - מבודדים אותם כדי שלא ידביקו אחרים. בנוסף, חששות כמו "איך אתפקד?", "האם אוכל לחזור לעבוד?", "מי יעזור לי?", "מי יהיה לצידי בשעת משבר?" מחלחלים לקרבנו. תשאול טיפוסי לגבי משמעות הכאב מידית חושף את השלכותיו ומניעיו:

מטופל: ד"ר כואב לי הגב.

רופא: מה מדאיג אותך בקשר למצבך?

מטופל: הכאב מגביל אותי ואני חושש שלא אוכל לתפקד.

רופא: ומה מדאיג אותך באם הכאבים יתמשכו כך?

מטופל: איך אוכל לחזור לעבוד במצב כזה?

רופא: ומה יקרה אם לא תוכל לעבוד יותר?

מטופל: מה זאת אומרת, זקוקים לי בעבודה, יש לי משרה חשובה ומעבר לזה איך אוכל להביא אוכל הביתה? מי יפרנס את משפחתי?

רופא: ואם לא תוכל לפרנס את משפחתך, מה אז יקרה?

מטופל: הילדים שלי, אשתי, לא יוכלו לחיות כמו שצריך.

רופא: ומה עוד?

מטופל: הם לא יכבדו אותי, לא יעריכו אותי. מי יאהב אותי?

תובנות אלו ניתן גם לקבל מהתשובה לשאלה: איזה רווחים יש לך ממצבך (מחלה, כאבים) הנוכחי? כמובן שעל פניו נתכחש באופן קטגורי לכל אפשרות העלולה לרמוז על כך שהיו מניעים נסתרים למצב הרפואי. אך אם נעמיק נמצה שאכן, הכאב, זה הילד הזועק לחיבוק ולקצת תשומת לב מהסביבה.

למאמרים נוספים בנושא תשומת לב וכאב:
הבכור מקבל יותר תשומת לב
כאבי ברכיים: תרגילי ירכיים עוזרים?
כאבי גב בקרב רוכבי אופניים
סובלים מכאב? מדיטציה יכולה לעזור
יציבה נכונה מונעת כאבי גב

כשהילד בוכה, הוא בסך הכול רוצה תשומת לב, באם האם או האב מספקים לו חיבוק אוהב, הבכי פוסק ומתחלף בחיוך. באם התינוק לא מקבל תשומת לב, הוא למד אמצעים אחרים רציניים יותר להשיג זאת. אך גם אנו למדנו זאת מהורינו והם למדו זאת מהוריהם ואין פה מצב להלקאה או האשמה עצמית אלא פשוט לקבלה של המצב. העובדה שאתה ערני ומודע לדפוס זה, די בה כדי להפסיקו.

"מודעות הינה וכשלעצמה מחוללת שינוי", (קן ווילבר, פסיכולוג-פילוסוף). כשאנו חשים בכאב, זה הוא גופנו שדורש לקבל תשומת לב. בזוגיות, זה המשבר הגורם להתייחסות לבן או בת הזוג. כשאנו חשים ברע, אלו החיים שדורשים מאיתנו להעניק לעצמנו תשומת לב.

* המידע המופיע כאן אינו מהווה המלצה לנקיטת הליך רפואי כזה או אחר. כל המסתמך על המידע המוצג עושה זאת על אחריותו בלבד. הגלישה בכפוף לתנאי השימוש באתר